זקן אהרן חלק ב יט

דמשנה כפשוטה דרק מפני דרכי שלום קורא ראשון וכמו שביארתי בתשובה הקודמת, דכולהו אמוראי לבד רב מתנה סברי דרק מדרבנן כהן קורא ראשון, והיינו טעמא דתוס' ומרדכי ומהרי"ק שפסקו באמת דכהן קורא ראשון רק דרבנן, דהיינו משום דרב מתנה יחיד הוא לגבי כולהו אמוראי, ועוד דלדידי' מוכרחים לפרש המשנה כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום בדוחק, דמפני דרכי שלום אינו רשאי למחול, ולשון המשנה כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום משמע דעיקר הקריאה הוי מפני דרכי שלום, משא"כ לדידהו אתיא המשנה כפשוטה, וניחא מאוד פסק הנך רבוותי ומוכרח בש"ס כן וכיון שכן שפיר פסק המחבר כירושלמי דעיר שכולה כהנים יקרא הישראל ראשון כיון דגם לש"ס דילן רק מדרבנן קורא ראשון ולכן בכה"ג הישראל קורא ראשון, ובר מן דין אפי' נימא דלש"ס דילן כהן קורא ראשון מה"ת עולה יפה פסק המחבר. דהא למ"ד זה יתפרש דמפני דרכי שלום דקתני במשנה, אמחילה קאי, דרבנן תקנו שלא יכול למחול מפני דרכי שלום. ולכן בכה"ג דכולם כהנים וישראל אחד אם ישראל קורא ראשון לא אתו לאנצויי ולהיפך אם כהן יקרא ראשון אתי לאנצויי, ודאי דבכה"ג יכול הכהן למחול כיון שעי"ז יהיה דרכי שלום, ואם בעיר שכולה כהנים הדין כך להקדים לישראל, כ"ש בעיר שכולה לוים וישראל אחד שאותו ישראל קורא ראשון, דמצות קדימה אינו ברור אצלם, ולפי' ראשון שברש"י כתובות דכ"ה בנתפרדה החבילה יש גם איסור לקרוא ללוי ראשון כדי שלא יאמרו דמדין תורה קדים לוי לישראל, ובאמת הקפידה תורה דחיוב קדימה דלוי אינו אלא כשיש כהן דלמדנו מקרא הכהנים בני לוי אימתי הם בני לוי שיקדמו לישראל כשיש כהן וכמ"ש המפרשים בטעם פי' זה דמשו"ה כשאין כהן נתפרדה החבילה ואין הלוי קורא כלל, וגם לפי' השני שברש"י דנהפרדה החבילה היינו שאין סדר לדבר ומי שירצה יקדים, דבלא כהן הרי הוא כישראל ואין קפידה ואין קדימה ויכולים לעשות כרצונם כמו ישראל וישראל דמי שירצה יקדים. ומכל הלין פשיטא דבלוים וישראל אחד דהישראל קורא ראשון וכמו שהורה כ"ת, ובסידור היעב"ץ כתב להדיא וז"ל עיר שכולה כהנים או לוים וישראל א' או ב' או ג' קוראין הישראל קודם בפניהם ואח"כ כהן אחר כהן או לוי אחר לוי עכ"ל, ובדרך כלל כל דבריו שבענין זה יש להם טעם ושורש ובאין עוד להאריך יותר: והנני ידידו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ט ב"ה עיוכ"פ תרצ"א פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהו' יהושע זאבצרמאן נ"י אב"ד דפאקשיווניצא. ע"ד שאלתו שבביהמ"ד אשר בעירו יש שני פתחים קרובים זה לזה, פתח לעזרת אנשים והשני לעזרת נשים, ומתחלת בנין ביהמ"ד היה סביב לפתח עזרת אנשים כמין פרוזדור שהיה משמש לשני דברים מועילים, א) שלא יהיה תערובות אנשים ונשים בכניסתם ויציאתם מביהמ"ד וביו"ט בשעת הזכרת נשמות, ב) בימי החורף שלא יכנס הקור ישר לביהמ"ד מן הרחוב. ועתה נהרס פרוזדור זה, ומפני שצר המקום בצד ההוא לא יתן השלטון רשיון לבנות פרוזדור חדש, ועי"ז ערבוביא בא לעירכם תערובת אנשים ונשים בכל שבת בשעת קרה"ת וביו"ט בשעת הזכ"נ שהרבה אנשים ונשים הולכים