זקן אהרן חלק ב קסו

דצריך לומר לה בפני עדים ואם גלוי לכל כו' כאומר בפני עדים דמי, וא"כ היכי אפשר לומר שיהי' צורך עוד לעדים שיעידו על פסולן. ושמא י"ל דמ"ש הפנ"א שהם ניכרים לכל לפוחזים אין הכוונה שכולם ראו בעיניהם פחזותם ורשעתם אלא שניכרים פע"י פרסום הקול שיצא עליהם וכמו שמסיים להדיא שנתפרסם כך ע"י קול ומשו"ה כשרים הם כל זמן שלא הוגבה עליהם בב"ד, אבל בנ"ד אפשר לומר שכולם רואים אותו בעיניהם עובר עבירות חמורות, ובכה"ג הי' ראוי לפוסלו אף בלא העדאה בב"ד עליו ורק ע"י אנן סהדי וכמ"ש. אבל אכתי אי"א לבנות יסוד ע"ז חדא דעיקר חסר בדברי הרבנים והו"ל להזכיר להדיא דהעד הזה רואים כו"ע ברשעתו, ועוד אפי' היו כותבים להדיא כן אכתי מה יסוד אפשר לבנות ע"ז דנהי דהשתא רואים אותן לעוברי עבירה אבל שמא השתא הוא דאתרע להגדיל רשעתו ובשעת הקדושין לא הוגדל עוד כת רשעתו עד שיהי' פסול עדות ואכתי נצרך לעדים שיעידו שבשעת קדושין הי' רשע גמור וזה חסר כאן ובלא זה אין לפוסלו, וזהו יסוד היתר ראשון על העד הזה שאין לפוסלו כ"ז שלא הוגבה עדות בב"ד שבשעת קדושין הי' רשע במדריגה כזו עד שפסול לעדות: ועתה אבוא לבנות היתר שני על העד. דידוע מ"ש הש"ג פז"ב וז"ל וכתב הריא"ז נראה בעיני שאף הפסול מה"ת אינו נפסל אלא בדבר שהוא חשוד בו והמקדש בפני שני גזלנים חוששין לקדושין שלא נפסל מדבר שאינו חשוד בו אלא מדברי סופרים עכ"ל, ולכאורה דבריו מרפסין איגרי דבפסול מה"ת למה לן לטעם דחשוד הא ודאי דנפסל מה"ת לכל עדות מטעם אל תשת רשע עד ולמה כתב הש"ג שאינו נפסל אלא לדבר שחשוד, דאטו משום חשד שיעיד שקר הוא דנפסל הא גזה"כ הוא אל תשת רשע עד וכמאן דליתא דמי, ועוד יש לדקדק למה תפס לדוגמא דוקא לדין דמקדש בפני פסולים כיון דאין נפסל אלא לדבר שהוא חשוד א"כ לכל שאר דברים כשר ולמה דוקא קדושין קאמר, ונ"ל בכוונתו עפמ"ש התומים סי' כ"ח בטעם דרשע פסול להעיד שאין זה מגזה"כ כמו קרובים אלא כיון דרשע הוא חשוד לשקר בעדותו ומטעם חסרון נאמנות הוא, ולפ"ז לא שייך לפוסלו כ"א במקום שצריכין להגדתו וגם בקדושין כשיש הכחשה בינו לבינה ואנו צריכין להגדת עדים נמי אין אנו סומכין על עדותן אבל בקדושין כאלו שא"צ להגדתן וכגון ששניהם מודים אלא שצריכים שיהיו עדים בשעת קדושין דגזה"כ הוא דמקדש בלא עדים לא הוי קדושין, ולענין זה שפיר הוו עדים כיון דאין פסולייהו מחמת עצמן לומר דכמאן דליתא דמי ורק מטעם חסרון נאמנות ולכן היכי שא"צ להגדתן ולנאמנותם שפיר דמהני, והיינו שתפס הש"ג רק דין דמקדש בפניהם דבקדושין משכחת שיועיל עדותן וכגון כששניהם מודים, ובזה מיושב כמה קושית שהקשה על הש"ג מכ"מ בש"ס דמצינו היפך דבריו והפסולים מה"ת פסולים לכל עדיות ולמ"ש ניחא דבאמת הש"ג רק בקדושין וכששניהם מודים הוא דמכשר להו ועיין בנו"ב מהדו"ק סי' נ"ז, ובזה יש ליישב נמי מ"ש הסמ"ע סי' ל"ד סקנ"ז שאפי' בעובר עבירה שיש בו מלקות אין נפסל לעדות עד שידע שבכך הוא נפסל וצריכים להודיעו שבכך נפסל, ובנה"מ תמה ע"ז דהא רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד ע"ש, ולהש"ג ניחא דהא רשע אינו פסול כ"א לדבר שחשוד ולשאר עדות אינו פסול כ"א בשביל שחשוד להעיד שקר, ולכאורה צריך ביאור דהא ביו"ד