זקן אהרן חלק ב קפג

כל ימיה ולילותיה להתייחד בבית איש זר, ואף כי אח"כ לאחר שברחה עמו למקום שאין מכירין, ודאי שתעשה מה שלבה חפץ ואין זכות יותר גדול לפני הפרוצה הזאת כ"א לזכות גט עבורה ולהסיר ממנה עכ"פ חומר אשת איש, וכיון שהגירושין זכות הוא לפניה אפשר לזכות גט עבורה גם שלא מדעתה, ועדיפא מינה שאפי' עמדה בפנינו וצווחה שלא ניחא לה בגט אין חוששין לה, ואף כי בש"ס דב"ב דקל"ח אמרו להדיא דאם עומד וצווח אי"א לזכות שלא מדעתו, אכן הלא כבר חידש לנו הרשב"א דזה לא נאמר כ"א לגבי מתנה דהדבר מצד עצמו לאו זכות הוא ואדרבה חוב הוא לו דשונא מתנות יחיה, בההוא הוא דאמרי' דאם עומד וצווח לא מהני, אבל במלתא דיש בה נדנוד איסור וכגון בזכיית גט שחרור עבור עבד דמצד עצמו זכות גמור הוא דמתירו בבת חורין ומכניסו לכלל מצות כישראל זכין לו בע"כ ולא מהני מחאתו דבטלה דעתו אצל כל אדם ע"ש בחדושיו לקדושין דכ"ג גבי זכייה לעבדו בשטר ע"י אחרים, וכן מוכח מהר"ן בקדושין בסוגיא דנערה שנתקדשה שלא לדעת אביה שכתב דיכול האב למחות משום שלא הוי זכות גמור שהרי בתו יוצאת מרשותו לכמה דברים. ומשמע מדבריו דהיכי דהוי זכות גמור אינו יכול למחות אף שצווח בעת שנשמע לו הזכייה, ועיין בבאר יצחק חאו"ח סי' ב' שהוכיח כן גם מהש"ס דסוטה דכ"ה ע"ש ובתשובה הקודמת כתבתי להוכיח כן מסוגיא דכתובות עיי"ש שהארכתי הרבה בדברים נכונים, דלא רק מצוה אלא חוב נמי איכא לזכות גט עבורה, וכשם שמתקנים את האיש כך מצוה וחובה לתקן את האשה שלא תהא באיסור אשת איש: הן אמנם כת"ר הראה ע"ז מהרמ"א אה"ע סי' א' שכתב דלזכות גט למומרת תלוי במנהגא ובמקום שאין מנהג אין להחמיר לזכות, משמע להדיא מרמ"א דחוב ומצוה ודאי אין ע"ז ורק במנהגא תלוי ותמה אני על כ"ת למה מקשה מתחלת לשון הרמ"א שכתב לשון מנהג ורק על הלשון קשיא לי', עדיפא הו"ל להקשות מסיום דבריו דבמקום שאין מנהג אין להחמיר, ומבואר באחרונים דהאי אין להחמיר שכתב, כוונתו דאין רשאי להחמיר ואיסור יש בזה לזכות גט. ואיך יעלה על הדעת שיהא איסור בזה, דאפי' נימא שאין חוב להציל מעבירה לרשע שירצה לעבור במזיד משום דהלעיטהו לרשע וימות וכסברת הרדב"ז שהביא כ"ת, לבד שדברי הרדב"ז צע"ג מכמה מקומות בש"ס ועיין במל"מ פ"א מהלכות כלאים ובפמ"ג או"ח סי' תמ"ד דכל היכי שיכול למנוע חבירו מאיסור ואינו מונע עובר בל"ח דלפני עור לת"מ, אכן אפי' לרדב"ז מצוה ודאי איכא למי שרוצה להחמיר על עצמו לטרוח ולהציל את חבירו מעבירה, וא"כ איך יאמר הרמ"א שאינו רשאי להחמיר ולזכות, ולהטיל איסור על מונע חבירו מעון לא אמר שום איש, אמנם החם הטעם דמקומות הללו שאוסרים לזכות הוי טעמם משום שחוששין לשיטת הרי"ף פ"ק דגיטין דזיכוי לא מהני כ"א לגבי חזרה דבעל שהוא אינו יכול שוב לחזור ולבטל הגט. אבל האשה אינה מתגרשת עוד עד דמטי הגט לידה, וא"כ אין זה ענין כלל לדין דחיוב להציל חבירו מעון, דזה ודאי הוא לכו"ע דכ"מ שאפשר להציל ולמנוע חבירו מעון דמחויב בזה, ורק התם היינו טעמא דכיון דהאשה אין מתגרשת עדיין בזיכוי זה א"כ אין בזה שום הצלה כיון דגם לאחר