זקן אהרן חלק ב יז

המלבושים וא"כ היאך רשאים אנו לקרות ק"ש ולברך שוב ברכה אחרת אע"ג דיש לנו מכנסיים שזה במקום חגורה וכמ"ש התוס' בשבת ד"י, אבל המכנסיים למעלה מן הכתונת הם ולמעלה הא לא מהני הפסק החגורה דהכתונת דלמטה עושה הכל אחד, ולשיטת רבינו היראים בהכרח שהמכנסיים יהיו סמוך לבשר והכתונת יהיה למעלה על גב המכנסיים, ודין זה חידוש הוא שלא שערוה אחד מן הפוסקים, ופלא ששום אחד מהפוסקים לא זכרו דעת היראים: מפני שידוע לי קצת דרכו בקודש שאין לצדיק זה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה אשר באהבתה ישגה תמיד מיצר ודואג על הספיקות ושמח בהתרתן, ולכן בכדי שלא יצטער אותו צדיק מהרתי להשיבו מיד טרם הספקתי לברר דין זה באריכות: והנני חותם ברגשי ברכה ותפלה בעד אריכת ימיו, למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כנפש המוקיר רום ערכו מברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ז ב"ה יום א' ח' תמוז תרצ"ג פינסק. כבוד ידידי הרב מהור"ר יחזקאל שטערן בק"ק פרפעשאוו צעחאסלווקי. ע"ד שאלתו שבעירו יסדו חבורה לקנין ספרים, והכנסת החברה הוא ממכירת העליות ביום ב' וה', ובהיות שהכהנים אינם נודרים צדקה בעד העליות לכן רוצים לתקן לדחות הכהנים ולקרוא ראשון לישראל הקינה, ושואל אפוא אם רשאים לעשות כן, וכפי הנראה ממכתבו דתקנה זו שרוצים להנהיג הוא שלא ברצון הכהנים וסבורים דלצורך מצוה רשאים לדחות הכהנים שלא מרצונם, ולכאורה יש להם אילן גדול במה לתלות דעה מוורה הזאת, דמצינו כזה במג"א סי' קל"ה ס"ק ז' שכתב אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מביהכ"נ ופעם אחת לא רצה הכהן לצאת מביהכ"נ ומותר לכפותו ע"י שלטון לצאת כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה עכ"ל, ואח"כ כתב דיש מי שכתב דאפי' לא יצא יקרא הישראל כו' ע"ש, אכן כבר כתבו האחרונים דהרוצה ללמוד היתר ממעשה זה לא מצאו ידיהם ורגליהם, דמקיר דין זה הוא ממוהרי"ק שורש ט' שהיה מנהג קבוע בכל המקומות שבשבת בראשית אחד מן הצבור מתנדב מעות לצורך מאור ביהכ"נ לכל השנה כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה והיה המנהג שאם יש כהן הראוי לכך היה הוא קונה אותה ובאם לאו היה הוא יוצא מביהכ"נ והיה מנהג זה קבוע מימים ימימה והיה בזה כבוד התורה והיינו שבעד עליה לפתיחת התורה היו מנדבים סכום רב עד שהספיק למאור בהכ"נ על כל השנה ופעם אחד אירע שהיה כהן עיקש ולא רצה לא לקנות ולא לצאת ובקשו אותו לביהכ"נ אחר ששם יעלה ראשון ולא יפסיד בכאן הצדקה הגדולה הזאת ולא יוריד כבוד התורה שיש בזה וגם זה לא רצה, ופסק מהרי"ק שיפה עשו שהכריחו אותו ע"י השלטון לצאת מביהכ"נ דכיון שבשם היה זה מנהג קבוע ברצון הכהנים ויש בזה כבוד התורה והכנסה מרובה להספיק מאור לכל השנה והעיקר שלא היה זה אלא פעם אחת בשנה, אבל חלילה ללמוד מזה לתקן תקנה קבוע ותמידיית לכל שני וחמישי דע"ז לא מהני גם מחילה והסכמת הכהנים וכ"ש שלא ברשותם כמו בנ"ד וכמו שאבאר: דהנה לכאורה דין זה אי מהני מחילת הכהן בפלוגתא