זקן אהרן חלק ב קסט

כיון דהתרה בה שאם לא תתרצה לעשות רצונו להתייצב לבקרת רופאים ולהביא כסף מזומן אינו רוצה בשום אופן והוא דורש פטורים, והרי מסר הדבר לרצונה והיא אמרה בפירוש שאינה מרוצית לזה, וגם מה שדורש כסף מזומן. גם מתחלה לא היה שום מחשבה וכ"ש הסכם ע"ז, וא"כ אפי' לא היה ממש בטענתה דמאיס עליה כעת, נמי אין שוב שום קשר בשדוך הזה כיון שמסר הברירה לרצונה והיא לא תרצה, ואין צורך כלל שתתן אמתלא על מיאונה כיון שהוא עבר מצדו לשנות ממה שכתוב בתנאים, וכדין שנים שנשבעו זל"ז ועבר האחד דהשני פטור וא"צ התרה, ואין לומר דהכא לא עבר עדיין אלא רק התרה כן ושמא גזים ולא עביד וגם אם לא היתה מתרצה לא היה מנתק קשר השידוך, דכבר כתב המוהרי"ט בשניות חו"מ סי' ק"י בגוונא שהחתן שלח התראה ושוב חזר להדיא מהתראתו ונתרצה, וכתב שאין זה כלום והכלה רשאה לעשות שידוך אחר דבענין שדוכים לאו דוקא כשעבר בפועל ועשה מעשה אלא אפי' בדבור בעלמא לחוד מיקרי עובר ומפיר ברית שדיבור זה כמעשה שאין קשה בביטול השדוכים אלא הבושה, ואם הוא אמר בפני רבים כי חוזר הוא נתפרדה החבילה והותר לצד השני להנשא דמסתמא לא נשבעו אלא ע"ד שיהיו שניהם באהבה וכבוד, וזה שבע קלון מכבוד ע"ש, וה"נ בנ"ד אחרי שביישה לפני ב"ד דהכא ודהתם פשוט שהותר הקשר משעה ששלח ההתראה ע"י ב"ד, ואפי' אם היה חוזר עתה ורוצה לנשאה כלה כמו שהיא בלי בקור הרופאים ובלי כסף מזומן אין ממש בזה כיון שכבר הותר הקשר הותר וכמ"ש הרמ"א יו"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ג וז"ל אבל אם חזר בתשובה ואח"כ בא הנשבע לב"ד צריך התרה לשבועתו כו' אבל אם בא לב"ד בעודו בקלקולו אפי' התרה א"צ ומאחר דהותר באותו זמן הותר לעולם ואף אם יחזור בו אח"כ ע"ש, וכ"ש שבנ"ד לא עבר החתן וכאז כן עתה עומד הוא בדרישותיו. שבודאי אינה מחויבת לקיימן ורשאה לנתק קשר השדוכים ועמ"ש בתפא"י על משניות סוף סדר נשים ברמזי אה"ע סי' נ' בנוגע לנ"ד: ואמנם אפי' אם היתה צריכה אמתלא למה חוזרת, אין אמתלא טובא מזה שטוענת כי שנוא הוא לה וכמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעיף כ' ובב"ש אה"ע סי' נ' סקט"ז ובאה"ע סי' ע"ז דאפי' להוציא אשה מבעלה מהני אמתלא דמאיס, ואין לומר דמאיס היינו דוקא כשמאיס מחמת מום אבל לא כבנ"ד שלא נמאס עליה מחמת מום אלא מחמת שנאה שע"י הקטטות ומריבות והביוש, דבאמת מאיס מחמת שנאה הוי נמי טענה טובה כמ"ש הרמ"א ביו"ד שם סוף סעי"כ איש ואשה שקבלו בחרם כו' אין מתירין וכו' אבל אם האשה אומרת ששונאת אותו ונתנה אמתלא טובא לדבריה מתירין לה שלא מדעתו דאפי' כבר נשאה האומרת מאיס עליה חייב להוציאה ע"ש, ומבואר דאפי' שאומרת מאיס עלי מחמת שנאה סגי, ובנוב"ק סי' ס"ח כתב דכל ששונאת אותו אי"א לומר לה שתנשא לו וגם יש חשש על הבנים שיהיו בני שנואה ע"ש, ועיין בב"ש שם שכתב ואם היא אומרת מאיס עלי ס"ל דאין שום כפייה עליה אע"ג דהיתה בתחלה מרוצה כשאומרת עכשיו טענה מבוררת עכ"ל, וביאר בנו"ב מהדו"ת סי' ר"ד דכל שיהא