זקן אהרן חלק ב טז

סימן ה ב"ה יום ד' ה' שבט תרצ"ג. כבוד ידידי הרב וכו' מהו' יחזקאל שטערן נ"י בעיר פרעשאוו צעחאסלאוואקי. ע"ד שאלתו במי שקיבל עליו ללמוד בכל יום אחר התפלה בתפילין דוקא ובכן מה יעשה בר"ח שחולצין התפילין קודם מוסף. ואבוא להשיבו כי כנראה משאלתו שסובר דקדושת ר"ח מתחיל מתפלת מוסף ואינה יורדת עוד כל היום, דאל"ה מה מקום ספק בזה הא יכול אחר מוסף לחזור וללבוש התפילין ללמוד בהם, אבל באמת אין הדבר כן, דאפי' להתפלל מוסף כשהוא לבוש בתפילין אין טעם ברור למונעו מזה וכמ"ש בערוה"ש או"ח סי' תכ"ג ורק אין לשנות ממנהגא, אבל זהו דוקא בתפלת מוסף ובמקום שאומרים קדושת כתר, אכן לאחר שחזר הש"ץ לתפלת מוסף ירדה שוב קדושת ר"ח ויכול ללבוש התפילין וכמ"ש בבה"ט או"ח סי' כ"ה בשם הרמ"ע וכ"כ הפר"ח שם שאחר תפלת מוסף יכול ללובשם, וא"כ אין תו עוד שום מקום להסתפק דאם מתפלל ביחידות א"צ לחולצם גם בשעת תפלת מוסף וכמ"ש הט"ז או"ח סי' כ"ה דמי שאינו חולץ במוסף אין עליו תלונה מאחר שאין אנו אומרים קדושת כתר, וכ"ש כשמתפלל ביחידות ואין אומר שום קדושה, ובאם יתפלל עם הצבור, דבזה ודאי שלא יפרוש מן הצבור לשנות מנהגם ויחלוץ התפילין קודם מוסף, אבל לאחר שחזר הש"ץ תפלת מוסף יחזור וילבשם ויאמר המזמורים כדרכו, וכן עושים המניחים תפילין דר"ת דלאחר מוסף חוזרים ולובשים, ובשעת חליצתם יכוון שחולצם ע"מ ללובשן אח"כ כדי שלא יצטרך לחזור ולברך עליהם פעם שניה ואין עוד להאריך: הנני מברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ו ב"ח מוצאי מנוחה זאת חנוכה תרצ"ו פינסק. כבוד הגה"ק ציסו"ע וכו' כקש"ת מהור"ר אברהם מרדכי אלטר שליט"א אדמו"ר לחסידי גור כעת בירושלים עיה"ק. לי מה יקרו ברכותיו מקודש די שדר לן מר מעיר הקדש ותאורנה עיני בראותי כת"י הק' וחדושי תורתו הבהירים, יאריך ד' ימיו ושנותיו לתפארת עמנו אשר בו נתפאר. ובמה שנסתפק כ"ק בהבנת דברי הרשב"א בחדושיו לברכות דט"ז על הברייתא דאין קורין אבות אלא לשלשה ואין קורין אמהות אלא לארבע כתב הרשב"א וז"ל פי' הראב"ד שאין אומרים מי שענה ראובן אבינו או שמעון אבינו ואם אמר לא הפסיד אלא שאין עלינו חובה לכבוד זה אבל לשלשה האבות חובה ואינו מחוור בעיני דאין קורין אמהות אלא לארבע מאי איכא למימר עכ"ל. ואענה לו מה שנ"ל בכוונתו, דהראב"ד ז"ל לא ניחא לי' לפרש דהאי אין קורין דתני בברייתא כא לאסור איסר לקרוא לשום אדם זולתם בתואר הכבוד שאב" וכפי מובן הפשוט שרגילים אנו לפרש, משום דיש פ"ו סתירות רבות, ובירושלמי פ"ק דר"ה הלכה א' קאמר מאן אינהו אבות העולם ר' ישמעאל ור"ע, ובחדושי הריטב"א העיר עוד מ"ש אמותינו על נשי יוצאי מצרים, ועיין באחרונים שהביאו עוד מכ"ד שתיארו בתואר אב ואם לכמה צדיקים זולת הג' אבות וד' אמהוח, ובכדי שלא יקשה מכל הסתירות הללו פי' הראב"ד דברייתא זאת לא קאי כלל לענין איסור, דודאי שאין איסור לתאר בתואר הכבוד דאב ואם לכל