זקן אהרן חלק ב קצ

דקרקע שוה כל כסף שיתן ומדעתו נותן וכ"כ הרשב"ם והרשב"א בב"ב שם וגם הרא"ש בב"מ. ויש להביא ראיה להחינוך ממ"ש בב"מ שם לגבי מצרן זבין במאתים ושוה מאה סבור מינה מצי א"ל לתקוני שדרתיך כו' א"ל ר"נ אין אונאה לקרקעות ואי נימא דהא שאין אונאה לקרקע לאו משום דשוה הוא אלא מגזה"כ, מאי משני דאין אונאה, הא אכתי הוי עיוות ואין אנו דנין החם לענין החזרת האונאה אלא אם הוא עיוות או לא ולענין לבטל השליחות, אע"כ דבאונאת קרקע ליכא שום עיוות משום דשוה כל מה שנתן בעדה ולא נתאנה כלל, ואין להקשות א"כ קרא למעט קרקע מאונאה למה לי וכעין זה הקשו בתוס' ב"ב על פי' רשב"ם ע"ש, די"ל דקרא איצטריך לאונאת מוכר, דסברא דקרקע שוה כל כסף לא שייך כ"א באונאת לוקח דמשום דרוצה לקנות קרקע שהוא דבר דלא כליא קרנא ולעולם עומדת נתרצה לשלם הרבה יותר ממחיר הרגיל, אבל באונאת מוכר שמכר בזול לא שייך סברא זאת ואונאת מוכר בע"כ מגזה"כ הוא לכו"ע, ולפ"ז מיושבים הסוגיות באין סתירה, דבב"מ דמיירי באונאת לוקח כדאמר זבין במאתים ושוה מאה הרי דאונאת לוקח הוא, קאמר ר"נ שפיר דאין אונאה לקרקעות, ואע"ג דלוקח שלית המצרן הוא אפ"ה אין יכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, דבלוקח לא הוי עיוות כלל, אבל בכתובות דמיירי באונאת מוכר דהשליח טעה ומכר בזול כדמוכח הסוגיא, ובאונאת מוכר שפיר הווי עיוות, ונהי דהאונאה א"צ להחזיר אבל עיוות מיהא הוי וכשטעה שליח בטל המקח: ומה מיושב לפ"ז לשון רש"י בכתובות שם דעל מה דאר"נ התם מצי א"ל לתקוני שדרתיך כו' פריך הש"ס והאמר מר אין אונאה לקרקע, ופרש"י ומשנה הוא בפ' הזהב, ובתוס' הקשו ע"ז דכיון דמתני' קא מקשה מאי לשון והאמר מר דקאמר, הכי הול"ל והא תנן, ואף כי בס' מגיני שלמה תי' לקושית התוס' משום דבמשנה אין מבורר הדין דהא רב חסדא גופא מפרש מתני' דמאי אין להם אונאה אינם בתורת אונאה ואפי' פחות מכדי אונאה חוזר, ואע"ג דרש"י גופא מפרש בב"מ דרב חסדא אהקדש לחוד קאי, היינו משום דמוכת בכ"מ דאין אונאה לקרקע, אבל מתני' גופא איכא לדחויי, משו"ה קאמר והאמר מר כלומר והא קי"ל, לפי שהוא פשוט מכל האמוראים דאין אונאה לקרקעות ע"ש. אבל אכתי יש להקשות על רש"י דמלשונו שכתב ומשנה הוא משמע שרוצה בזה דהקושיא הוא דוקא מאמוראי דמפרשי המשנה ולא מר"נ דלגבי מצרן כקושית התוס' דאלת"ה מאי בעי בזה שכתב דמשנה הוא אתרי שבאמת מעצם המשנה לא מקשה ולא מאמוראי דקי"ל הכי א"כ אמאי הוסיף לציין דמשנה הוא פ' הזהב, אע"כ שרוצה להורות שלא תימה שמקשה כן מר"נ דמצרן אלא מאמוראי א"כ יותר טוב להקשות מר"נ דמצרן דמיני' ידעינן שאפי' בשליח אין אונאה, אכן למה שביארתי דבכתובות מיירי באונאת מוכר וטעם דאין אונאה משום גזה"כ לא שייך להקשות מר"נ דמצרן דמיירי באונאת לוקח ומטעמא דלא נתאנה כלל רק ממתני' דהזהב דמיירי באונאת מוכר נמי, והיטב דייק רש"י לכתוב דמשנה הוא פ' הזהב ודו"ק, ובחבורי הארכתי הרבה וכאן קצרתי מפני שאין זה מקומו. והמעט שכתבתי הוא רק לכבודו דמר להראות