זקן אהרן חלק ב קפב

מעצמו לשם גירות, וא"כ יוכל לסבור שגם ר"ה סובר כרב יוסף דיכול למחות, ושפיר הביא לשני הדינים, דרב הונא ודרב יוסף, אכן הרי"ף לשיטתו שגם מילה בשלשה וא"כ בע"כ שרב הונא מטבילין ומלין קאמר דאל"כ מה מהני הטבילה, וא"כ בע"כ שרב הונא סובר שאין יכול למחות ופליג על רב יוסף, וכיון שפסק כרב הונא לא יוכל להביא לדרב יוסף, וזה כפתור ופרח. והיוצא מזה דאין סתירה מהא דרב יוסף להרשב"א דשפיר י"ל כהרשב"א דהיכא דהוי זכות גמור אין יכול למחות ומרב יוסף לא יקשה, דדין דרב יוסף באמת נדחה מהלכה וכמו שדחה הרשב"א משום דרב הונא פליג עליו. ובנ"ד נמי כיון דעצם הגירושין זכות הוא לה להצילה ממכשולים, אפי' אם מחמת עקשנותה צווחת שלא ניחא לה אין בכך כלום דבטלה דעתה העקשניית אצל כל אדם ולכן בהא סליקנא דאפשר להתיר להבעל ר' דוד ליב לישא אחרת בלא ק' רבנים רק ע"י ב"ד של ג' יתירו ולזכות גט עבורה ותהא מגורשת מיד כאשר יקבל הזוכה לגט זה: ידידו הדו"ש אהרן וואלקין. סימן קיג ב"ה יום ג' כסלו תרצ"ז פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יונתן הלוי אייבעשיץ שליט"א מו"ץ בוורשא. ע"ד העובדא שבא לידו בנוגע לר' אשר זעליג הכהן אשר אשתו מ' לאה מעלה בו מעל בשעת חירום שהיה בשנת תרע"ד בארץ והעיר חעלעם נכנסה אז תחת ממשלת אסטרייך, יצאה אשתו מביתו והיתה לאיש זר רופא יהודי שבמחנה חיל אסטרייך. וחמשה חדשים שהיתה העיר תחת ממשלת אסטרייך היתה בבית הרופא הנ"ל כל הימים וגם לרבות הלילות, וגם הלכו יחד שלובי זרוע לעיני כל העיר ולא יתבוששו. וזה כבר שמונה עשרה שנה מיום שהאסטריים עזבו העיר חעלעם ושבו למקומם ומדינתם נסעה יחד עם הרופא, ומני אז נסתם כל חזון ממנה ולא נודע איפה נמצאת, ובכן שואל כ"ת אם אפשר להתיר לר' אשר זעליג לישא אשה אחרת. ובאם אפשר, באיזה אופן יהיה ההיתר, אם נצרך לזה ק' רבנים וגם השלשת גט, זהו תכן השאלה: והנה הארורה הזאת יש בה תרתי לגריעותא, מורדת וגם עוברת על דת, מורדת שהיא התחילה במרידתה וברחה מבית בעלה בלא רשותו. וגם אח"כ כאשר אירע פעם שבעלה הלך אליה לבית הרופא לדבר עמה ועם בתם הקטנה, איימו עליו בידיה מקני רובה כמסופר במכתב כת"ר, וגם עוברת על דת להתייחד עם איש זה זמן רב כזה, ואף כי עדי טומאה לא נגבה עליה אבל אנן סהדי כולנו שלא נקתה החצופה הזאת, ואין עוברת על דת גדולה ממנה, ובכן עיקר דין זה אין סובל שום אריכות דפשוט הדין בראשונים ואחרונים דבמורדת מותר הבעל לישא אחרת בלא הסכמת ק' רבנים כיון שע"י מרידתה תבטל את הבעל מכל עניני אישות, לא גזר רגמ"ה כלל ע"ז, וממילא א"צ להסכמת ק"ר להתיר החרם בהיות שמעולם לא הוחרם ע"ז, הן אמנם דבתתלת העיון תמהתי קצת על כת"ר דקאי בדין מורדת איך לא זכר לדין המפורש בברייתא דכתובות דס"ב דצריכים להכריז ד' שבתות פלונית מרדה בבעלה שזהו דין עקריי אשר בלא זה לא נעשית מורדת ורק בזה הוא דאיפלגו הראשונים, הרמב"ם הרשב"א הר"ן ומחבר ס"ל דסתם מורדת דבעינא ומצערנא לי' דאין לה דין מורדת עד שיכריזו