זקן אהרן חלק ב קעה

כל זה אם היה בכאן נדנוד חרם או איסור באופן שיש צורך להתרת ב"ד, אבל הלא בארתי דלית כאן לא שמתא ולא ארור כיון דהת"כ נעשה רק לצורך הבעת קירוב וחבה ולא לכוונת שבועה, ודררא דממונא נמי ליתא כאן דלא נגמר הקנין ואין צורך בזה לשום התרה ולא ב"ד, ובלא"ה כתב נמי בתשובת ישועת מלכו חאה"ע סי' מ"ג שדוקא במידי דתלוי בתביעת ממון הוא דאמרי' דהתובע הולך אחר הנתבע אבל היכי שאין על החתן תביעת ממון ואין בזה רק חשש חרם. כשם שא"צ משפטי עדות לגבי חרם כך א"צ משפטי ב"ד לומר שהוא התובע שצריך לילך אחר הנתבע ע"ש. ובנ"ד ודאי דתביעת ממון אין כאן חדא דאינו תובע כלום. ועוד שהקנין לא נגמר ואין לו מה לתבוע וכמ"ש, לכן פשוט שא"צ בזה למשפטי ב"ד ולחייבה לילך למקום החתן, וכל זה הוא מדינא, אבל אכתי יש בזה טעם דחשדא. דהחתן כאשר ישמע שהתירו להכלה לעשות שידוך אחר יאמר כי פרושים התירו את איסור החרם ות"כ וכעין מ"ש התוס' בגיטין דל"ד בשם ירושלמי לחוש לחשדא, ולכן טוב שכ"ת יודיע זאת להחתן שאם יש לו דבר מה לטעון יבוא ויטעון ובאם לא יבוא לזמן הנועד יש להתירה לעשות שידוך אחר: ובדין עוד הנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קט ב"ה יום א' כ"ד סיון פינסק. כבוד הרב וכו' מה"ו שמואל מאיר הכהן האלללנדער שליט"א מו"צ בטשערנאוויץ רומיני'. דבר שאלתו למה נהגו בקצת מקומות לכתוב תנאים חדשים קודם החופה וכמ"ש הרמ"א אה"ע סי' נ"א, ולמה לא סגי בתנאים הראשונים. הטעם לזה דבפסיקה הראשונה אין הבן או הבת זוכים מיד במה שנתחייב אביהם אלא למחותן של צד השני הוא מתחייב בקנס אם לא ישלם הנדוניא שפסק, ונהי שהאב מחויב לשלם מה שפסק, אבל החיוב הוא רק מצד הקנס שפסקו עליהם בשעת התנאים, אבל לא משום שהבת זכתה בהן כמו שארי מתנות שהאב נותן בחייו לבנו ולבתו, וממילא אם מת האב או נאנס פטורין היורשים מלשלם ואע"פ שנשאר מנכסי האב כדי הפסיקה אין היורשים מחויבים ליתן להמשודך אם זהו יתר על חלק ירושתו או לגבי בת כפי חלקה עישור נכסי, דהבן או הבת הרי לא זכו בהמעות בחיי האב. ואף שבהתנאים קבלו בק"ס לקיים כל הפרטים, דהקנין אינו להבן ובת שיזכו בנדוניא אלא רק לצד השני הוא מתחייב בקנס וכמ"ש בחמ"ח סי' נ' סקי"ח. ולכן כתב הרמ"א דנהגו לעשות תנאים אחרונים קודם הנשואין כלומר שאז מתחייבים בקנין גמור להבן או הבת גופייהו וזכו בהם בחיי האב כשארי מתנות שהאב נותן לבניו בחייו, ונ"מ דאפי' מת האב או נאנס נוטלים מה שפסקו להם, זהו טעם למנהג רמ"א, אבל לפ"ז אין צורך לזה כ"א היכי שלא סילקו הנדוניא או המתנות קודם, אם כבר סלקו המעות ונמסר ליד הבן או הבת או גם הושלש אצל שליש, מה צורך תו לתנאים אחרונים, ואולי מזה הטעם לא נהגו בכתיבת תנאים אחרונים קודם