זקן אהרן חלק ב קצא

הצורך אבל לא שום אדם וגם לא הוא עצמו רגיל לקרות אותה לעולם, ולא דמי לשם שעולה בו לתורה או שכתוב בתעודתו דהתעודה עשוי' להראותה בכל מקום שיסע או כל עסק שיעשה ולכן כיון שמזכירו לפרקים לא מיקרי תו נשתקע. אבל בכתובה שאינו עשוי לקרות בתורה לעולם מה שייכת להציל מידי נשתקע, ואדרבה משם ראיה דכתובה לא הוי יסוד להציל מידי נשתקע, דהא דסומכין ע"ז בעלייה לס"ת גופא היינו דוקא באיש הדר בעיר שיש שם ציבור שקורין בתורה, וגם הוא אדם כזה שרגיל לעלות לתורה, והעיקר שהחזן הוא קבוע ורגיל יודע איך לקרות לתורה, אבל איש הדר בכפר שאין שם ציבור כלל, או גם בעיר אלא שהוא איש כזה שאינו מהדר לבוא לביהמ"ד ולעלות לתורה, או במקום שאין החזן יודע איך לקרות, כאשר לעינינו בזמננו הרבה אנשים אינם באים לביהמ"ד ואין מהדרים לעלות לתורה כ"א לפרקים רחוקים והחזנים אינם יודעים בין ימינם לשמאלם לדקדק בשמות אין להעמיד שום יסוד על קריאה לתורה וכמ"ש האחרונים, וא"כ בכתובה דכולהו ריעותא איתנהו כה דכתובה מסורה האידנא לבורים והדיוטים שאין להם גם ידיעה במקצת מכל דקדוקי השמות, וגם אח"כ משנכתבה מונחת טמונה בארגז במקום שאין לה הופכין ואין רואה ואין קורא בתוכה דודאי אינה מצילה מידי נשתקע, ועיין בשד"ח מערכת גט אות ו' בסימן מ"א שהביא אמבוה דספרי האחרונים דסברי הכי ומסיים דכיון דרובא דרובא סברי דחשיב נשתקע ולכתחלה ודאי שאין לכותבו, ואם כתבו כו' ע"ש, וכיון שכן בנ"ד אם כולם קורין רק בשם אחד תשיב שם השני שם דנשתקע אע"ג שנזכר בכתובה. ובכותב שם נשתקע הא הגט פסול כמ"ש הלבוש והב"ש סי' קכ"ט אות ל"ו, והג"פ הוסיף עוד להחמיר דאפי' במקום עיגון ושעהד"ת אין להתיר, ולפ"ז אם כדברי כ"ת כן הוא דכולם קורין אותו בשם אחד לייזר ורק בכתובה נכתב בשני השמות ודאי דיפה עשה כ"ת שלא כתב בגט שם השני שנשתקע, ונהפוך הוא אם היה מזכירו בגט היה נפסל הגט כדין כותב שם הנשתקע, ואמנם אפי' עולה לתורה וחותם בשם זה השני דבכה"ג לא חשיב נשתקע ואם כתבו כשר, אבל בנ"ד שלא נלקה ביתר כ"א בחסר שחיסר ולא הזכיר לשם השני, בכה"ג כשר אפי' כשעולה וחותם בשני השמות, כיון דשם לייזר הוי שם העריסה וכותב וחותם בו וגם הכל קוראין בשם זה, א"כ הוי שם זה עיקר נגד שם השני יעקב שאינו אלא שם טפל לגבי', אע"ג דגם הוא שם העריסה ועולה לס"ת וחותם בו, דשם העיקר הוי דוקא מה שהכל קוראין בו אבל כל שחסר לו מעלה זאת דהכל קוראין בו אין לחשבו לשם העיקר וכדמשמע לשון הש"ס רובא שרה ופורתא מרים כותבין שרה וכל שום, הרי שרק הקריאה שנקרא בפי הבריות הוא שעושה אותו לשם עיקר, וכיון שכ"ת כתב דהכל קוראין אותו בשם לייזר ממילא הוי שם זה עיקר לגבי שם יעקב ושם העיקר כותבין גם לכתחלה, וגדולה מזה דאפי' אם רובא היו קוראין אותו בשני השמות דבכה"ג הוי שם זה שם העיקר ודאי כיון דכולהו איתנהו בי' שם עריסה ועולה וחותם וגם רוב קוראין אותו, ורק מקצת קוראין אותו בשם לייזר לחוד דבכה"ג הוי שם לייזר רק שם הטפל אפ"ה כשר כמ"ש הטור אה"ע סי' קכ"ט וז"ל כותבין שם העיקר וכל שום וחניכא אבל