תלוי, דבעיקר הדין דכהן קורא ראשין מצינו פלוגתא בירושלמי דגיטין אם דאורייתא הוא או רק דרבנן, רשב"י אומר דאורייתא דכתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי והדר אל זקני ישראל, ומה ששנינו במשנה דגיטין דנ"ט דכהן קורא ראשון מדרכי שלום פירשו בש"ס דגיטין שם דתקנה דדרכי שלום הוצרך לענין שלא יהא רשאי למחול דאע"ג דבשאר מיני כבוד שאנו מחויבים לגבי כהן כמו לברך ראשון בסעודה וליטול מנה יפה יכול הכהן למחול וכמ"ש ברמ"א או"ח ס"ס קכ"ח ועמ"ש בעה"ש שם בארוכה, אבל בעליית התורה כיון דשכיחי רבים בביהכ"נ ויכול לבוא לידי מחלוקת שכל אחד יאמר אני גדול ממך בזה תקנו חז"ל שלא יכול הכהן למחול, וכל זה הוא למ"ד דקורא ראשון הוא מדאורייתא בהכרח לפרש דלדידי' הוי תקנה דדרכי שלום לענין שלא יכול למחול, אכן רשב"ל בירושלמי שם סובר דקורא ראשון אינו אלא דרבנן וכפשטות המשנה כהן קורא ראשון מפני דרכי שלום ולדידי' אין שום תקנה לאסור כשמחל דכיון דהתקנה הוצרך לקרותו ראשון אבל אכתי י"ל דהיינו דוקא כשלא מחל אבל אם מחל שפיר מהני מחילתו, ואם כנים אנחנו בזה דלמ"ד כהן קורא ראשון מה"ת אינו יכול למחול, א"כ נפל דין דמחילה בבירא, דאף שבירושלמי איכא מ"ד דקורא ראשון אינו אלא דרבנן, אבל בש"ס שלנו פשוט לכאורה דכו"ע סברי דמה"ת הוא וכפשטות הש"ס שם דפריך מפני דרכי שלום והא דאורייתא הוא וכ"כ בדרישה או"ח סי' קל"ה להקשות על מ"ש הב"י שם בשם מוהר"י קולון דהא דאמרי' דביהכ"נ שכולם כהנים יקרא ישראל דהיינו למ"ד כהן קורא ראשון דרבנן אבל למ"ד דאורייתא לא, והקשה בדרישה ע"ז הא בגיטין מבואר דלכו"ע דאורייתא כהן קורא ראשון, וגם המג"א סי' ר"א הביא מ"ש התוס' חולין דע"ט דישראל שקרא ראשון אינו מחויב בעשרה זהובים מפני שדרשא דוקדשתו אינו אלא אסמכתא, וע"ז הקשה דהא בגיטין מבואר דלכו"ע הוי דאורייתא, וכיון שבארנו דלש"ס דילן כו"ע ס"ל דדאורייתא קורא ראשון, ממילא דתקנה דדרכי שלום הוא שלא יכול למחול: אכן לאחר העיון יש לדחות כל הדברים ולבד דאינו מוכח מסוגיא דגיטין דלכו"ע הוי דאורייתא כמ"ש הדרישה ומג"א הנ"ל, אלא אדרבה דמהתם אפשר להוכיח דדרבנן הוא, דבלא"ה יש להבין דמביא התם בסוגיא כמה אמוראי דילפי כל אחד מפסוק אחר, רב מתנה יליף מקרא דויתנה אל הכהנים בני לוי ופרש"י דקרא בקריאה מיירי וז"ל ויתנה שיקראו הכהנים והדר ני לוי, ר' יצחק נפחא יליף מונגשו הכהנים בני לוי, רב אשי יליף מבני עמרם אהרן ומשה, וחיא בר אבא יליף מקרא דוקדשתו, וקשה לכאורה בשלמא רב מתנה יליף שפיר דקרא דויתנה מיירי בקריאה שנתנה לקרות בה וכפרש"י, הרי שבפירוש צותה תורה לקרות כהנים והדר לוים. אבל לאינך מ"ד דקראי דידהו לא מיירי בקריאה כלל מנ"ל למילף שגם בקריאה כן הוא, ולכן נראה ברור דבלא"ה יש להבין בעיקרא דמלתא מה דפריך הש"ס התם מנה"מ, כיון דמשנה תני בהדיא מפני דרכי שלום הרי דלא דאורייתא הוא ומה שייך לפרוך ע"ז מנה"מ ולבקש קרא ע"ז, ובע"כ דהש"ס לא רצה בזה להביא מאיזה קרא הוא דהא באמת הקריאה לא מה"ת הוא וכדתני להדיא במשנה דרק מפני דרכי שלום