זקן אהרן חלק ב קסא

ובלשון הרי את מקודשת לא בעינן שתבין דכו"ע ידעי דלשון קדושין הוא ואפי' אם אמרה דלא ידעה לא מהימנא ע"ש, ולכן לשיטתו לא מהני בשטר שום נוסח אחר רק לשון הרי את מקודשת, דבנוסח אחר כיון דבעינן שתבין דוקא וא"כ איכא למימר שמא לא הבינה ולא מוכח מתוכו ואפי' אם באמת הבינה לא מהני נמי דלא הוי מוכח מתוכו ולכן נוסח השטר לדידי' בהכרח שיהא כתוב שם הרי את מקודשת ולא נוסח אחר, וזה נכון בעזה"י, וא"כ בנ"ד בשטר שנעשה בערכאות שאין בו שום לשון של קדושין כ"א שנכתב בו שזה נשא לזו ואין זה שטר קנין של קדושין אלא שטר ראיה שנשאו זל"ז, ואפי' אם היה כתוב בתוכו כלשון הרי את אשתי, נמי לא הוי נוסח של שטר לטור וב"י וא"כ במה היה קנין של קדושין ולכן אין בית מיחוש לומר בזה דמקודשת מטעם שטר לפי שאין זה נוסח קדושין: ומטעם אחר נמי אין מקום לחוש בשטר כזה לשטר קדושין, דהא הריטב"א בקדושין די"א כתב דכיון דמקשינן הויה ליציאה לכן כמו בגט בעינן למכתב ודן דיהוי ליכי מנאי כו' ואי לא כתב זה בגט גופא אע"פ שאמר בשעת נתינת הגט לא מהני דאנן בעינן שבגט יהא מגרש ולא בדבורא, כן ה"נ בשטר קדושין בעינן למכתב ודן ואי לא אע"ג דאמר לה, בדבורא בעלמא לא מהני שכל זמן שאינו כתוב בו אין זה תורת שטר ע"ש, והן אמנם דבאבני מלואים סי' ל"ב הקשה ע"ז מההיא דקדושין דמ"ח גבי התקדשי לי בשטר כו' וחכ"א שמין את הנייר וטעמא משום דס"ל דדעתה נמי אנייר וכפרש"י וכיון דצריך למכתב בשטר קדושין ודן א"כ ע"כ אינו מקדש בכסף אלא בשטר אע"כ דא"צ למכתב ודן ע"ש, ובמחכ"ת אין הבנה לדבריו דהא למ"ד דשמין את הנייר אפי' אם אמר בפירוש שמקדשה בתורת שטר מהני נמי מתורת כסף דכיון דהשטר הוא פסול ואי אפשר להתקדש בתורת שטר אמרי' בע"כ כיון דרוצה לקדשה ניחא לי' שתתקדש בתורת כסף כיון דאינו מועיל בתורת שטר, דדמי לטבעת שאולה דכתב הרא"ש דכיון דהשאיל לו על דעת לקדש בו האשה וכיון שבשאלה לא נתקדשה אנן סהדי דנותן לשם מתנה, וה"נ דכיון דבתורת שטר לא מהני אנן סהדי דניחא לי' בתורת כסף. וכה"ג מצינו בב"ב דע"ו בספינה דלרבי נקנה במסירה אע"ג שא"ל לך משוך וקני, משום דסובר דלא קפיד על הקנין אי שיקנה במסירה או במשיכה וכיון שרוצה להקנות לו אע"ג שא"ל בקנין משיכה אפ"ה מהני בו מסירה, וכיון שכן לא עדיף הך לשון ודן שכתוב בשטר דמשמע מזה שבתורת שטר מקדש מאילו אמר לה בפירוש שבתורת שטר מקדשה ואפ"ה אמרינן דלא קפיד על קנין שטר דוקא וכיון דרוצה שתתקדש אנן סהדי דניחא לו שתתקדש מיהא בתורת כסף שבו, ואין זה דומה להך דמלוה ופרוטה דאפי' למ"ד דמקודשת היינו משום דדעתה אינו אלא על פרוטה שהוא בעין ולא אמלוה שאינה בעין אבל אם דעתה היתה אתרווייהו לא היתה מקודשת, וא"כ ה"נ נהי דדעתה נמי אנייר אבל דעתה נמי אשטר וכיון דשטר פסול ומקדשה בשניהם לא הוו קדושין כלל, דזה אינו דהא תינח החם אי הוי אמרי' דדעתה נמי אמלוה שפיר שייך קפידא דמקפדת שלא להתקדש בפרוטה לבד כ"א דוקא בצירוף המלוה, וכיון שמלוה לא מהני לקדושין משו"ה אינה מקודשת כלל, אבל בקנינים מה סברא שייך בזה לומר שמקפדת דוקא על שני קנינים דמה צורך לשני קנינים אם סגי באחד, ובע"כ דלא היתה דעתה כ"א על קנין אחד איזה שיוכשר ואם שטר לא מהני ניחא