זקן אהרן חלק ב קסד

חיישי. אבל לעומת זה יש כמה רבוותי דחולקים ע"ז וסברי דכל מה שאפשר לו לתקן מתקן דאי בעיל לשם זנות עושה שני איסורים, חדא בעילת זנות וגם איסור נדה ומשו"ה בעיל לשם קדושין כדי להקל באיסורו ולא יכשל בביאת זנות, ועיין בתשובת הרי"ט צאהלון סי' רמ"ז בראובן שגירש את אשתו ואח"כ בא לביתה בליל יוהכ"פ ונתייחד עמה שצריכה גט, הרי אף שהיה ביוהכ"פ שאיסורו כרת וחמירא טובא ופריצות נוראה לבעול ביום הקדוש ואפ"ה אמרינן שבעל לשם קדושין, ואמרי' דאף שיצרו תוקפו לאיסור חמור כזה מ"מ כל מה שאפשר לתקן מחקן, וכן לא נעלם ממני מה שיש לחוש לדברי הר"ן בריש קדושין דביאת איסור לא קני כמו חופה דאיסורא והביא ראיה מיבמות דכ"ט מאמר דהתירא קני דאיסורא לא קני, וה"נ בנ"ד קרוב לודאי דלא יטבלו לנדתם והוי ביאת איסור, אבל גם בזה גדולי האחרונים חולקים וסוברים דגם ביאה דאיסורא קונה וכמבואר בשעה"מ בקונטרס חופת חתנים סי' ט' והוכיח מיבמות ד"כ ואם בעלו קנו ע"ש, ויש להאריך הרבה בכל פרט, אבל מפני שהדברים עתיקין וכל ספרי האחרונים מלאים מזה לא רציתי להאריך, והיוצא לדינא דבהצטרף כל אלו, קדושי כסף שע"י נתינת השטר, וגם קדושי ביאה, מי יכניס ראשו בזה לפוטרה בלא גט, וחלילה בזה להתירה לעלמא בלא גט באשר רבים וגדולים הוכיחו דבכה"ג שלקח האשה לביתו וחיים דרך אישות בקביעות ודאי דלא יעשה ביאתו זנות ולאשתו זונה ובודאי נתכוון לקדושין, ולכן לדעתי אי אפשר להתירה לאחר בלא גט, אלא שבכל זה אם עברה ונשאת לאחר בלא גט. שצריכה גט משני ואין לומר דאשת איש היא לראשון כיון דצריכה גט ממנו ולא תפסי קדושי שני, זה אינו דיש לחוש גם להגדולים דסברי דקדושי ערכאות לאו כלום הוא אם מטעם חסרון קדושין או חסרון עדים או משום דביאה אסורה אינו קונה וחלילה לפוטרה גם משני בלא גט: ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן קד ב"ה עש"ק י"ג אלול תרצ"ז פינסק. עובדא היה בעירנו, אשה אחת מ' פריידל בת אברהם געלפאנר שבאה לפה מאמעריקא כדי להנשא לאיש אשר יבחר לה ד' האשה היתה אשת איש אשר חיתה עם בעלה שלש שנים, ורק מסבה אשר לבעלה לא היה גבורת אנשים. ישען על ביתו ולא יעמוד, רצתה להתגרש ממנו. ובהיות שהבעל דורש דמים הוא ודרש ממנה בעד הגט סכום גדול לא לפי כחה, הגישה הדבר לפני משפט הממשלה, וע"פ סמך תעודת רופא כי בעלה לא יכול לחיות עם אשה, התיר השלטון את קשר הנשואין שביניהם גם בלא גט, וגם בידה נמצאת תעודה חתומה משני רבנים אמעריקאנים שמתירין אותה להנשא לאיש אחר גם עפ"י דת תוה"ק בלא גט מבעלה הראשון ויסוד ההיתר שלהם בנוי על שני טעמים הללו. א) שאחר החקירה ראו הכתובה שחתום עליה עד אחד שהיה גם מעדי הקדושין והוא מחלל שבת ופסול לעדות מה"ת, ולהש"ך חו"מ סי' ל"ו שפוסק כרמב"ם ורא"ש ורמ"ה דאם הפסול נתכוון להעיד נפסל הכשר עמו גם אם לא העידו כב"ד כאחד. ב) דעת רבינו שמחה באו"ז במות גדול היכי דלא ידעה הוי מקח טעות דאדעתא דהכי לא נתקדשה. ועפ"י שני טעמים הללו באו לידי החלט כי הקדושין עם בעלה הראשון בטלים ושריא להנשא בלא גט לכל גבר די תיצביין. אנכי