סי' קי"ט מבואר שהחשוד גם על איסור חמור בעונשו אינו חשוד על איסור קל ממנו בעונש אם אך האיסור זה חמור יותר בעיני בני אדם שאינם יודעים חומר הדין וא"כ איך אפשר לומר כלל על כל עוברי עבירה דאורייתא שחשודים להעיד שקר הא עבירה דעדות שקר חמירי לאינשי טובא דרע לשמים ולבריות הוא וכשגם דרוב העבירות אין עובר האדם כ"א לתיאבון בשביל שיש לו הנאה. אבל מה יתרון לבעל הלשון להעיד שקר בלא שום הנאה, והנסיון יורנו דכמה אנשים שעוברים עבירות בפרהסיא בשביל הנאתן ובכ"ז לא יעידון שקר, ולכן היינו שמיישב הסמ"ע שבאמת אין נפסלים כ"א כשיודעים שעי"ז נפסלים הם לעדות וכיון שידע ולא נזהר הרי הוא חשוד לאו"ד לעדות גופא ובחשוד לאו"ד גם להש"ג פסול להעיד דטעם דחשוד הוי מטעם נוגע וכמאן דליתא דמי: ולפי"ז בנ"ד אפי' אם באו עדים והעידו על עדי קדושין שמחללי שבת ואוכלי טרפות הם נמי אין נפסלים לעדות כל זמן שלא הודיעו להם שבכך הם נפסלים לעדות כיון דהעולם נזהרים בעדות שקר יותר מחילול שבת משו"ה אפי' מחלל שבת אין חשוד לעדות ואע"ג דמחלל שבת ועובדי עבו"ז חשודים תו לכל מילי כמבואר ביו"ד סי' ב' מ"מ לדבר שהעולם נזהרים יותר מחילול שבת אינם חשודים דכן מוכת להדיא מהש"ך יו"ד סי' קי"ט שהקשה על מ"ש המחבר שם בחשוד לדבר חמור חשוד לקל ממנו בעונש אא"כ תמור בעיני בני אדם שנזהרים בו יותר מבחמור, ממ"ש ביו"ד סי' ב' שדוקא מומר לחלל שבת ועוע"ג הוא דחשוד לשאר דברים וע"ש שטרח ליישב, ואם איתא דמחלל שבת חשוד אפי' לדברים שהעולם נזהר יותר א"כ בקל הו"ל ליישב דמה דכתב בסי' ב' דוקא מחלל שבת ועו"ג היינו שהם חשידי אפי' לדבר שהעולם נזהר יותר, א"ו שלדבר שחמור יותר אצל בנ"א אפי' מחלל שבת אין חשוד, ולכן באמעריקא קלקלתם תקנתם כיון שנפרץ אצלם חילול שבת ולהרבה בנ"א נעשה כהיתר, ובעדות שקר אין נפרץ כ"כ ולכן אפי' מחלל שבת אין חשוד על עדות שקר במצב כזה כל זמן שלא הודיעו לו שבכך הוא נפסל לעדות: נוסף לשיטת הש"ג דסובר דכל פסולי עדות אין נפסלים מה"ת כ"א לדבר שחשוד ולדבר שאינו חשוד אין נפסל כ"א מד"ס י"ל נמי מטעם אחר דמה"ת כשרים לגמרי וכמ"ש הקצוה"ח סי' ל"ד מה"ת בעי' לקבלת עדות שלשה ומומחין והשתא דמקבלינן עדות אינו אלא תקנתא דרבנן מטעם דשליחותייהו דקמאי עבדינן ונמצא דמה"ת לא משכחת פסולי עדות השתא כיון דליכא קבלת עדות שנפסלו וכל פסולי עדות אין נפסלים השתא כ"א מדרבנן וכיון שכן לגבי קדושין מהני דהא המקדש בפסולי עדות דרבנן חוששין לקדושין וצריכה גט מספק כמבואר באה"ע סי' מ"ב: וגדולה מזה נ"ל דלשי' הש"ג ודעימי' הוי בנ"ד קדושין גמורים אפי' מדרבנן, דבעיקר הדין דמקדש בלא עדים לא מהני ואפי' כששניהם מודים מבואר בש"ס דקדושין הטעם דהודאתם לא מהני משום דחב לאחריני וכדאמר התם א"ל רב אשי לר"כ מה דעתך דילפת דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כק' עדים דמי אף כאן כו', א"ל התם לא קא מחייב אחרינא הכא קמחייב לאחרינא, והנה בהגהות תו"י שעל הרי"ף הקשה למה באמת ראו חז"ל לבטל הקדושין כששניהם מודים מטעם דחב לאחרים, ומה חב הוא כיון דמודים שנתקדשו הא שויוהו אנפשייהו חתיכה דאיסורא ואסורים בלא"ה להקרובים, ולא ירדתי לסוף דעתו כיון דמקדש בלא עדים אין ממש בקדושין אין