זקן אהרן חלק ב קסג

הוא גם בקידושין כמבואר במשנה שם. הרי להדיא בירושלמי דפליגי דוקא כשהפליגו לפנינים אחרים אבל במדברים בעניני הזווג הוי קדושין לד"ה, וא"כ כאן דברו ודאי ע"ד הנשואין ולכן הנתינה הוי קדושין ואע"ג דלמה שבארתי דהקדושין יהיה בזה מטעם כסף אזדו כל החששות שכתבתי לעיל לחשוש בקדושי שטר, אבל החשש האחרון שזכרתי באות ד' והוא מה שמסר לה השטר שלא בפני עדים אכתי ישאר גם אי נימא דקדושי כסף הם דהא גם בקדושי כסף בעינן שעדים יהיו רואין את הנתינה מידו לידה ואם לא ראו זה בעיניהם לא הוי קדושין כמבואר באה"ע סי' מ"ב, אמנם באמת גם זה לא יקשה משום דבאמת לא בעינן דוקא עמידת העדים וראייתם בשעת מעשה אלא כל שיש דבר המוכיח בבירור אחר המעשה הויא ג"כ עדות גמורה בגיטין וקדושין נמי וזהו עדות המתקיימת בידיעה בלא ראיה, ואם הידיעה ברורה מהני אפי' בנפשות כמ"ש התוס' להדיא בשבועות דל"ד, ועיין בר"ן ס"פ המגרש מ"ש בכוונת שיטת הרי"ף ורמב"ם ורוב הראשונים שבגט שחתמו עליו עדים אפי' הנתינה היה בלא עדי מסירה כשר אפי' לר"א דאמר עדי מסירה כרתי ומשום דלר"א אף עדי חתימה כרתי, וכתב הר"ן בכוונתם דאין הכוונה דעדי חתימה מועילים בכתבם כמו עדי מסירה. דזה אינו ובודאי סובר ר"א דעדי מסירה בלבד כרחי ולא עדי חתימה, ומה דמודה ר"א דעדי חתימה מהני היינו משום דס"ל דהמסירה כורתת כל שיש בשעתה עדים בין שהם מעידין על המסירה עצמה או על גוף הדבר כו' דכיון שהגט יוצא מתחת ידה בעדי חתימה באופן שאין בו חשש זיוף כי מן התורה כנחקרה עדותן בב"ד הרי אנחנו כולנו יודעים שבא מיד בעלה לידה ואע"פ שלא ראו עדים המסירה הרי כולנו עדי מסירה ומגורשת למפרע משעת המסירה שהרי הוא כאילו נמסר בפני עדים ע"ש. והמתבאר מתוך דברי קדשו דבכל מקום שלא חיישינן לזיוף כמו בגט כשיש עליו עדי חתימה ושוב ראינו שהגט יוצא מתח"י האשה א"צ שוב לעדי מסירה שיראו המסירה אלא כולנו הויא עדי מסירה כאילו ראינו המסירה ממש. ורק בלא עדי חתימה לא מהני, דאע"ג שלעינינו הגט יוצא מידה חיישינן שמא זייפתה לגט, אבל כיון שיש עדי חתימה דכנחקרה עדותן בב"ד הוי ולא חיישינן תו לזיופא שוב מהני מה שראינו הגט יוצא מתחת ידה להעיד עליו שראינו המסירה, והסבר הדברים הוי נמי כמ"ש דלא בעינן דוקא עמידת העדים שיראו בעת מעשה ויתקיים עדותן בראיה אלא כיון שיש דבר המוכיח בבירור שנמסר מהני נמי דהוי עדות המתקיימת בידיעה, ובנ"ד נמי כיון דהשטר נעשה בערכאות ונחתם בחותם השלטון ודאי שאין בו זיוף ולא חיישינן שמא בעצמה זייפתה לכתוב שטר זה ולא הבעל כתבו, וגם לו נניח שהעדים שחתמו על השטר הי' פסולים אפ"ה כיון דנתקיים בערכאות ודאי קושטא הוא דהבעל כתב שטר זה ואין בו חשש זיוף, ובאם שטר זה יוצא השתא מתחת ידה הרי ודאי שמיד הבעל או שלוחו נמסר לידה וא"כ מה צורך לעדי מסירה שיראו שהבעל מסר לה נייר זה והרי כולנו עדים ע"ז והוי זה ממש כדברי הר"ן דאע"נ דלר"א עדי מסירה כרתי אפ"ה במקום שיש עדי חתימה וידעינן מזה שאין כאן זיוף א"צ תו לעדי מסירה, דעל זה כולנו סהדי כיון שיוצא מתחת ידה ומוכח דנמסר לה מידו והוי עדות בידיעה בלא ראיה, ה"נ דכוותה כיון והדבר נעשה בעש"ג אין בו תו חשש זיוף ובודאי שהבעל כתב שטר זה וכשנמצא השתא השטר