זקן אהרן חלק ב קסח

אבל בכ"ז דברי התוס' א"צ לראיה דבכל הש"ס מוכח דגט מיהא צריך ולו יהי' רק בדרבנן, ולא דייני' רק אם כופין להוציא וגם לענין הכתובה, אבל שתצא בלא גט לא שמענו להתיר. ורק אחד מצאתי שצידד להתיר בכה"ג בלא גט והוא התו"י בסי' רכ"א שכתב דאע"ג דבכל שאר מומין צריכה גט ואמרי' דאין זה מקח טעות משום דאתתא בכל דהו ניחא. היינו באיש כזה שהוא בר ביאה ומשום חבת הבעילה תתרצה בכ"ד אבל באין לו גבורת אנשים שאי"א לו לבעול כלל ודאי דלא ניחא לה להתקדש, והלא הכל יודעים כלה למה נכנס לחופה ואיך אפשר שתתרצה לאיש כזה שאין יכול לבעול, ומה"ט לא דמי נמי לאיילונית וסריס דהוי קדושין דמ"מ מצי בעיל לה, אבל באין לו גבו"א דל"מ בעיל כלל א"צ גט ע"ש, וראיה לדבריו הי' אפשר להביא מדברי הראב"ד בפ"ד מאישות הי"א דעל מ"ש הרמב"ם דטומטום ואנדרוגינוס הוי קדושי ספק כתב הראב"ד וז"ל ולמה הם צריכים גט מספק הלא אינם ראוים להנשא כלל ע"כ. הרי דהיכי שא"ר לבעול כלל גם גט א"צ, אבל בנ"ד גם ע"ז קשה לבנות יסוד, דעיקר הדבר אין מבורר כאן בהגדת הרופא עד היכן מגיע חלישתו של הבעל אם למדרגה שלא יכול לבעול כלל ישען על ביתו ולא יעמוד כעובדא דחוי"י, או בועל בחלישות ולא בדישות חזקות ואינו יורה כחץ, ובדיקה בזה הי' צורך יותר לבדוק האשה, דאם א"י לבעול כלל הו"ל להיות פתחה סתום ואם פתחה פתוח ודאי שיכול להכניס האבר ולבעול אף בחלישות, וכיון שבדיקה כזאת לא הי' בנ"ד וגם הרופא אין מזכיר, א"כ אתרע כל יסוד ההיתר שנבנה רק ע"ז דכיון דליכא חבת ביאה ודאי לא מחלה ולא דמי למוכה שחין דהתם איכא בעל כל דהו, אבל גם הכא אפשר שיכול לבעול קצת בדרך חלוש וטועמת קצת ביאה, ורגלים לדבר דכן הוא דהא ג' שנים ישבה עמו ביחד ואי לא הי' יכול לבעול כלל לא ישבה אצלו זמן כזה, ואכתי דומה למוכה שחין ואיילונית, ועוד דהא אפשר שמום זה נולד אצלו אחר הנשואין ובשעת קדושין בריא הי' וחיילי הקדושין, וגדולה מזה ראיתי בס' דבר אליהו סי', מ"ח בעובדא דאין לו גבו"א שהאשה גופא נבדקה ונמצא פתחה סתום ואח"כ מת הבעל ונפלה ליבם אשר לא ירצה לחולצה, הרי דהתם המום הי' ודאי קודם קדושין ובמדרגה כזו שא"י לבעול כלל, וגם אנו דנין רק לענין איסור יבמה לשוק דהוי איסור לאו ואפ"ה לא הכריע להתיר, וכ"ש בנ"ד דלא נתברר כלל מדרגת המום היכן מגיע אם א"י לבעול כלל או בחלישות מצי בעיל, וגם לא נתברר אם הי' קודם נשואין והדבר נוגע לחומר א"א, ודאי דחלילה להתירה בלא גט כלל ומכל הלין חלילה לי להשתתף בהיתירא דעלובתא זאת ומן השמים ירחמו: כנפש המברך בברכת אהרן וואלקין. סימן קו ב"ה יום ב' כ"ב אב תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר אליעזר יהושע הלוי עפשטיין אב"ד בראקוב. ע"ד שאלתו בראובן שנתקשר בקשר שדוכין עבור בתו דבורה עם בן עירו וקרובו, ובשעת התנאים היה החתן במדה"י, מדינת בראזיליא. כי החתן והכלה הכירו זא"ז בהיות שהם קרובים זל"ז ודרו בעיר אחת, הי' רגיל לבוא לבית הכלה טרם נסעו למדה"י, ואחר נסעו הפצירה אמו של החתן בבת ראובן שתתרצה להשתדך עם