לה נמי בכסף שבו ולק"מ על הריטב"א ושפיר קם דינו דשטר קדושין שאין כתוב בו ודן לא הוי שטר קדושין, והרי בארנו דשטר שנעשה בעש"ג לא מהני מצד הנוסח: ג) אפי' אם היה כתוב בנוסח של קדושין וגם ודן היה כתוב בתוכו אכתי אין זה שטר כשר דהא שטר קדושין צריכים לכותבו לשמה כמפורש בקדושין ד"ט דהויה ליציאה מקשינן, וכשהסופר הוא נכרי הא לא ידע לכתוב לשמה ואפי' בישראל עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשמה לא מהני כמפורש בגיטין דכ"ב. ואין להקשות מציצית וס"ת דבעינן בהו נמי שיהא הטווייה והעיבוד לשמה ואפ"ה בטוואן נכרי וישראל עוע"ג ואומר לו שיעשה לשמה דכשר כמבואר באו"ח סי' י"א סעיף ב', דכבר תי' זה הרא"ש בהלכות קטנות הלכות ס"ת וכתב לחלק דבגט בעינן שיכתוב כל התורף לשמה וזה לא יעשה אבל בעיבוד לא בעינן אלא בתחלת העיבוד כשישים העור לתוך הסיד שיאמר אז אני עושה כך לשם ס"ת וזה יעשה הנכרי לשם ישראל כשיאמר לו עשה כך וכיו"ב מצינו בפ' אין מעמידין דר' יהודה בעי מילה לשמה ואפ"ה ימול ארמאה ולא ימול כותי ולא אמרי' נכרי אדעתא דנפשי' עביד כיון דברגע הוא עושה ודאי יעשה אדעתא דישראל ע"ש, ואין לומר דאכתי יש עצה שישראל יעמוד מתחלה עד סוף הכתיבה וילמוד את הנכרי שיכתוב לשמה, דא"כ גם בגט נמי נשתמש בעצה זאת ולמה פסקו סתם דנכרי פסול לכתיבת הגט משום חסרון דלשמה, ולא משתמיט שום אחד מהפוסקים שיאמר כן להתיר כתיבת נכרי בגט אפי' כשישראל עוע"ג מתחלת הכתיבה עד סופה, וכן הקשו באמת כל האחרונים על חילוקו של הרא"ש מגט לעיבוד דמשו"ה בעיבוד מהני עוע"ג משום דא"צ אלא רגע משא"כ בגט דבעינן כל התורף לשמה וזה לא יעשה א"כ אם ישראל עוע"ג מתחלה עד סוף צריך להיות כשר. ואמנם בחבורי במהדו"ק סי' ד' כתבתי כוונת החילוק באופן זה, דבעיבוד דלא בעי' כ"א רגע, הוי פירושו שתוכן הלשמה הוא קצר שאין בו כ"א תוכן דבור אחד שיהא לשם קדושת ס"ת, וכן גבי מילה אין בו כ"א מחשבת דבור אחד היינו שיהא נמול לשם קדושת הישראלי, ולשמה קצר כזה שאין תופס כ"א תוכן דבור אחד נקל לפניו לתפוס זה במוחו ומחשבתו, יעשה זאת אדעת ישראל המבקשו, ואיה"נ אם לגבי גט לא היה נצרך לחשוב כ"א סתם שיהא לשם גירושין לחוד, היה מועיל נמי. אבל בגט הא לא סגי במה שיחשוב רק סתם לשם גירושין לחוד אלא צריך לשם המגרש והמגורשת וצריך לחשוב שמותיהן וכנוייהן שיהא הכל לשם גירושין, ולשמה ארוך כזה דבר קשה הוא לתפוס במחשבתו ולכן לא ירצה לסבול דוחק כזה לתפוס במחשבתו ענין ארוך כזה, ויש לכוון זה בלשון הרא"ש שכתב דבגט שצריך לכתוב כל התורף לשמה, דאין הכוונה שהפעולה נמשכת זמן רב, דלזה יש עצה שהישראל יעמוד מתחלה עד סוף וכקושית האחרונים, אלא הכוונה דהלשמה ארוך ונמשך הרבה עד שמחזיק כל התורף דהיינו כל שמותיהן וכנוייהן, משא"כ בעיבוד אינו אלא רגע כלומר שהלשמה הוא קצר כ"כ שאין בו אלא דיבור אחד ע"ש שהארכתי, ולפ"ז בשטר קדושין דדומה בכל דיניו לגט ובעינן נמי בו שיכתוב כל התורף ושמותיהן לשמה באופן דתכן הלשמה ארוך כמו בגט ובזה לא מהני אפי' בעוע"ג, וא"כ פסול משום חסרון לשמה: ד) צריך ליתן לה שטר הקדושין בפני עדי מסירה כשרים כמו בגט דקי"ל כר' אלעזר דעדי מסירה כרתי בגיטין והו"ה לקדושין ולכתחלה צריכים