זקן אהרן חלק ב קצב

נצרך לכתוב "בתיה" או בסיא, וא"כ שני שינויים נמצא בגט זה, א) בהאותיות. שהיה צריך לכתוב בת' או בס' ונכתב בשי"ן, ב) בהברה, שהיה נצרך לכתוב ביו"ד אחר התי"ו או הסמ"ך ונכתב בשא בלא יו"ד אחר השי"ן ועי"ז נשתנה ההברה, ונסתפק כ"ג אם הגט כשר, וע"ז אשיבנו, דהנה במקור הדין דכתב שם מקום כתיבה ולא מקום נתינה איתא בגיטין דל"ד התקין ר"ג שיהיו כותבין וכל שום וקאמר רב אשי ע"ז והוא דאתחזק בתרי שמא, ופרש"י אבל אם לא ידעו הב"ד מן שם מקום הנתינה וכתבו רק שם מקום הכתיבה דכשר ואף דנתברר לבסוף דיש לו שם אתר במקום אחר הוי גט כשר, וכשיטת רש"י כן ס"ל נמי הר"ן והי"מ והרא"ש והטור, ולשיטת הנהו רבוותי, בנ"ד דלא ידעו במקום הכתיבה שבמקום הנתינה קורין לה בשם אחר, והשם נכתב עפ"י דברי השליח ודודתה של המגורשת שבאו ממקום הנתינה והגידו ששמה "בשא" ועכ"פ ודאי דלא נתחזק במקום כתיבה משם של מקום הנתינה וכשר לכל הני רבוותי דסברי דבאתתזק דוקא הוא דפסול, ואין לומר כיון דזה ידוע לכל דבשם זה של בשא-בסיא יש חילוק במבטא המדינות ואנן סהדי דמה שקורין במדינת ליטא "בשא" קורין בוואהלין "בסיא" והוי כמו אתחזק במקום כתיבה דיש לה שם אתר במקום נתינה, ובאתחזק בחרי שמא לכו"ע בטל הגט אם כתב רק שם מקום הכתיבה, דזה אינו. דאי נימא דזה מיקרי אתחזק במקום כתיבה דיש לה במקום נתינה שם אתר, א"כ י"ל גם להיפך דבמקום נתינה ידוע שבמקום כתיבה קורין לה שם אחר, ובכה"ג לא מיפסל מעיקרו אף אם ידוע ודאי שבמקום נתינה יש לה שם אתר דכיון דבגט ניכר מקום הכתיבה ועי"ז יכירו הכל שזו הוא האשה המתגרשת אע"ג דבמקום נתינה קורין לה בשם ובמבטא אחר, דיחלו שינוי והברת האותיות מפני שנכתב במדינת ליטא וכמ"ש התה"ד סי' רל"א בשם ריצב"א שבמרדכי על גט שבא מארץ הגר כיון שמתוך מקום דירת האיש ומקום כתיבה מוכיח שמארץ הגר בא ולשונם לדבר בלשון קלילא, וכ"כ בצ"צ סי' רל"ג באשה שנכתב בגט "אידא" בלא יו"ד אתר הדלי"ת כמו שהוא במקום כתיבה, ובמקום נתינה קורין בהרגש יו"ד "אידיא" וכן בשם הענא ובמקום נתינה העניא, ובשם גוטא שנקרא במקום נתינה גוטיא, ראנא-ראניא והכשיר עפ"י דברי ריצב"א הללו ע"ש, היוצא מדברנו דלשיטת רש"י וסייעתו כשר בנ"ד ממ"נ דהא לא אתחזק במקום כתיבה שבמקום נתינה יש לה שם אתר, ובלא אתחזק כשר אפי' כתבו רק מקום כתיבה, וכי תימא דכיון שידוע דההברות משתנות ממדינה למדינה הוי כאתחזק כאן שבמדינת וואהלין קורין לה במבטא אחרת, א"כ אין בזה שום תשש מעיקרו, דהא עיקר הטעם דבלא כתב שם מקום הנתינה פסול הוא משום שמא יאמרו שאשה אחרת היא ולא האשה שנכתב הגט עבורה, אבל כאן לא יאמרו כזה דהכל יודעים שבמקום כתיבה שהוא במדינת ליטא קורין לה כן וכמ"ש בשם הריצב"א, אלא אפי' לרוב הפוסקים החולקים על רש"י ה"ה: הרשב"א, הסמ"ג וסה"ת, ולדעת הג"פ גם הרי"ף ורמב"ם דס"ל דאפי' בלא אתחזק שיש לה שם אחר במקום הנתינה נמי פסול הגט, אפ"ה יש לצדד היתר בנ"ד, דכבר זכרתי דעיקר הפסול שבזה הוא משום תשש לעז שמא יאמרו דאשה אחרת