זקן אהרן חלק ב יח

הוא דתקינו הכי רבנן. ורק משום דרבנן ודאי לא יתקנו היפך מן הסדר הרגיל בכ"מ וכשתקנו שכהן קורא ראשון מסתמא ראו חכמים שלגבי שאר דברים מקדמינן לכהן והדר ללוי ולהכי תקנו גם בקריאת התורה כן, וע"ז פריך הש"ס מנה"מ כלומר לענין איזה דבר מצינו בתורה שהקפידה להקדים לכהן שמחמת זה תקנו כן גם בקריאת התורה, אבל איה"נ שלענין קרה"ת גופא אין שום רמז בתורה מי קדים ועיקר הקדימה שבקריאת התורה אינה אלא דרבנן ועמ"ש המהר"ם שי"ף שם, וע"ז פריך אביי בשלמא לאידך מ"ד שפיר נוכל לומר דעיקר הדין הוא מפני דרכי שלום וקראי דידהו אינם אלא לראיה דכל היכי דאיכא להקדים ראוי להקדים כעין דאורייתא להקדים כהן ברישא, אבל לרב מתנה דיליף מקרא דויתנה שפסוק זה מיירי בקריאה הרי לדידי' גם קרה"ת גופא הקפידה תורה שכהן קדים ומדאורייתא הוא, וא"כ איך תני במשנה דמפני דרכי שלום. וע"ז משני דלדידי' באמת דאורייתא הוא ומה דנקיט מפני דרכי שלום היינו שאסור למחול, ואמנם כל זה אינו אלא לרב מתנה אבל לאינך אמוראי ודאי המשנה כפשוטה דמה דכהן קורא ראשון הוא מפני דרכי שלום ועיקרו אינו אלא דרבנן, ולפי"ז יצא לנו דכולהו אמוראי לבד רב מחנה סברי דרק מדרבנן כהן קורא ראשון ולהכי ניחא להו לתוס' ומרדכי ומוהרי"ק לפסוק כוותייהו ולא כרב מתנה, חדא משום דרב מחנה יחיד הוא לגבי כולהו אמוראי, ועוד דלדידי' מוכרחים לפרש המשנה דכהן קורא ראשון מפני דרכי שלום בדוחק דהיינו שאסור למחול, ולשון כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום משמע דעיקר הקריאה הוי מפני דרכי שלום, וניחא מאוד פסקי הנך רבוותי ומוכרח כן בש"ס, ובחבורי זקן אהרן חלק ראשון סי' ז' הארכתי להוכיח זה מכמה ראיות וליישב עי"ז בכמה מקומות ואכ"מ יותר משם תדרשנו, וכיון שביארנו דלכו"ע אינו אלא דרבנן ומפני דרכי שלום דנקט במשנה אקריאה גופא קאי וממילא ליכא שום תקנה שאסור למחול ושפיר י"ל דכהן יכול למחול אם ירצה, וי"ל דהיינו טעמא דרי"ף דהשמיט כל סוגית הש"ס דאין כהן יכול למחול, וזה פלא דהא בש"ס פריך עלה דאורייתא הוא, ולמ"ש ניחא דלכל האמוראים אין שום איסור למחול והרי"ף פוסק כוותי' ונכון בעזה"י, ולפ"ז בנ"ד יכולים הכהנים למחול. הן אמנם דבקריאה דשבח ויו"ט ודאי דאסור למחול אפי' נימא שליכא תקנה לאסור אפ"ה גם מצד הסברא אסור למחול דאלת"ה אלא אפי' בשויו"ט יכול למחול יקשה בהא דפריך בגיטין שם מרב הונא דקרי בכהנא ומאי קושיא שמא סובר גם הוא שאינו אלא דרבנן וממילא ליכא שום תקנה שאסור למחול, אע"כ דבשבת ויו"ט אסור אפי' בלא תקנה ולכן מקשה שפיר מרב הונא דקרי בכהני בשויו"ט שבזה אסור אפי' נימא שעיקר קורא ראשון דרבנן וליכא תקנה לאסור מחילה, וחילוק זה מוכרח דאלת"ה יקשה דהא אותן הפוסקים שפסקו דכהן קורא דרבנן פסקו נמי דבשבת ויו"ט אסור למחול, ולכאורה דבריהם סותרים דכיון דאינו אלא דרבנן וא"כ יתפרש המשנה כפשוטה וליכא שום תקנה לאסור מחילה דמהיכי תיתי אסור, אע"כ דהא דמחלקינן לומר דלמ"ד דאורייתא אסור למחול מכח תקנה דדרכי שלום ולמ"ד דרבנן מותר למחול היינו רק בחול אבל לבתר דמסיק דהאיסור הוא