חבתו לפני שנעים לי להשתעשע עמו בד"ת, עכ"פ לדינא זה מבואר דאע"ג דמדינא אין אונאה לקרקע אפ"ה שליח שנתאנה מקחו בטל מטעם עיוות בשליחות, וה"נ בנ"ד שלית הגט שעיוות אפי' בדבר שאין נוגע לדין אפ"ה שליחותו בטל מטעם עיוות וכן מבואר להדיא בקדושין דמ"ט ובב"ב גבי פשוט ומקושר דאמר רשב"ג הכל כמנהג המדינה ומקשה ורבנן ל"ל הכל כמנהג המדינה ומסיק באתרא דנהיגי בפשוט ואזל איהו ועביד מקושר או נהיגי במקושר כו' דכו"ע פסול משום שהיה דעתו כמנהג מדינה וזה שינה שליחותו. והא פשוט ומקושר דשניהם כשרים לגמרי ואפ"ה חשיב שינוי מפני המנהג ועיין במשכנ"י חאה"ע סי' כ"ז מ"ש בזה, וא"כ כ"ש בנ"ד דיבוא לשנות דברים שאבותינו ואבות אבותינו החזיקו זה לחומרא גדולה, כמו כתיבה אשורית, וי"ב שיטין. וכ"ש עדי חתימה, ודאי דכל המצוה לכתוב גט דעתו לכותבו כפי הנהוג, ולא עלה כלל על דעתו לצוות לשליח שילמוד לכתוב וגם בכתב אשכנז ועוד. ואם השליח רוצה לעשות כזה בלא הסכמת הבעל אין לך עיוות גדול מזה וממילא שהשליחות והגט בטל מה"ת, ומה בצע בגט כזה, הוא הטעם שעברתי בשתיקה, כי אני איני מסכים לזה וגם לא רציתי להרהר אחרי גדולים אם נמצאו שהסכימו לזה ולכן לא מצאתי לפני טוב משתיקה לגמרי, ואין לומר דנהי שגט זה לא יועיל לסמוך עליו לחוד אבל בנ"ד שגם גט אחר הכתוב וחתום ע"י סופר ועדים יתן א"כ מה יזיק גט זה ג"כ, דזה אינו כיון שתועלת כל דהו אין בגט זה שנמצא בו כל הני שינויים, יוכל להזיק ולהוציא לעז לומר שגם גט זה כשר, וכמ"ש מהרש"ל דמה"ט יש לפסול אפי' דיעבד גט בלא עדי חתימה, וגם למה לזרות בחנם אבק בעיני הרואים, כאמור אנכי רציתי לעבור בשתיקה ומעצמו יבין דשתיקה זו לאו הודאה הוא, ואם כת"ר דחק אותי הגדתי בזה טעמי, ועל דעתי הנני עומד שטוב ההעדר ולא לזלזל כ"כ לצחוק עם גיטין: והנני הדו"ש ומברכו כברכת אהרן וואלקין. סימן קטו ב"ה יום ב' י"ג כסלו תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר מאיר לייקין שליט"א אב"ד בקאסארווא. ע"ד שאלתו בגט שנכתב שם המגרש אליעזר המכונה לייזר, ובאמת שמו מעריסה בשני שמות אליעזר יעקב וכן נכתב בכתובה בשני השמות וגם ידוע כי שם אבי זקינו אשר עליו ניתן שמו היה נקרא אליעזר יעקב, ורק בפי כל נקרא לייזר לחוד. והגט כבר נמסר ליד האשה, והנה כת"ר לא הזכיר אלא הכתובה דשם נכתב בשני השמות, ולא הזכיר חתימתו ועלייתו לס"ת ובתעודת הלידה איך הוא נקרא ונכתב שהרבה תלוי בזה הדין אשר לפנינו, דאם אינו עולה לתורה ואינו חותם בשני השמות אז עד שאתם שואלים אם כשר הגט כשלא נזכר השם השני בתוכו. שאלוני להיפך אם כשר כשהזכירו. דכיון דהכל קוראין אותו בשם אליעזר לחוד, ושם יעקב נשתקע לגמרי מקריאתו וחתימתו, א"כ הוי שם יעקב שם הנשתקע, דמה שנזכר בכתובה לחוד אינו מצילו מידי נשתקע וכמ"ש הטיב גיטין בלק"ש שמח"ח ס"ק י"ג ע"ש, וכן הוא מסברא דבאמת מה תוכל להועיל הכתובה להציל מידי נשתקע דכלום אדם עשוי לקרות ולשנות הכתובה בעצמו וכ"ש אחרים. כל כתובה אינה עשויה אלא להיות מונחת לראיה לעת