היא, והאחרונים הוכיחו דלא פסלו חז"ל מחשש לעז אלא היכי דפשעו העדים והסופר דהיינו שידעו שיש לה שם אחר במקום הנתינה וא"כ פשעו וכתבו הגט שלא כדין אבל היכי שנכתב הגט כדין דהעדים לא פשעו בזה כלל לפי שלא ידעו ממקום נתינה לא פסלו חז"ל משום לעז וכמ"ש הט"ז אה"ע סי' קכ"ט סק"ה, וא"כ בנ"ד שלא הרב המסדר ולא העדים פשעו בזה כלל לפי שלא ידעו וכולם סמכו על המגרש והשליח ודודתה של המגורשת הבאים ממקום הנתינה ואמרו שכך היא שמה כמו במקום כתיבה, ממילא דלית לן לפסול גט זה, ועיין בתשובת עין יצחק סי' י"ט שצירף סברא זאת להתיר בכה"ג ובחבורי מהדו"ק סי' פ"ח מה שכתבתי בזה ע"ש: זאת ועוד אחרת יש היתר בנ"ד, דהנה הנוהגים לכתוב "בתיה" שהוא על שם בתיה בת פרעה, ודאי דלא יפה עושים, ובתשובת מוהרי"ם פדואה מבריסק סי' ל"א עבד עובדא לפסול הגט שנכתב כזה וכתב דהגט בטל מה"ת ע"ש, ועיין בערוך השולחן סי' קכ"ט בשמות נשים אות ב' שכתב שח"ו לכתוב כן דעיקרא דמלתא הוא טעות דהעולם רגילים לקרוא בתיה בת פרעה, הב' בפתח, ובאמת לא נמצא שמה רק פעם אתת בדבה"י קאפ' ד' פסוק י"ת ונכתב בתיה הב' בחיר"ק ע"ש, ולפ"ז אין להסתפק שמא שמה בתיה, אלא החשש שצריך לחשוש בנ"ד דשמא הוא "בסיא" וא"כ השינוי הוא כאן מאות סמ"ך לאות שי"ן דהיה צריך לכתוב בסיא בס' וכתב בשא בשי"ן, ושני אותיות הללו ממוצא אחד הם "זסשר"ץ" ובכה"ג כבר כתב הב"ש בסדר שמות אנשים אות א' לגבי שם אושעיא וגרשן, דשינוי באותיות המתתלפות יש להכשיר בשעת הדחק ע"ש, ואין שעת הדחק גדול יותר מבנ"ד שכמעט מן הנמנע הוא להשיג גט אחר, ואין לומר דנ"ד גרע טפי משום דזולת חילוף האותיות משי"ן לסמ"ך יש עוד שינוי במבטא ובהברה "בשא" הוי בלא יו"ד אחר השי"ן ובסיא ביו"ד אתר הסמ"ך, דהא הב"ש שם כתב להדיא דבאותיות מתחלפות אפי' יש שינוי במבטא ובמשמעות נמי יש להקל, זולת זה כיון דנכתב בשא בשי"ן ימנית הוי כמו שנכתב ביו"ד וכמ"ש האחרונים בדוואשא-דוואסיא דשי"ן ימנית נקרא כמו יו"ד ואין זה שינוי, ובצ"צ סי' קפ"ט בשם שאסיא שכתב שאשא הסביר הטעם דיש להקל מה"ט דכיון שיקראו השי"ן שניה בהברת שי"ן ימנית יהיה עולה הברה זו המדומה כעין יו"ד שהשי"ן ימנית ממלא הברה זו שאינה הברת יו"ד בשלימות ואפשר שהברה זו היא רק הברת שי"ן ימנית ולא סמ"ך ויו"ד וכ"ש לא שי"ן ויו"ד רק הברת שי"ן ימנית ע"ש, ובלא"ה הלא ידוע מ"ש הט"ז אות כ' בשם כתריאל דדבר פשוט הוא שבלשון לע"ז אין שינוי אותיות פוסל, ושם בסיא שבנ"ד הוא שם לע"ז ושפיר יש להקל במקום עיגון כזאת ובשגם שכבר הורה זקן הוא הצ"צ בשם הר"ב ז"ל להכשיר בכה"ג בשם בתיה שכתבו בשא, ע"כ בהצטרף כל אלה לענ"ד אפשר למסור לה הגט: ובאין עוד הנני גיסו הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קיח ב"ה יום ב' ט"ז אלול תרצ"ד פינסק. כוח"ט לכבוד הרב וכו' מהור"ר חיים משה הכטמאן אב"ד בסארנע. ע"ד שאלתו באיש אחד שה"ב ועיגן את אשתו איזה שנים וכאשר שמעה שהוא נמצא בסארנע רדפה אחריו להשיגו ובעזרת הפראקוראר נתפס ונאסר ע"י הפוליציי