הזיכוי רביע עלה איסור אשת איש, ואין לומר דנהי דהצלה אין בזה אפ"ה למה אסרו לזכות הגט דאם לא יועיל, עכ"פ לא יזיק, דזה אינו דלפעמים תבוא האשה לידי תקלה, כשתחזור ליהדותה תנשא ע"י גט זה דהוא סבורה שכבר נתגרשה, או שי"ל שאחרים ילמדו לעשות כן ולסמוך להנשא על סמך זיכוי וכמ"ש האחרונים, וכיון שהצלה ודאי שאין לדידהו ולהיפך לידי תקלה אפשר שתבוא משו"ה שפיר אסרו לזכות גט כי היכי דלא ליתי לידי תקלה, וכל זה הוא רק לאותן מקומות שחוששין לשיטת הרי"ף וכפי שהבין מוהרי"ק בכוונת הרי"ף, אבל אנן לדידן דרוב הפוסקים חולקים על הרי"ף ואינו אלא דעה יחידית וכמו שתמה הט"ז באה"ע סי' ק"מ על מוהרי"ק שחשש לדעת הרי"ף שאינו אלא יחיד. ובשיטת הרי"ף גופא לא קי"ל כהבנת מוהרי"ק דהרי"ף בכל אופן סובר דזיכוי לא מהני, והרבה פוסקים כתבו דרי"ף גופא אינו אומר לדינו כ"א באומר תן אבל באומר זכי גם הרי"ף מודה דמגורשת מיד בקבלת הזוכה ועוד בכמה אנפי דהרי"ף מודה ועמ"ש בחבורי במהדו"ק סי' ס"ד באריכות, אין שום מקום למשש זה ובודאי שהאשה מגורשת מיד בקבלת הזוכה וכמ"ש האו"ז בהגה"א פ"ק דגיטין שהאשה שנאסרת על בעלה ואמר לו זכה בגט זה לפלונית הרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה כי זכות הוא לה ע"ש, וגם הרמ"א גופא כשהוא לעצמו פוסק בפשיטות דמזכה גט רק הביא שאותן מקומות שלא נהגו כן אין להם לזכות ויחזיקו בהוראתם ובמנהגם, אבל איהו לדידי' פוסק בפשיטות דצריך לזכות וכמ"ש הב"ש בסי' ק"מ ולק"מ קושית כת"ר. בהא נחיתנא וסליקנא דבנוגע לנ"ד אין מקום ספק שאפשר להתיר לר' אשר זעליג לישא אשה אחרת וגם הסכמת ק' רבנים א"צ לזה, ובנוגע לזכוי הגט על דעתי אני עומד לזכות גט עבור האשה לאה ומיד בקבלת הזוכה תתגרש וכאשר תחזור בתשובה ותתרצה להנשא כדת אז נעיין בדבר אם להצריכה עוד הפעם גט לרווחא דמלתא: והנני מברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קיד ב"ה עש"ק כ"ה סיון תרצ"ז פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יחיאל מיכל הכהן האללענדער דומ"ץ דק"ק טארנא. ע"ד שאלתו באיש אחד שתשעה ירחים אחר החתונה שהיתה בווין, ברח מאשתו למדינת רוסיא, ובקושי גדול נודע לאשתו מקום שבתו וכתבה אליו מכתבים, ופעלו ממנו שיתרצה לשלוח הרשאה למכירו אשר בווין שהוא יעמוד במקומו לגרש את אשתו אצל הב"ד בווין. ההרשאה נכתבה בכת"י הבעל ובלשון אשכנז וזה לשונה: איך אונטערגעשריבענער ד"ר באריס בראינען. הדר לפי שעה בעיר ענגעלס במדינת רוסיא. נאך די געזעצען די יודישע רעליגיאן, ולפי חוקים השוררים במדינת אסטרייך. נשאתי לאשתי את ה' טהמאפהילא בראינין, מלידה שינאגעל, וכעת באנו לידי הסכם הדדיי להתגרש לפי חוקי דת היהודי וחוקי המדינה השוררים באסטרייך. ובהיות שאנכי בעצמי לא אוכל לבוא למדינת אסטרייך, הנני מרשה בזה להאדון ד"ר לודוויג גאלליא, עורך דין בווין רחוב ביבר שטראססא לומר 4, שהוא יעמוד בשמי אללע נאסוופנדיגע ערקלערונגען הן אצל הב"ד בווין, והן בערכאות השלטון, אבגעבן אונד אללע נאטווענדיגע פארמאליטעמן ווי אויך די איבפרגאבע