לא הייתי בביתי וכאשר פנתה האשה להרבנים המוצי"ם שבעירנו לבקשם לסדר לה קדושין עם בחירה רצתה נפשה. והראתה לפניהם התעודות הללו. דחו בקשתה ולא רצו בשום אופן לסדר לה קדושין כל זמן שלא תקבל גט כשר כדמו"י מבעלה ראשון. רק מו"צ אחר נתפתה ונתרצה לסדר לה קדושין ובשובי מדרכי ונודעתי מעסק ביש הדין מחיתי בכל תוקף גם על המו"צ המסדר קדושין איך הרהיב לעשות מעשה כזה ע"ד עצמו ולא הרגיש בכל החומר והקושי שיש בזה. וגם להזוג אמרתי שמחויבים להפריש עצמם ואסורים לדור ביחד עד שיצא ויתברר הדין לאור ע"י גדולי הדור, ואענה גם אני את חלקי וחות דעתי אשר הורני ה' בזה. וזה החלי: ומתחלה אני אומר כי אפי' ממש ביסודי ההיתר שלהם, גם אז לא הי' ישר בעיני דרך הזה לבקר אחר מעשה כמה שנים אחר החתונה ובשגם בשעה שנצרך להתירה עי"ז, אילו הי' רבני אמעריקא מתחילים לבקר אחר קדושי הנשים היושבות תחת בעליהן ולהשתדל להשפיע על כל אותן שנמצא פקפוק וחשש בקדושין שלהם ע"י חסרון עדות כשרים (שבודאי נמצאו הרבה כאלו במדינה זאת כאשר הודו הרבנים עצמן כי רוב מסדרי קדושין הם בורים וע"ה) שיקדשו מחדש לפני עדים כשרים, היינו פוגשים אותם בברכת "יישר כח" ולנו נאה הי' לברך בעד זה אחרי שהרבנים עצמן יאמרו כי רוב מסדרי קדושים אינם רבנים כ"א בורים וע"ה, החוב מוטל על הרבנים לתקן מה דאפשר, אבל מעולם לא שמענו כי רבני אמעריקא יחושו לתקן זה, ורק. במקרה כזה שרצונכם לבטל הקשר שבין איש לאשה, בזה אתם באים לבקר לנקר ולחטט אחרי הקדושין, כחכמים הרואים את הנולד הייתם צריכין להבין כי ע"י עצות כאלו אפשר לקעקע את כל בירת טהרת ישראל ממסד עד הטפחות ולהרבות ממרים בישראל, וקשר השדוכין יהיה מעתה לאו בני קיימא, כל אחד יסתרנו כרצונו וגם מה יאמרו הבריות שאינן בני תורה בשומעם כי רבנן אפקעו לקדושין כמה שנים אחר החתונה בטענה שהעדים לא היו כשרים ע"פ ד"ח. א"כ ביודעם בנפשם שהרבה מקרים כאלו נמצא במדינתכם. יאמרו בצדק כי נשותיהן של אלו אינן שלהן כלל ומותרות לעלמא לכל גבר די תיצביין, ונתבטל כל חומר דאשת איש, איה הרואה שיראה את הנולד מהנהגה כזאת, לא יעשה כן בישראל, חלילה, חולין הוא לנענע את הבירה שכל בית ישראל נשען עליו, ובעתות כאלה שגברה הפריצות ומלאה הארץ זמה בעוה"ר, עלינו לחזק ולאיים חומר אשת איש ולא לעשותו לחוכא ואיטלולא בעיני הבריות שאינם יודעים להבחין בין דין לדין, ולכן במקרה זה שכבר עברו כמה שנים אחר החתונה חלילה לבקש שום עצה בכדי להפקיע ולבטל הקדושין אפי' בטעמים צודקים, וכ"ש בנ"ד שהטעמים שכתבו אינם מספיקים לבטל הקדושין וכמו שאבאר: ועל של טעם ראשון באתי במה שעד אחד מעדי הקדושין הוא פסול לעדות, והנה עובדא כעין זה ממש איתא בתשובת פנ"א הובא בפ"ת אה"ע סי' מ"ב בבתולה שנתקדשה ע"י רקים ופוחזים ואח"כ באו עדים כשדים והעידו לפני הרב על עדי הקדושין שהם פסולי עדות דאורייתא שהם עוברים בכל יום על נשג"ז ואוכלים טרפות כו' וכתב שאין אותו העדות מספיק כלל לפסול עדי הקדושין משום שהרב יחידי קיבל עדותן ופשוט הוא בחו"מ סי' כ"ח דלקבל עדות צריכים ג' מומחין ואפי'