לחוץ, ולא ימלט בלא פריצות כיון שיושבין סמוכין זה לזה באין הפסק ביניהם. ועוד יש פריצות וקלות בהיות שבית הטבילה עומד מכוון כנגד פתח זה ובשעת מנחה ומעריב עומדים אנשים מחוץ לביהמ"ד ומביטים אחרי הנשים שהולכות לביה"ט. וכמה נערים שובבים רודפין אחריהן, ובכדי למנוע מכל פרצות הללו לא מצאו פו"מ הקהלה עצה אחרת כ"א לנתוץ הכותל לצד אחר ולעשות שם פתח חדש עם פרוזדור כי באותו צד יש כר נרחב לזה ועי"ז יבדלו האנשים מן הנשים בהיות שהפתח לעז"נ הוא בצד דרום ושל עזא"נ לצד צפון וגם ע"י הפרוזדור יתוקן שלא יכנס הקור כ"כ ודלת ביהמ"ד לא יהיה עוד נקרש מחוזק הכפור ושואלים אתם אם רשאים לנתוץ כותל ביהמ"ד לצורך זה: והנה זה לשון הרמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת ופ"א מהלכות בית הבחירה הי"ז הסוחר אפי' אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה שנאמר לא תעשון כן לד' עכ"ל, ומשמע להדיא שדוקא דרך השחתה אבל כל שעושה לצורך איזה הנאה שרי, ואמנם המרדכי במגילה פ' ב"ה כתב וז"ל ביהכ"נ נקרא מקדש מעט ולכן אסור לנתוץ דבר מביהכ"נ דתניא בספרי מנין לנוחץ אבן מן ההיכל כו' שהוא בל"ת שנא' וכו' ואם נחץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי עכ"ל, וכלשון הזה כתב הרמ"א באו"ח סו"ס קנ"ב, ומלשון זה משמע שדוקא ע"מ לתקן הוא דשרי אבל אם אינו עושה שום תיקון אע"ג דגם דרך השחתה אינה אלא לאיזה צורך אסור, ובכדי להשוות דעת הרמב"ם והמרדכי נ"ל בפשיטות עפ"י מה שנדייק בלשון הרמב"ם ומרדכי, דהרמב"ם כתב הנותץ כו' ה"ז לוקה, ואילו המרדכי מסיים דאם נתץ ע"מ לבנות שרי, דהרמב"ם דקאי לענין חיוב מלקות ובזה הוא דאינו חייב כ"א דרך השחתה אבל כל שאינה דרך השחתה אע"ג שתיקון נמי אינה אפ"ה אינו לוקה שוב, דמלקות אינו חייב כ"א דרך השחתה, והמרדכי שמסיים ע"מ לבנות שרי. ולענין היתר לכתחלה אין שרי כ"א כשהיתה ע"מ לתקן אבל בלא תיקון אע"ג דדרך השחתה נמי לא היה אלא לצורך ואינו לוקה, אבל לכתחלה אסור בלא תיקון. זה נ"ל פשוט לדינא להשוות דעותיהם ודלא כהאחרונים שהתירו לנתוץ אף בלא שום תיקון אם אך היה איזה צורך, ועכ"פ בנ"ד שהנתיצה באה לצורך תיקון גדול של מניעת ערבוביא דאנשים ונשים, דחז"ל במשנה דסוכה גבי שמחת בית השואבה אמרו פ"ז ומתקנים תיקון גדיל, וע"מ לתקן תיקון גדול כזה ודאי שאפי' למרדכי ורמ"א שרי דאין ע"מ לתקן גדול מזה: הן אמנם שיש לי להוכיח דהא דע"מ לתקן שרי היינו דוקא אם התיקון בא לתקן אותו דבר גופא שקלקל ובמקום הקלקול שם התיקון וכעין מה שמחלק הש"ס בשבת מקלקל ע"מ לתקן במקומו הוי מתקן אבל אם אותו דבר שקלקל לא נתקן במידי אלא שהתיקון הוא לדבר אחר לא מיקרי זה ע"מ לתקן, וראיה לזה אפשר להביא מהא דהתורה הרימה על נס מצוות הבאת שלום שבין איש לאשתו שאפילו שם שמים נמחק לצורך זה, ואי נימא דאפי' בכה"ג שהתיקון בא לצורך דבר אחר מיקרי נמי ע"מ לתקן א"כ מאי רבותי' הא במוחק השם ע"מ לתקן שרי כמבואר ביו"ד סי' רע"ו, וא"כ במוחק השם לצורך הבאת שלום בין איש לאשתו ולתקן סדר חייהם אין שום איסור בזה, ומאי רבותי', אע"כ דכיון שהתיקון הוא לדבר אחר לא מיקרי זה ע"מ לתקן