אין כותבין שם הטפל וכל שום כו' בד"א לכתחלה אבל בדיעבד אפי' לא נכתב אלא אחד מהם כשר עכ"ל. מבואר להדיא דאפי' אם כתב רק שם הטפל לחוד כשר וכ"כ הרמ"א ריש סימן זה להדיא ביתר ביאור וז"ל לא כתב אלא שם האחד אפי' הוא השם הטפל וגירש בו כשר עכ"ל, והן אמנם דיש כמה פוסקים דסברי דשם טפל לחוד פסול אבל נראה פשוט דהיינו במקום שרוב קוראין בשם זה והמיעוט קוראין בשם אחר לגמרי שהרוב אין קוראין בו כלל וכגון רובא קוראין אותו ראובן לחוד ומיעוט שמעון לחוד, וכיון דשם שמעון לא נקרא אלא בפי המיעוט משו"ה פסול כיון דרוב אין קוראין בשם זה כלל, משא"כ בכה"ג דנ"ד דהרוב קוראין אותו בשני השמות יעקב לייזר והמיעוט בשם לייזר לחוד ונמצא ששם לייזר קוראין אותו כולם. אלא שהרוב מוסיפין גם יעקב. בכה"ג כשר לכו"ע דלא גרע מקיצור השם או חניכה שהכל קוראין בו דכשר, והן אמנם דהפנים מאירות וכן בשו"ת שו"מ מחלקין בין שם לחניכה, דדוקא חניכה שהכל קוראין בו כשר משום דמתחלה נעשה להיכר אבל בשני שמות ואינו כותב אלא אחד הוי כחצי שם ופסול והביא זה בשם התוספת דגיטין דל"ד ד"ה והוא, לחד תירוצא ע"ש, מיהו כל גדולי הפוסקים אינם מחלקים בין שם לחניכה וס"ל להיפך דשם עדיף מחניכה ע"ש. וכ"ש דכשר כשהכל קוראין בו, ואפי' לאותן המחלקים בין שם לחניכה היינו לענין לכתחלה דחניכה כותבין לכתחלה ושם אין כותבין לכתחלה, אבל בדיעבד כשר גם בשני שמות, וא"כ בנ"ד שכבר נסדר הגט ונמסר להאשה, ודאי דאין לפקפק בזה, ובשגם דלחד תי' בתוס' אין חילוק כלל בין שם לחניכה, ושם דינו כחניכה דאם הכל קוראין בו כשר לכתחלה, וגם הרשב"א כ"כ להדיא הביאו הב"י אה"ע סי' קכ"ט וז"ל הוחזק בשני שמות במקום אחד מותר לכתחלה לגרש בשם אחד דלא גרע מחניכה ע"ש, ומה שכת"ר העיר דבנ"ד יש עוד ריעותא כיון דנקרא על שם זקינו שידוע לכל שהיה נקרא בשני השמות כאחד. ידע נא כת"ר כי בעיקר הסברא כבר הקדימו השו"מ ח"א סי' ע"ו שכתב דבכה"ג אם כתבו בגט רק שם אחד פסול באמת משום דהוי כשינוי השם דכיון שנקרא על שם קרוביו שיהיה לזכר עולם א"כ כשנקרא בשם אחד אין זכרון לאותו בעל השם והביא סמך לזה ממ"ש הפוסקים דשם אביו אינו יכול לשנות ע"ש, אכן כל האחרונים הבאים אחריו דתו דבריו וגם ראייתו אינה דלא דמי לשם האב דאין לו רשות לשנות שם של אחרים אבל בשלו רשאי לעקור שמו אשר קראו לו. ומפני כל אלו הטעמים הגט כשר בכל אופן שהוא, אם גם לתורה עולה וחותם בשם לייזר לחוד הוי שם יעקב שנשתקע ואינו רשאי לכותבו, ואם גם עולה לתורה וחותם בשם יעקב אם הכל קוראין בשם לייזר כותבין כן לכתחלה מטעם דהוא שם העיקר ולא גרע מחניכה שהכל קוראים בו וכמ"ש, ולכן חלילה להוציא לעז על גט זה לאחר שכבר נמסר ותו לא מידי: ובאין עוד להאריך הנני ידידו הדו"ש באה"ר ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קיז ב"ה יום ה' ט' שבט תרצ"ד פינסק. כבוד גיסי הרב וכו' מוהר"ר זלמן סאראצקין שליט"א הגאב"ד דק"ק לוצק. ע"ד הגט שנשלח מהכא להתם. ותוכו כתוב שם המגורשת "בשא" כמבטא הליטאי, ושם במקום הנתינה שהוא מדינת ואהלין המבטא אחר הוא והיה