תחת יד האשה בע"כ שנמסר לה מידו או מיד שלוחו ומה צורך תו לעדי מסירה והרי כולנו עדים ע"ז ובמקום המשפט שרבים בוקעין בו ושיירות מצויות זה יוצא וזה נכנס נמצא ודאי הרבה אנשים בעת מעשה וכמה מהם כשרים לעדות דבאופן זה נקל לשער שהיו כמה אנשים וגם כשרים שראו המסירה ממש ויש בזה עדי ראיה גופא, אכן אפי' אם בפנים היו כולם פסולים הרי גם ההולכים בחוץ וכל איש שרואה הנייר ביד האשה נייר חתום בגושפנקא דמלכא שבודאי אין בו תשש זיוף מתחלה ואם הוציאה האשה מתחת ידה כל עין רואה אותו בידה יוכל להעיד שראה איך שהבעל או שלוחו מסרוה לידה דאל"ה מאין לקחה שטר כזה, דלזיופא שמא זייפה בעצמה לכתוב שטר זה ליכא למיחש בשטר שנתקיים בעש"ג ובע"כ ודאי שהבעל או שלוחו מסרו לידה ודמי לההיא דמס' שבועות דמ"ו בנחבל שנמצא נשיכה בגבו וליכא שם אחר נוטל שלא בשבועה דדיינינן עפ"י אומדנא, וגם לגט שאין עליו עדי מסירה לר"א שזכרתי לעיל, ואין לומר דאכתי יש לחוש שמא הבעל הניח השטר באיזה מקום והאשה נטלתו משם באופן שלא היה בזה נתינה מיד הבעל או שלוחו דאכתי לא מהני דבקדושין הא בעינן נתינה מידו או שלוחו. אכן הלא חזינן דלחששא כזאת לא חיישינן לר"א דאל"ה א"כ בגט נמי מה מועיל עדי חתימה בלא עדי מסירה, דנהי דלזיופא לא חיישינן כיון דאיכא עדי חתימה, אבל אכתי ניחוש שמא נפל הגט מידו והגביהתו באופן שלא היה בזה נתינה מיד הבעל ממש, וזהו באמת טעמייהו של התוס' והרא"ש דס"ל דלא מהני בעדי חתימה לחוד בלי עדי מסירה לר"א משום דאין זה ידיעה ברורה דחיישי' שמא נפל הגט מיד הבעל והגביהתו, אבל הרי"ף ורמב"ם ורוב הראשונים דסברי דעדי חתימה לחוד מהני נמי היינו משום דסברי דגם ידיעה כזאת מהני בגיטין וקדושין וכמ"ש הר"ן הנ"ל, ולפ"ז בנ"ד בשטר בעש"ג דדמי ממש לעדי חתימה דליכא למיחש לזיופא וכשהשטר יוצא השתא מיד האשה יכולים שוב כל הרואים השטר בידה להעיד על המסירה כאילו ראו בעיניהם המסירה והרי לפי"ז יש כאן עדי מסירה, ועיין בחת"ס חאה"ע סי' ק"א שכתב דבקדושי פרהסיא יכולים להעיד אפי' אותם שלא ראו הקדושין, ועיין עוד בחו"י סי' י"ט ובאבני מלואים סי' מ"ב ותשובת מוהרי"ם פאדואה סי' כ"ו מ"ש בזה דלכולם באומדנא כזו יכולים להעיד אפי' אותן שלא ראו המסירה והוי כמו שיש כאן עדי מסירה ממש ושפיר יש בזה קדושי כסף טובים: ובהצטרף לזה יש לדון דגם קדושי ביאה איכא כאן משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובודאי שכיון שיחדה לאשתו והיו דרים חיי אישות דלשם קדושין בעיל, לא נעלם ממני מה שיש לטעון להיפך דלא שייך בנ"ד חזקה זאת מפני טענת הרדב"ז סי' שנ"א דאין אומרים חזקה זו במי שפרוץ בעריות ורגיל לבוא ביאות אסורות דכיון דלא קפיד בהכי לא בעל לשם קדושין אלא לשם זנות בעלמא. ובמל"מ פ"י מהלכות אישות הביא בשם הרדב"ז שאם פרסה נדה ונתייחד עמה לא חיישינן לה דסתמא לא עבר על איסור כרת ואפי' ראינו שנבעלה אין חוששין שמא לשם קדושין בעל דהא לא שייך לומר אין עושה בעילת זנות כיון דעבר על איסור כרת לא חש לבעילת זנות ע"ש, ובנ"ד נמי ודאי דכל המתרחקים מדרכי ישראל לעשות כחקות הגוים ולישא אשה בעש"ג בלא קדושין וחופה, ומסתמא גם לאיסור נדה, דרובן אין מטהרות לנדתן, וא"כ יש לשער שגם לבעילת זנות לא