אמתלא מבוררת וידועה לב"ד דכיון דטענת מאיס עלי הוי דבר המסור ללב ע"כ צריכה הטענה ידיעה לב"ד, וגם מ"ש הרמ"א ביו"ד שם שיהא אמתלא טובה, ר"ל ג"כ כך. ובנוב"ק ס"ס ס"ח כתב וז"ל בהא סליקנא שבטענה זו לבד שאומרת מאיס עלי ויש די והותר לפוטרה מן השבועה והחרם וא"כ וחרם הקדמונים בטל ע"י טענת מאיס אפי' בלא בירור כו' ע"ש, וכ"ש בנ"ד שהאמתלא מבוררת לכל וידועה לב"ד דכיון שנתחדש לה עתה טעם מבורר הגורם למיאוס ושנאה מפני שביישה ביוש גדול לפני ב"ד, וגם מתיראת להנשא לו שמא בלבו מחשבות און עליה, מי יוכל לכופה להנשא לאיש כזה שנדמה לה כארי ובשגם לנסוע אליו למדינה זרה ורחוקה, דרשאה לבטל קשר השידוך וא"צ התרה, דאין כאן לא נדוי ושמתא ולא איסור וחרם אבל יש כאן היתר גמור להנשא לאחר וכשם שמתירין בב"ד של מטה כך יתירו בב"ד של מעלה ומסתמא יגזרו עליה דליהוי טבא השידוך שתעשה ותצליח בכל דרכיה: כנפש המברכה בברכת אהרן וואלקין. סימן קו ב"ה יום ח' ב' אדר שני תרצ"ה פינסק. להנ"ל. ע"ד שאלתו בראובן שנתקשר בקשר השדוכין עבור בתו עם בנו של שמעון בכתיבת תנאים ובכל הנהוג, הנדוניא שהתחייב ראובן סילק מיד על אתר במזומן, היינו שני אלפים וחמש מאות זהובים הפקיד באוצר של הממשלה, והמותר אלף וחמש מאות זהובים מסר ליד שמעון אבי החתן אדעתא שיעשה בהם סחורה לטובת הזוג, התנאים נכתבו ונחתמו והנדוניא נסתלק בשלימות ונפרדו זה מזה כדרך מחותנים חתן וכלה באהבה וחבה, ובימים הראשונים כתב החתן מכתבים להכלה ואח"כ הפסיק, ושמעון אבי החתן כתב כי הסבה לזה הוא מפני שהחתן נסע על הכשרה יחד עם חביריו חלוצי המזרחי להשתלם בעבודה הדרושה להשגת סער טיפיקאט על נסיעה לאה"ק ולכן בעבידתי' טריד ואין לו שעה פנויה לכתיבת מכתבים. ראובן אבי הכלה ביקש את החתן שיבוא לביתו על ימים האחרונים של פסת ושמעון אמנם הבטיחו כי בודאי ישלח את בנו אליו, אכן הקול יצא כי החתן דעת אחרת עמו וממאן בבת ראובן וכי כה התאונן לפני קרוביו אשר יש לו עגמת נפש משידוך זה ולבו בל עמו להכלה, וכשהגיע אח"כ תור חג הפסח לא בא החתן גם לבית אביו וממילא שלא בא לבית הכלה, ואם כי כל החבורה שהיו על הכשרה נתפרדה באשר כולם נסעו על חג להוריהם, רק חתן דנן לא בא והקול יצא בעיר כי מפני שממאס בהכלה, ושם בהיותו על הכשרה מצא לו כלה אחרת דשכיחא לי' כו' ולכן לא בא לבית אביו וכי הוא נמצא בבית אהובתו וגם רננו בעיר כי שמעון אביו יודע מזה ורק דחויי הוא דמדחה לראובן בדחוים כאלה מפני שאין לו להחזיר הט"ו מאות זהובים שקיבלם לידו, וכאשר רבים זרזו לראובן שימהר לעשות גמר ולא יסמוך עוד על הבטחתיו של שמעון אשר רק לזה יכוון לתפוס המעות שתחת ידו, רץ ראובן למקומו ועירו של שמעון ותבע אותו לד"ת לפני דייני העיר וברוב עמל הצליח להציל הפנקס מאוצר הממשלה וגם ט' מאות זהובים מזומן, ועוד סך ששה מאות זהובים נשאר ביד שמעון, ואח"כ נסע ראובן עוד איזה פעמים לעירו של שמעון לבקשו שיחזיר גם הששה מאות ואז היה גם החתן עצמו בבית אביו. אבל בכל פעם השמיט עצמו החתן