זקן אהרן חלק ב קפ

מאכילין אותו הקל קל תחלה, הנה בעיקר הסברא ובראיה מיומא כבר הקדימו בס' עצי לבונה בהגהותיו לאה"ע, אבל יש פרכא לזה משני צדדים. חדא דהא בחת"ס כתב לדייק ממ"ש בהתקנות דמי שעבר וגירש בע"כ בנדוי יהא, משמע דכל ימיו הוא בנדוי, והרי א"כ שוה הוא בזה למי שנושא אשה על אשתו, ולאידך גיסא יש כמה רבוותי דס"ל דבנושא אשה על אשתו אינו עובר אלא פעם אחת בשעת הנשואין, ואכתי שניהם שוין, ואין להאריך במה שכבר אזלי בה הנמושות ולא הניחו מקום עבורנו, ואנחנו בדרך סלולה נלך כמו שמקובל מרבותינו להתיר לישא אחרת, ולכן אם ישיג רשיון והיתר מהממשלה הנני מסכים להתיר לרב"צ שיינבערג לישא אחרת בתנאים שזכרתי למעלה: והנני חותם ברגשי ברכה כברכת אהרן וואלקין סימן קיב ב"ה יום ד' י"ב תשרי תרצ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר קלמן העלד שליט"א רב בק"ק שאץ רומיני'. אשר שאל כ"ת דבר המורדת מ' בשא ברוידא שזה זמן כביר היא במחלוקת עם בעלה ר' דוד ליב, וביום כ"ב כסלו שנת תרצ"ג בעת אשר הבעל לא היה בביתו לקחה כל החפצים שלה ושלו, כלי כסף וזהב, רהיטי הבית ותכשיטים ובגדים שווים אלף דולאר. גם כסף מזומן סכום גדול וברחה מביתו, והיא מסרבת לבוא לד"ת כפי עדותו של כתב הסירוב מהרה"ג ר' יואל אשכנזי רב בק"ק יאסי שהזמין לה כמה פעמים לד"ת וע"י תואנות ואמתלאות שונות משתמטת מן הדין, כן מתאונן הבעל על רוע הנהגתה שאינה מדקדקת במצות כלל ואפי' מצוה שהחזיקו בה הנשים הרבה כמו הדלקת נר בשבת היא מזלזלת, וכמה שנים רצופות הלכה מביתה בלילה וחזרה לביתה בשעה השלישית קודם אור הבקר, גם את בתם שלחה לחנכה בבית אחד מש"ב שלה האוכלים חמץ בפסח ומחללי שבת ויוהכ"פ בפרהסיא, ובכן שואל אם אפשר להתיר לבעלה לישא אשה אחרת בלי הסכמת מאה רבנים. ובאם אפשר, אם גם צריך להשליש גט עבורה או לא, וכ"ת הארוך בבקיאות נפלאה כיד ה' הטובה עליו להתירו לישא אחרת בלי הסכמת ק"ר ובלי השלשת גט. רק ענותו תרבה לשמוע חות דעתי, רצונו של אדם זהו כבודו והנני למלאת מבוקשו: והנה בעיקר הדין אמנם יפה הורה ואינו סובל שום אריכות, דפשוט הדבר בראשונים ואחרונים דבמורדת מותר הבעל לישא אחרת בלא הסכמת ק' רבנים, כיון שע"י מרידתה תבטל את הבעל מכל עניני אישות ולא גזר רגמ"ה כלל ע"ז וממילא א"צ להסכמת ק' רבנים להתיר החרם בהיות שמעולם לא הוחרם ע"ז, לא אכחד כי בתחלת ההשקפה תמהתי על כ"ת דקאי בדינא דמורדת, איך לא זכר לדין עקריי השנוי בברייתא דכתובות דס"ב דצריך להכריז ד' שבתות פלונית מרדה בבעלה, ובלא זה לא נעשית מורדת, ורק בזה הוא דאיפלגי הראשונים, הרמב"ם ורשב"א והר"ן ומחבר ס"ל דבסתם מורדת דבעינא ומצערנא לי' שאין לה דין מורדת עד שיכריזו עליה ד' שבתות, ואליבא דב"י וב"ח וב"ש באה"ע סי' ע"ז סק"ז גם הרא"ש והטור סוברים כן, אלא שהרא"ש והטור ס"ל דהכרזת ד"ש לחוד לא סגי אלא דבעינן נמי שיהוי י"ב חדש אחר ההכרזה, אבל בלא הכרזת ד' שבתות אין לה דין מורדת לכו"ע, ואף אם יתן