בשויו"ט אפי' למ"ד דרבנן נמי אסרינן זה מכח סברא ואין חילוק לפי"ז בין למ"ד דאורייתא ובין למ"ד דרבנן, דבחול לכו"ע מותר ובשויו"ט לכו"ע אסור, ואע"ג שבארנו דהעיקר בש"ס דכו"ע ס"ל דכהן קורא ראשון רק מדרבנן, ומחילת הכהן מהני מיהא בחול, אפ"ה אין ללמוד מזה היתר לנ"ד ולעשות תקנה קבועה לדחות הכהנים, חדא דהא דוקא מחילה מהני אבל בלא מחילה והסכמה מפורשת מן הכהנים אין לגזול ממנו מה שזכתה לו תורה וכבר כתבתי דמכותלי מכתבו ניכר שגבאי החברה עצמם באים לתקן תקנה זאת ואת פי הכהנים לא שאלו וזה איסור גמור הוא, ועוד שאפי' בהסכמת ומחילת הכהן אינו רשאי לעשות כן כ"א במקרה פעם אחת וכעובדא דמג"א שזכרתי, דעל פעם אחת אפשר לבקש הכהנים שנמצאו בעת מעשה שימחלו אבל לעשות תקנה קבועה אף בהסכמת הכהנים שנמצאו בעת מעשה אי"א לתקן דחלקם יכולים לוותר אבל כלום יכולים ליותר זכות הכהנים הבאים אחריהם, ולכן לדעתי הזהרו והזהרו בכבוד הכהונה וחדלו לכם לעשות כדבר הזה: ושלום לכם כנפש המברככם בשלום בברכת אהרן וואלקין. סימן ח ב"ה יום ג' ז' דחנוכה תרצ"ד פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר פנחס צימעטבוים סג"ל שליט"א מו"צ דגראסווארדיין רומיניה. ע"ד שאלתו בכפר שאין שם אלא לוים וישראלים ואין בכל א' מהם ז' אנשים כדי ספוקם לקריאת ז' קרואים היאך יתנהגו בקריאת התורה, וכ"ח הורה להקדים לאותו ישראל אחד שנמצא שם ושואל אם טב הורה, לא ידעתי מה מקום ספק בזה והלא דין מפורש הוא במחבר או"ח סי' קל"ה סעיף י"ב בעיר שכולה כהנים וישראל אחד ביניהן דאותו ישראל קורא ראשון, והוה"ד לעיר שכולה לוים כמו שמסיים במחבר שם, ומקור הדין מירושלמי דגיטין פ"ה, ואם כי בירושלמי שם מוכח דדוקא למ"ד כהן קורא ראשון מדרבנן אמרינן להקדים בכה"ג לישראל אבל למ"ד דאורייתא לא אמרינן הכי, ואפשר לתת טעם לחילוק זה, דלמ"ד כהן קורא ראשון מדרבנן והיינו מפני דרכי שלום כי היכי דלא ליתו לאנצויי כמבואר במשנה דגיטין דנ"ט, ובכה"ג דכולם כהנים הוי דרכי שלים יותר אם יקדימו לישראל, ולהיפך אם יקדימו לכהן אתו לאנצויי ולכן ישראל קורא ראשון, משא"כ למ"ד מה"ת כהן קורא ראשון אינו רשאי בשום אופן להקדים לישראל, וכיון שכן אי אפשר לדידן להקדים לישראל כירושלמי, דהא בש"ס דילן מבואר דלכו"ע כהן קורא ראשון מה"ת, דבהדיא אמרי' בגיטין שם א"ל אביי לרב יוסף מפני דרכי שלום דאורייתא הוא וזהו החץ העקריי אשר ירו המורים על פסק המחבר במ"ש דישראל קורא ראשון וכמ"ש בדרישה או"ח שם. וגם המג"א בסי' ר"א הקשה על מ"ש התוס' חולין דפ"ט דישראל שקרא ראשון אינו מחויב בעשרה זהובים מפני שדרשא דוקדשתו אינו אלא אסמכתא, וע"ז הקשה דהא בגיטין מבואר דלכו"ע הוי דאורייתא ע"ש. אבל לענ"ד אי משום הא לא איריא ואין בה כדי דחוי לדחות פסק המחבר, דלבד שכמה תירוצים כבר נאמרו על קושיא זאת, לענ"ד נראה דקושיא מעיקרא ליתא ואין צורך לתירוצים, דלא רק דלאו כו"ע סברי דמדאורייתא הוא אלא אדרבה דמסוגיא דגיטין שם גופא מוכח להיפוך דרק לרב מתנה הוא דאמרי' דמדאורייתא הוא ואינו אלא יחיד בדין זה, משא"כ לאינך כולהו אמוראי דשם ודאי