בנה, ועיקר הטעם שלה היה כי חפצה מאוד שיחזור החתן וישוב מבראזיליא ויבוא לפה, וזה אפשר היה רק ע"י שידוך זה, והסכימו הכלה ואביה ע"ז וכתבו תנאים על פרטים הללו: נדוניא התחייב אבי הכלה לתת ג' מאות דולארים. לא מכיסו. כ"א מה שמגיע לו מבנו שיושב גם הוא במדה"י מקום החתן, מוסר החוב הזה להחתן בתור נדוניא, החתן יבא לפה דוקא, התנאים הוחגה באספת קרובים ומכירים ובעשיית סעודה, בקגא"ס מצד הכלה ואביה, ומצד השני, אמו של החתן בהרשאת בנה החתן, וכתב התנאים נשלח אח"כ להחתן לבראזילי' אשר החזיקו אצלו קרוב לשתי שנים עד שחתם עצמו עליה והחזירה ליד הכלה. וכעבור איזה זמן בא שינוי דעת אצל החתן וחזר מתנאי העקריי לבוא לפה ורוצה שהכלה תבוא אליו למדה"י, ומפני שהיה קשה להכלה לנתק את קשר השדוכין, הסכימה גם ע"ז, וכבר עשתה כל ההכנות לדרכה, רק בינתים נתהוה ריב בין הכלה ובין אמו של החתן ובני משפחתו ושלחו להחתן מכתבי פלסתר כי הכלה חולנית גדולה במחלת הריאה רח"ל, ואז שלח החתן מכתב להרב מעיר הכלה שתוכו רצוף כדברים האלה: בהיות שכבר קיבל מכתבים הרבה ובתוכם גם מאיש מהימן לו טובא שכותב לו באותות ומופתים כי הכלה חולנית וכבר דרשה ברופאים שונים, ע"כ הוא מבקש את הרב שיעשה דו"ח בזה וגם להציע לפני הכלה שתסע לשני רופאים מובהקים ותקח מהם תעודה כי היא בריאה ושלימה ואז רק אז תוכל לבוא אליו אחר חצי שנה, וגם דוקא עם כסף מזומן סך שלש מאות שקל ואם לא תסכים לזה אין לו חפץ עוד בשידוך זה ודורש מהרב שישלח לו פטורים והיתר לעשות שידוך אחר, וזה לשון המכתב ככתבו וכלשונו: אויב זי איז טאקי שלאף זאל זי ניט דערוועגין אהער צו קומען דאס בין איך איהר מתרה און טאמער איז עם ליגענס מוז זי צו ווארטין מינדעסטין אהאלב יאהר ביז זי וועט קענען ארויס קומען און זי זאהל מיט נעמען די 300 דולאר און טאמער איז זי ניט גיזונד און וויל ניט ווארטין אדער געבין דאס געלט איז עם גיווען א מקח טעות און איך וויל פטורים עכ"ל, וגם הרב מבראזילי' מקום דירת החתן כתב להרב ממקום הכלה כי החתן התייעץ עמו בזה והוא ראה והתבונן שאין עצה אחרת כ"א שהכלה תסע לרופאים מובהקים שיתנו עדיהן כי היא בריאה ושלימה אבל בלא זה לא תבוא לברזילי' כי אם גם תבוא לא ישא אותה עד שיעמידה לבקורת לפני רופאי ברזילי' וא"כ למה לה לנוד לארץ נכריה. וכאשר הרב דמקום הכלה מסר תכן המכתבים להכלה ואביה השיבה הכלה כי להשערתה תואנה הוא מבקש ועלילות דברים הוא שם עליה בהיות שהחתן וגם אמו מכירים אותה היטב מנעוריה שאין לה שום מיחוש וחולה, דאילו היה להם איזה חשש ופקפוק לא היו מפצירים בה כ"כ שתתרצה להנשא אליו, וחולי כזה, מחלת הריאה שהיא מחלה ישנה אין רגיל שתתהוה אח"כ, ואילו היתה באמת חולנית ע"ז היה רישומה ניכר והיה מכיר בה החתן ואמו ששכנים היו לה, ובע"כ דרק תואנה הם מבקשים, ואחרי שלא יחוש לביישה באופן כזה לפני ב"ד ולדרוש להעמידה פה ושם לבקורת הרופאים לכן נמאס בעיניה ולא תוכל להנשא אליו מפני שמרגשת שנאה גדולה אליו ודורשת פטור והיתר: והנה הדבר פשוט דקשר השדוכין נתבטל מצד החתן