הכתובה והתוס' אין לגרשה בע"כ או לישא אחרת, ובנ"ד דלא היה הכרזת ד"ש אין יכולים להתירו לישא אחרת עד שיכריזו עליה ד' שבתות כדין, אכן אחרי שובי נחמתי דשפיר כתב כת"ר להתיר אפי' בלא הכרזה, ושמא גם שיהוי י"ב חדש לא בעי' בנ"ד. דכבר כתב הח"מ שם בס"ק ט"ו דדוקא בזמן התלמוד דרשאי היה לישא גם שתי נשים היו מצריכים הכרזת ד"ש כיון שלא הי' מוכרת להעגן בשביל זה דהרי יכול היה לישא אחרת, אבל השתא לדידן דנגזר מלישא ב' נשים א"כ אם יצריכו הכרזה חלקה מדת הדין שהאשה תחטא במרידתה בשאט נפש והבעל יתעגן על ידה ואין לה רשות לעגנו אפי' עונה אחת לכן אם אינה רוצית לקבל גט מתירין לו לישא אחרת מיד ע"ש, ואם כי הח"מ כתב זה בלשון "ואפשר" דמשמע דלא פשיטא לי' כ"כ דין זה אם רשאי לישא מיד קודם הכרזת ד"ש. אבל מה דמספקא להח"מ פשיטא לי' להט"ז שם בס"ק א' דמסיק להלכה דמתירין לישא אחרת אפי' בלא המלכת ד' שבתות אם אך רוצה ליתן הכתובה ורק לענין פטור הכתובה הוא דבעי' המתנה י"ב חדש אבל אם רוצה לסלק הכתובה א"צ שום שיהוי דאין ברשותה לעגנו אפי' עונה אחת ומתירין לו לישא מיד וכ"ש שא"צ שיהוי י"ב חדש הבאה דוקא אחרי הכרזה, ואם כי הב"ש והגר"א שראו דברי הט"ז ואפ"ה לא פסקו כוותי' מכלל דלא נהירא להם דבריו, אפ"ה בנ"ד שכבר עברו שתי שנים משעת ההזמנה לד"ת בפעם הראשון וזה סגי כיון דעיקר טעם דבעי' שהיית יב"ח לפי המבואר בראשונים הוא בשביל שאולי תחזור בה במשך אשר כזה ממרידתה ואם עמד רוחה להכביד לבבה משך ארוך של יב"ח הוי הוכחה ברורה שפרקה ממנו כל עול ההתחייבות שלה לבעלה ולא תחזור עוד עולמית. וכיון שכן אין חילוק בין אם אריכת זמן זה בא לאחר הכרזה ובין שבא בלא זה כיון שאין עוד תקוה שתחזור שוב וכ"פ בצ"צ החדש תאה"ע סי' י"ד, ולכן לענ"ד שבנ"ד אפשר לסמוך על הח"מ וט"ז ולהתיר להבעל מכבלי עיגונו, וגם ק' רבנים א"צ, דבמורדת ועוברת על דת לא תיקן רגמ"ה מעיקרו, לבד כל הטעמים שכתבו הפוסקים דבמקום מצוה, וכ"ש במקום עבירה להיות בלא אשה לא גזר רגמ"ה, עוד במורדת איכא טעם מיוחד דלא היה לפניו שום סבה שיגזור בזה, דעיקר הגזירה וחרם דשתי נשים הוא משום דחיישי' שמא לא יוכל לקום בספוקייהו וכעין שאמרו בש"ס והוא דאפשר למיקם בספוקייהו, וא"כ מורדת שמזונותיה ודאי איבדה ומצי שפיר למיקם אספוקייהו ממילא לא שייך בזה גזירת רגמ"ה, וכ"כ בתשובת שו"מ ח"א סי' קי"ב, וכיון שמעולם לא נגזר על מורדת מה צורך תו במאה רבנים להתיר החרם בהיות שלא היה מעולם חרם ע"ז, ועיין בתשובת הרשב"א סי' תקנ"ז שנשאל על ראובן שראה דברים מראים באשתו שזינתה אם תיקן רגמ"ה החרם בזה, והשיב וז"ל איברא כל כה"ג ח"ו שיתקן הרב שלא יגרשנה ואפי' את"ל שהוא ממדת חסידות מ"מ מפני מדת חסידות הוא מוציאה ואיך יתקן הרב שלא יגרשנה ע"ש, הרי שאפי' כשאינה נאסרת עליו מדינא כ"א מצד חסידות הוא בא לגרשה כתב דבכה"ג ח"ו שיתקן, וא"כ כ"ש בנ"ד למה שכותב כ"ת שכמה שנים רצופות הלכה בלילה להתייחד עד שעה השלישית אתר חצות הלילה בבתי