זקן אהרן חלק ב קעז

לדחות ראיה זאת די"ל דהאו"ז דמצריך ב"ד בגט בע"כ, סובר כפי' ר"י הזקן בקדושין שם דהא דאמרי' גר לאו בידו דמי יימר דמזדקקי לי' ב"ד היינו דוקא ב"ד תלמידי חכמים כמו התם גבי גר שצריך ג' שיודיעוהו מצות קלות ותמורות, ובהא הוא דאמרי' מי יימר דמזדקקי לי' ב"ד ת"ח שידעון שרשי המצות. אבל בגט אע"ג דבעי' ג' הואיל וא"צ חכמים, וסתם אנשים נמי סגי ודאי ימצא ובידו הוא ושפיר קם דינו של האו"ז דגט בע"כ צריך ב"ד, ובהיות שדבר קשה וטורח רב להשיג ב"ד שיהיו בשעת נתינת גט בע"כ, וכל דאית לי' טורח ודחק אפשר להתיר יותר לישא אחרת שזה בקל יותר, ובשגם בנ"ד שהיא מורדת יש עוד טעם חזק להתיר יותר באשה אחרת מטעם שכתב השו"מ ח"א סי' קי"ג דהא עיקר התקנה דחרם ב' נשים הוא משום דחיישי' שמא לא יכול למיקם בספוקייהו וכעין שאמרו בש"ס והאי דאפשר למיקם אספוקייהו, וא"כ במורדת שמזונותיה ודאי איבדה מצי למיקם אספוקייהו וממילא לא שייך בכה"ג גזרת רגמ"ה מעיקרו, ועוד כיון שבפשיעתה מרדתה בכה"ג מתירין לישא אחרת כמ"ש הפוסקים לחלק מטעם זה בין פשעה או לא פשעה, ומכל הלין נלע"ד בפשיטות להתיר ע"י מאה רבנים לר' יצחק בעדנארסקי לישא אחרת לאחר שישלם את כתובתה וכל המגיע לה מן הדין ותול"מ: והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קיא ב"ה יום ה' י"ד טבת תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יחיאל הלוי קעסטענבערג שליט"א אב"ד בראדום. ע"ד שאלתו בנוגע להעלוב ר' ב"צ שיינבערג שבשנת תרפ"ב נשא לו אשה את רחל צווערמאן ודר עמה עד שנת תרפ"ז ולא ילדה לו בנים ומרדה לו את חייו עד שנעשה קטטה ביניהם והסכימו שניהם להתפרד בג"פ, וכעבור חדשים אחדים נשא אותה שנית וגם זיווגם השני לא עלה יפה ולא ילדה לו בנים, ושוב נתהוה ריב ביניהם והאשה חטפה את כלי אומנתו והמכונות וברחה ממנו לבית אביה, וזה ערך שנה ומחצה בא הבעל לב"ד והזמין את אשתו לדין בהיות שנשאר בלי מעמד פרנסה וביתו נהרם, בתחלה סירבה לבוא לד"ת ורק אחרי אזהרות והתראות אין מספר הסכימה לבוא לב"ד והתדיינה עם בעלה בזבל"א והבעל טען שבהיות ששהה עמה יותר מעשר שנים ולא ילדה, וגם כל ימי חייה רעים ומרים שלא רצתה בשום פעם לטבול לנדתה, אשר גם היא לא הכחישה זאת, לכן חפץ כעת לגרשה, ולאחר קבלת הטענות מן הצדדים הוציאו הנבררים פס"ד, כי האשה מחויבת לקבל ג"פ ברצונה והבעל יתן לה סך אלף וחמש מאות זהובים, ואף שהפס"ד יצא לאחר קבלת ק"ס משני הצדדים שמחויבים לקיים בדיוק הפס"ד, עדיין תעמוד במרדה ואינה רוצה לקבל ג"פ אף שיודעת שבשום אופן לא יתקיים ביניהם השלום רק כוונתה להזיק ולצער לבעלה, וכל האזהרות והתראות פומביית נדפסו בעתון המקומיי לא פעלו להטות לבבה לקיים הפס"ד. ובכן ידפוק הבעל העלוב על פתחי כ"ת להתיר לו לישא אחרת, וענוותו דמר תרבהו לשמוע חות דעתי, אף כי למותר הוא באשר כ"ת עצמו האריך בדברים נכוחים להתיר ודבריו מתאימים לדינא, ובכ"ז הנני למלאת רצונו ואודיע לו בזה גם חות דעתי את אשר כבר כתבתי בענין כזה בחבורי מהדו"ק סי' ס"ב ואת אשר