הצדיקים וצדקניות, אלא כוונת ברייתא זאת קאי על חיוב שבתפלה מחויבים אנו להזכיר זכות אבות וכמפורש בברייתא דמס' מגילה די"ז מנין שמזכירין אבות שנא' הבו לד' בני אלים, וע"ז קאי ברייתא זאת דברכות דאין חובה להזכיר כ"א לג' אבות הללו, ונהי שאם רוצה להזכיר בתפלה גם זכות ראיבן שמעון ולומר מי שענה לראובן לא הפסיד ויש רשות להזכירם אבל חובה אין אלא לשלשה אבות, ומעתה לא יקשה עוד מכל הנהו מקומות שזכרתי שקרו אבות גם לצדיקים אחרים, מפני שודאי שאין איסור ואפשר גם מצוה יש לחלוק כבוד לצדיקי עולם, ואלישע יוכיח שקרא לאליהו אבי, רק שהחיוב שבתפלה סגי בהזכרת ג' אבות הללו. ובריטב"א מפורש יותר דהיינו דוקא בחיוב שבתפלה קאמר הברייתא ע"ש, ואמנם רבינו הרשב"א דחה פי' זה דאיך אפשר לומר דהאי דאין קורין אבות אלא לג', אחיוב דהזכרת אבות בתפלה קאי, דא"כ הא דאין קורין לאמהות אלא לארבע מאי איכא למימר, דהא גם לד' אמהות הללו גיפא אין חיוב להזכירם בתפלה דאין חיוב אלא לאבות ילא לאמהות, ואילו לפי' הראב"ד בהכרח לפרש דלד' אמהות איכא תובה: ומה שנתקשה כ"ק בגמ' דברכות שם דקאמר מ"ט אילימא משום דלא ידעינן אי מראובן קאתינן אי משמעון קאתינן כו', והקשה דהא עכ"פ כהנים ולוים דידעינן בהו דמלוי אתו יהא דינן להזכירן כמו ג' אבות, בקושיא זאת כבר הקדימו הצל"ח שם ותי' דלס"ד זה דהטעם הוי משום דלא ידעינן איה"נ דלכהנים ולוים לאו דוקא שלשה אבות אלא ד' איכא להו, וברייתא דנקיט ג' היינו משום דלרוב ישראל אינם אלא ג': וכן מה שתירץ דעת רבינו הרר"א ממיץ ביראים הלכה י"ב שפסק דהחגירה צריך שיהיה על בשרו למטה מכתונת אבל אי היה על הכתונת לא מהני דהוי לבו רואה את הערוה שהרי המלבוש עושה הכל אחד וכל מה שתחת המלבוש אינו מפסיק חגור שעל המלבוש, ובחבורי סביב ליראיו שם כתבתי סמוכין דרבינו דייק הכי מלשון דרב הונא בברכות דכ"ד הי' בגד חגור על מתניו, דאי לאשמעינן שלק"ש סגי כשחגור רק ממתניו ולמטה ואע"פ שממתניו ולמעלה ערום וכפרש"י, א"כ הכי הול"ל היה בגד חגור ממתניו ומאי על מתניו דקאמר מכלל דאתי להורות דהחגור יהיה על מתניו ממש, פי' על בשרו, ואי חגור מלמעלה על המלבוש לא מהני דהמלבוש שתחתיו עושה הכל אחד וכעין מה דאמרי' בפ"ב דחלה הסל מצרפן כו' מה שבכלי אחת הן. ואמנם כ"ק הקשה על שיטת היראים מהלבשת בגדי כהונה שהמכנסיים היו קודמים לחגירת האבנט ואיך עשה הכהן העבודה ויהיה לבו רואה את הערוה, וניחא לי' לתרץ דבמכנסיים דכהן היה כפתור לקושרם למעלה כעין שלנו ואין לבו רואה את הערוה אפי' בלא חגור, ע"ז אמינא לו כי תורת אמת היה בפיו, ותיתי לי שגם אני תירצתי כן, ורק לא הזכרתי זה בחבורי שם מפני שראיתי שכבר קדמוני בזה בס' שם חדש שנדפס בירושלים בשנת תר"ח שכתב להאי קושיא והאי פירוקא, ובזה אודיע לו מה שתמוה בעיני לשיטת רבינו היראים היאך מנאנו ידינו ורגלינו אנן לדידן בזמנינו שכולם נושאים כתונת למטה על בשרו והחגור הוא ע"ג