עליה ד' שבתות, ואליבא דב"י וב"ח וב"ש באה"ע סי' ע"ז סק"ז גם הרא"ש והטור סוברים כן, אלא שהרא"ש והטור סוברים דהכרזת ד' שבתות לחוד לא סגי אלא דבעינן נמי שיהוי י"ב חודש אחר הכרזה אבל בלא הכרזת ד' שבתות אין לה דין מורדת לכו"ע ואם אף יתן הכתובה והתוספת אין לגרשה בע"כ או לישא אחרת, ובנ"ד דלא היה הכרזת ד' שבתות אין לה דין מורדת לכו"ע ואי"א להתיר לו לישא אחרת עד שיכריזו עליה ד' שבתות כדין הש"ס. אכן אחרי שובי נחמתי דשפיר אפשר להתיר אפי' בלא הכרזת ד"ש, דכבר כתב הח"מ שם סקט"ו דדוקא בזמן התלמוד דרשאי היה לישא שתי נשים היו מצריכין הכרזת ד"ש כיון שלא היה מוכרח להעגן בשביל זה דהרי יכול היה לישא אחרת, אבל השתא לדידן דנגזר מלישא ב' נשים א"כ אם יצריכו הכרזה תלקה מדת הדין שהאשה תתטא במרידתה בשאט נפש והבעל יתעגן על ידה ואין לה הרשות לעגנו אפי' עונה אחת לכן אם אינה רוצית לקבל גט מתירין לו לישא אחרת מיד. וכ"כ הט"ז שם סק"א דמתירין לו לישא אחרת אפי' בלא המלכת ד' שבתות אם אך רוצה ליתן הכתובה ע"ש, ועמ"ש בתשובה הקודמת באריכות מזה, שאפשר לסמוך על הח"מ וט"ז ולהתיר להבעל מכבלי עיגונו, וגם מאה רבנים אין צורך דבמורדת ועוברת על דת לא תיקן רגמ"ה מעיקרו, ולבד כל הטעמים שכ' הפוסקים דבמקום מצוה וכ"ש במקום עבירה להיות בלא אשה לא גזר רגמ"ה, עוד במורדת איכא טעם מיוחד דלא היה שום סבה שיגזור בזה, דהרי עיקר הגזירה וחרם דב' נשים הוא משום דחיישי' שמא לא יוכל למיקם בספוקייהו וכעין שאמרו בש"ס והוא דאיכא למיקם בספוקייהו, ולפ"ז במורדת דמזונותיה ודאי איבדה ומצי שפיר למיקם בספוקייהו ממילא לא שייך בזה גזרת רגמ"ה, וכ"כ בתשובת שו"מ ח"א סי' קי"ב, וכיון שמעולם לא נגזר על מורדת ועוברת על דת, מה צורך תו בק' רבנים להתיר החרם בהיות שמעולם לא היה חרם ע"ז, ועיין בתשובת הרשב"א סי' תקנ"ז שנשאל על ראובן שראה דברים מראים באשתו שזינתה אם תיקן רגמ"ה החרם בזה, והשיב וז"ל איברא כל כה"ג ח"ו שיתקן הרב שלא יגרשנה ואפי' את"ל שהוא ממדת חסידות מ"מ מפני מדת חסידות הוא מוציאה ואיך יתקן הרב שלא יגרשנה ע"ש, הרי שאפי' כשאינה נאסרת עליו מדינא כ"א ממדת חסידות הוא בא לגרשה כתב דבכה"ג ח"ו שיתקן, וא"כ כ"ש בנ"ד דלמ"ש כת"ר שבעודם בחעלעם התייחדה בבית הרופא כמה חדשים, וזה כמה שנים שברחה עמו למדינה אחרת ובהנהגה מוזרה כזאת ודאי שבאה לאיסורים גדולים ודאי שבכה"ג מצוה לגרשה ולא גזר רגמ"ה בכה"ג: ואמנם בנוגע אם לזכות גט עבורה לקבלו מתי שתרצה. ידעתי כל הטענות שהוזכרו בספרי האחרונים. ראיתי דברי המצריכים גט וגם דברי הממאנים עם כל טענותיהם, וגם אנכי לפי מיעוט שכלי הארכתי בזה בכ"מ לקיים דברי המצריכים זיכוי גט, ועמ"ש במהדורא קמא סי' ס"ד וס"ה, ובנוגע לנ"ד היה נ"ל לזכות דוקא גט עבורה, ואם לא למענו של הבעל לצורך היתר שישא אחרת יעשה כן, שלפניו אין זה צורך שמותר בלא"ה, אלא מפני טעם זה שזכרתי בסמוך, הן בעודנה אגידה בי' בבעלה, עמו בעיר אחת ובעלה משמרה ובכ"ז התנהגה בפריצות גדולה לבלות