נתחדש כעת: הנה בעיקר הדין בשהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה אם רשאי לישא אחרת בזה"ז דאית לן חדרגמ"ה הלא מבואר באה"ע סי' א' ובד"מ שם דהרבה ראשונים ס"ל דאף האידנא יש להתיר לישא אחרת והביא זה בשם הריטב"א ומרדכי ונמוק"י, וכ"כ הרדב"ז בפשיטות דבכה"ג לא החרים רגמ"ה, הן אמנם דהרמ"א שם הביא דיש חולקים וס"ל דחרגמ"ה נוהג אף במקום מצוה, דלפ"ז י"ל דגם במניעת מצוה דפ"ו כמו בשהה י' שנים ולא ילדה נמי נוהג חדר"ג, וכיון דאיכא פלוגתא בתקנה זאת אם תיקן במקום מצוה היה ראוי להחמיר מספיקא וכדין כל ספק תקנה דאזלי' לחומרא, אבל לענ"ד נראה ואין להחמיר מטעמים שאבאר, א) משום די"ל דאפי' הנהו ראשונים דס"ל שאפי' במקום מצוה גזר אינו אלא בשאר מצות כגון מצות יבום וכדומה, אבל מי שאין לו בנים כלל דאית בה תרתי מצוה דפ"ו וגם מצוה דשבת לא תהו בראה לשבת יצרה וכמ"ש התוס' ב"ב די"ג דמשו"ה איקרי מצוה רבה ואומרים בה חטוא כדי שיזכה חבירו, מה שבשאר מצות לא אמרי' כן, דהיינו משום דמצוה רבה היא ועדיפא משאר מצות, וכמו שעדיפא משאר מצות לענין זה דאמרי' בה חטוא כדי שיזכה חבירו. ה"נ עדיפא הוא לענין זה דאע"ג דבשאר מצות גזר רגמ"ה אבל במי שאין לו בנים כלל כיון דמצוה רבה הוא לא גזר בה, ואע"ג שאין צורך תו לראיות אחרות לחילוק זה בהיות שמפורש כן בתוס', דמצוה זו עדיפא ואין לדמותה לשאר מצות. בכ"ז למדתי כן מלשון הרמ"א במקומו, דהמחבר באה"ע שם הביא הדין דבמקום מצוה לא גזר ותפס מצות יבום, ע"ז הגיה הרמ"א בזה"ל והוה"ד בכל מקום שיש דחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה לא גזר אמנם יש חולקין וס"ל דחרגמ"ה נוהג אפי' במקום מצוה ואפי' במקום יבום עכ"ל, ויש לדקדק למה בדברי יש חולקין דס"ל דגזר במקום מצוה תפס מצות יבום ולא תפס מצות פ"ו וכגון ששהה י' שנה ולא ילדה כמו שתפס מצוה זו בתחלת דבריו למאן דלא גזר, ובע"כ משום דבמקום מניעת מצות פ"ו כו"ע ס"ל דלא גזר וכגון כשאין לו בנים כלל, ומשו"ה לא תפס זאת המצוה משום דלא פסיקא לומר דגזר, דאיכא גוונא דלא גזר וכגון שאין לו בנים כלל, הן אמנם דשוב ראיתי דפשט הרמ"א נוח יותר לפרש להיפך דמצות יבום עדיף משהה י' שנה דכן מוכח מלשונו שכתב יש חולקים וס"ל דחרגמ"ה נוהג אף במקום מצוה ואפי' במקום יבום, ולשון אפי' במקום יבום משמע דיבום הוי רבותא טפי ואפ"ה גזר, וגם הדקדוק שדקדקתי למה מתחלה תפס מצוה דשהה י"ש ואח"כ למאן דגזר, תפס חצות יבום הוי ניחא טפי לפ"ז, דהמחבר שהביא הדעה דלא גזר במקום מצוה ותפס מצות יבום. ולזה הוסיף הרמ"א וה"ה לשהה י' שנים דהוי רבותא טפי דאע"ג דמצוה קלה היא מיבום אפ"ה גם בדידה לא גזר, ואח"כ כשהביא הדעה דגזר אפי' במקום מצוה, כתב לרבותא אפי' מצות יבום דעדיפא אפ"ה גזר בה נמי, וכפי' זה נוח טפי למעיין ומדקדק בלשון המחבר ורמ"א, וא"כ מוכח ממחבר ורמ"א להיפך דשהה י' שנה גרוע משאר מצות, ולמ"ד דגזר נמי במקום מצוה דיבום. כ"ש דגזר בשהה י' שנים, והיה אפשר עוד לתת טעם למה באמת מצוה זאת דשהה עשר שנה דיש בה מניעת פ"ו תהא קילא