זקן אהרן חלק ב קצה

סימן קיט ב"ה יום ד' כ"א חשון תרצ"ה פינסק. כבוד גיסי הרב וכו' מהור"ז סאראצקין שליט"א הגאב"ד דלוצק. ע"ד השאלה אכסנאי שבא לעירו וגירש את אשתו אצל כ"ג בשם עקיבא בן יעקב, ואחר הנתינה בא ואמר שלאביו יש עוד שם שעולה בו לתורה והוא יעקב זוסמאן, ואם כי הכל קוראין אותו בשם יעקב לחוד אבל לתורה עולה גם בשם זוסמאן, וגם בכתובה נכתב בשני השמות יעקב זוסמאן, ע"ז אשיב לכ"ג כי לדעתי שאילה זו א"צ לפנים והגט כשר בלי חשש ופקפוק, וכמו שאבאר: דהנה בעיקר הדין דשינה בשם האב כבר נחלקו רבוותי, יש אוסרין ויש מתירין, ויסוד וקוטב הציר אשר עליו יסבו פלוגתתן תלוי בזה, איזה רושם עושה השינוי, אם השינוי עושה רושם כאילו לא נכתב כלל, או שע"י השינוי עוד מיגרע גרע דאפשר לחוש ללעז שמא יאמרו שאין זה המגרש אלא אחר הוא לגמרי, ואי נימא דשינוי חשוב כאילו לא נכתב כלל, פשוט הדבר שאינו פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו מצד הדין דכיון שצריך לכותבו וע"י השינוי הוי כלא נכתב משו"ה פסול, משא"כ אם השינוי נעשה בדבר שמצד הדין א"צ לכותבו, פשוט שבזה גם השינוי אין פוסל, דלו יהי שע"י השינוי חשוב כלא נכתב, אבל הא א"צ לכותבו, אכן אי נימא דשינוי גרע מלא כתבו. אז גם אם נעשה השינוי בדבר שא"צ לכותבו נמי פסול, דע"י השינוי יש לחוש ללעז, ובזה פליגי רבוותי, העיטור סובר דשינוי חשוב כלא כתבו ומשו"ה בשינוי גם בשם העצם של אב שינוי גמור נמי כשר, כיון דא"צ לכותבו גם לכתחלה, ע"כ אין שינוי פוסל בו, ויסודו של הרא"ש שאוסר שינוי בשם האב משום דסובר דשינוי גרע דיש לחוש ללעז שהרואה יאמר דאחר גירשה ולכן אפי' בדבר כזה שאם לא היה נכתב היה כשר אפ"ה שינוי גרע טפי דבזה חוששין ללעז, ועיין בחבורי זקן אהרן סי' פ"ח שם הוכחתי שהעיטור לאו יחידאה הוא בדין זה דגם שינוי אין פוסל בדבר שא"צ לכותבו, אלא שגם התוס' ורשב"א סברי כוותי', דזה לשון התוס' בגיטין דפ"ה בד"ה ושם עירו, אומר ר דהיינו דוקא עיר שדרין בתוכה אבל עיר שנולד בה אף שינוי כשר כיון שא"צ לכותבה עכ"ל, הרי להדיא שהתוס' ס"ל כהעיטור דבדבר שאין צריך לכותבו גם שינוי אין פוסל, אלא דרש"ל שם הקשה על התוס' דהא קי"ל דבזה"ז אין כותבין מקום דירה אף לכתחלה ואפ"ה שינוי פוסל בו, וכיו"ב דחה נמי בתשובת רעק"א לדברי העיטור ולכן השיא הרש"ל גם לדעת התוס' שסוברים כהרא"ש ומחלק שם בין מקום דירה למקום לידה, שמקום דירה ידוע ואין שקר גדול מזה וכאילו מעידין העדים שלא גירש זה, וביותר ביאור נמצא חילוק זה ברא"ש גופא שכתב שם וז"ל ואם טעו ושינה מקום הלידה מעשה היה והכשיר ר"ת דדוקא שינה מקום דירה הוא דאיכא חששא משום שידוע לכל שכל אדם נקרא על שם דירתו פלוני ממקום פלוני וא"כ כשרואין שינוי מקום אומרים שלא גירש זה אלא אחר הוא שגירש, אבל מקום לידת האדם אינו ידוע גם אינו נקרא על מקום לידתו וליכא חששא כו' ע"ש, והמתבאר מתוך תי' זה דעיקר החשש הוא משום לעז אלא דבמקום לידה ליכא לעז, ולפ"ז אין ראיה שוב מהתוס' דסברי דכל דבר שא"צ לכותבו גם שינוי כשר כיון דעיקר החשש הוא משום לעז וכל היכי דיש נחוש ללעז פסול בשינוי אפי' כשא"צ לכותבו, והנה על הרא"ש גופא שכתב