החופה, משום דרובם ככולם מסלקים הכל קודם החופה. וא"צ עוד להתחייבות חדשות ועיין בעה"ש סי' נ"א שאצלנו לא נהגו כן: ובאין עוד הנני המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קי ב"ה עש"ק ה' אייר תרצ"ד פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר ישראל מרדכי מענדיוק רב בקרעמניץ. ע"ד שאלתו אודות האברך יצחק בעדנארסקי שרק ששה חדשים אתר חתונתו מרדה בו אשתו וברחה ממנו. וגם אח"כ כששבה מדרכה לא חזרה לבית בעלה ולא רצתה לדור עמו. ובטלה התרה בה והזמין אותה לדין ודרש ממנה אחת משתי אלה, או שתחזור לביתו לדור עמו כאורח גוברין יהודאין, או שתקבל גט ויתן לה כתובתה ותוספת כתובה כפי אשר יורו המורים, וגם כ"ת התרה בה בעצמו וע"י שלוחא דבי דינא שתחזור ממרידתה ובא"ל יתירו לו לישא אשה אחרת והיא תפסיד כתובתה, וכה עברו כמה שנים בהתראות ובקשות, והיא עומדת במרדה, ושואל כ"ת אם אפשר לחלצו מן המיצר, ובאיזה אופן אם ליקח אשה אחרת או ע"י גט בע"כ: והנה דעת כ"ת כיון שכבר עברו יותר מי"ב חדש משעה שהתרה בה מתירין לו לישא אחרת, והנה בתחילת העיון תמהתי אמנם ע|ל כ"ת דקאי בדינא דמורדת, איך עבר בשתיקה ולא הזכיר כלל לדינא דברייתא בכתובות דס"ב דצריך להכריז ד' שבתות פלונית מרדה בבעלה והא זהו דין עקרי שבלא זה לא נעשית מורדת, ורק בזה פליגי הראשונים הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ומחבר ס"ל בסתם מורדת דבעינא ומצערנא דאין לה דין מורדת עד שיכריזו עליה ד' שבתות, וגם להרא"ש והטור אליבא דב"י והב"ח והב"ש בסי' ע"ז סק"ז, אלא שהרא"ש והטור ס"ל דבהכרזת ד' שבתות לחוד לא סגי אלא דבעינן נמי שיהוי יב"ח אחר הכרזה, אבל בלא הכרזת ד' שבתות אין לה דין מורדת ואף אם יתן הכתובה והתוס' אין לגרשה בע"כ או לישא אחרת, ובנ"ד דלא היה הכרזת ד' שבתות אין יכולים להתיר לו עד שיכריזו עליה ד"ש כדין: אכן אחרי שובי נחמתי דשפיר כתב כ"ת להתיר אפי' בלא הכרזת ד"ש, ואולי גם שיהוי י"ב חדש לא בעינן בנ"ד. דכבר כתב הח"מ שם סקט"ו דדוקא בזמן התלמוד דרשאי הי' לישא ב' נשים היו צריך הכרזת ד"ש כיון שלא היה מוכרת להעגן בשביל זה דהרי היה יכול לישא אחרת. אבל השתא לדידן דנגזר מלישא שתי נשים א"כ אם יצריכו הכרזה תלקה מדת הדין שהאשה תחטא במרידתה בשאט נפש והבעל יתעגן על ידה ואין לה רשות לעגנו אפי' עונה אחת, לכן אם אינה רוצית לקבל גט מתירין לו לישא אחרת מיד ע"ש, ואם כי הח"מ כתב זה בלשון ואפשר דמשמע דלא פשיטא לי' כ"כ דין זה אם רשאי לישא מיד קודם הכרזת ד"ש, אבל מה דמספקא להח"מ פשיטא לי' להט"ז שם סק"א דמסיק להלכה דמתירין לישא אחרת אפי' בלא המלכת ד' שבועות אם אך רוצה ליתן הכתובה ע"ש, ורק לענין פטור הכתובה הוא דבעינן המתנה יב"ח אבל