טעם זה מסברא דנפשי' ולא בכוונת התוס' לא קשיא לי כלל דהוא אינו אחראי לדעת התוס' ושפיר יכול לפרש דהחשש הוא משום לעז. אבל על הרש"ל שהעמיס כן בכוונת התוס' אני תמה מאוד, דהא התוס' כתבו להדיא דטעם ההיתר הוא משום דכל דבר שא"צ לכותבו משו"ה שינה נמי כשר ולא הזכירו חשש דלעז. ואיך נעמוד אנן וניקום בכוונתם דבר שאין גם רמז בדבריהם, ומפשטות לשון התוס' נראה ברור דכוונתם דעיקר ההיתר הוא משום דכל דבר שא"צ לכותבו אין פוסל בו גם השינוי וכסברת העיטור, ובמהרש"א גיטין שם דחה נמי פי' הרש"ל מטעם זה משום דלשון התוס' מוכח להדיא דלית להו כלל לטעם דלעז והעיקר תלוי במה שצריך לכותבו ע"ש ובחבורי שם שהארכתי בזה: וראה זה מצאתי גם שיטת הרשב"א כהעיטור, דהב"י אה"ע סי' קכ"ח הביא תשובת הרשב"א שהוכיח דצריך לכתוב לכתחלה מקום הדירה ממתני' דשינה שם עירו פסול, ואי א"צ לכותבה לכתחלה אמאי פוסל בה שינוי ע"ש, ואי נימא דסובר כהרא"ש דחוששין ללעז א"כ מה הוכחה היא זו דהא י"ל שפיר דשינוי גרע מלא כתבו כלל ובאמת גם לכתחלה א"צ לכותבה ואפ"ה שינה פסול משום דחוששין ללעז, אע"כ דגם הרשב"א אין סובר כהרא"ש דחוששין ללעז, ושינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו ומשו"ה שפיר הוכיח דמדשינה פסול מכלל דצריך לכותבה דאל"ה גם שינוי אין פוסל, והתבאר דהעיטור לאו יחידאה הוא בדין זה אלא גם הר"י והרשב"א עמודי ההוראה קיימי כוותיה בחדא שיטתא דשינוי אין פוסל כ"א בדבר שצריך לכותבו ושפיר פסק העיטור גם בשינה בשם העצם של אב דכיון דא"צ לכותבו גם לכתחלה דאין שינוי פוסל בו: הן אמנם שרעק"א הוכיח דבע"כ דלא קי"ל כהעיטור מהא דמבואר בסי' קכ"ח דבזה"ז אין כותבין מקום דירה לכתחלה ומ"מ קי"ל דשינה שם עירו פסול אף האידנא, הרי דאף מה שא"צ לכתוב אפ"ה שינוי פוסל ובע"כ דקי"ל כשיטת הרא"ש דחוששין ללעז, גם זה אפשר ליישב עפמ"ש בתשו' האתחרונים דיש לחלק בזה ולומר דדבר שצריך לכתוב לכתחלה מצד הדין וכיון דהעדים מחויבים לדקדק בזה ובכה"ג על כולה מלתא מסהדי לכן שייך בזה לפסול משום חששא דעדים חתמו על שיקרא וכמ"ש הרא"ש, אבל דבר כזה שמצד הדין א"צ גם לכתחלה לכותבו ורק מצד המנהג הוא לא שייך לפוסלו גם משום חשש דעדים משום דיתלו דהעדים לא קיימי עלה, ולפ"ז שפיר יש לחלק ביניהם דבשלמא בשינוי במקום הדירה כיון דבזמן הש"ס היה צריך לכותבו לכתחלה שם עירם ממילא דאז היה גם בשינה פסול, ע"כ אף דעכשיו אין כותבין מקום הדירה, אף לכתחלה משום דמקום דירתנו מרופה בידנו וא"כ השתא בטל טעם האיסור בשינוי, אפ"ה פסול גם האידנא, דהא קי"ל בריש ביצה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אף שבטל הטעם, ולכן כיון דבזמן הש"ס נמנו ופסלו הגסט ע"י שינוי במקום הדירה דאז הוה טעם מעליא לפסול בזה כיון דלכתחלה צריך היה לכותבו א"כ בשינוי יש חששא דעדים ולכן גם האידנא אע"ג דבטל הטעם כיון שאין כותבין גם לכתחלה מקום הדירה אפ"ה האיסור לא בטל משום דהוה דבר שבמנין כו'. אבל בשינה שם האב דגם בימי הש"ס לא נהגו לכותבו ולא נמנו מעולם על שינוי זה לפוסלו, ודוקא שינה שמו ושמה פסול ולא שינוי בשם האב וגם האידנא א"צ לכותבו לכתחלה מצד הדין וכמו שהכריע הגט