זקן אהרן חלק ב קס

במקרה שהסופר הוא יהודי שאז יש לדון במקרה הרחוק הזה, ב) מצד הנוסח של שטר, דבשטר קדושין צריך לכתוב בו לשון קדושין כמו הרי את מקודשת או הרי את מאורסת לי בשטר זה או גם שארי לשונות הקדושין, אבל אם כתב בשטר לשון שאינו לשון קדושין לא מהני כיון דשטר קדושין שוה בדינו לגט, ולכן כמו בגט קי"ל דבעי' שיהא מוכח מתוכו דוקא ה"נ בשטר קדושין בעינן כן ואם נכתב בשטר לשון שאינו מבורר אינה מקודשת וכמו שאבאר, דהנה בקדושין ד"ה אמר שמואל נתן לה כסף ושוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת כו' ה"ז מקודשת, הריני אישך הריני בעלך כו' אין כאן בית מיחוש, ואח"כ בסמוך שם ד"ו ע"א בברייתא הכי איתא ת"ר הרי את אשתי כו' ה"ז מקודשת, ובברייתא זאת לא תני נתן לה הכסף וא"ל הרי את אשתי כמו שהאריך שמואל בלישני' לומר נתן לה כסף וא"ל כו', וכוונת הברייתא בפשוטו דאתי להורות דמיירי נמי בקדושי שטר וכתב לה לשון כזה בשטר דמהני נמי וכמ"ש להדיא הרמב"ם פ"ג מהלכות אישות אמר לה או כתב לה אחד מלשונות הללו, וגם בתורי"ד שם כתב נמי דאם כתב בשטר אחד מלשונות הללו דמקודשת ע"ש, ולפ"ז יש להקשות על שמואל למה דייק לומר נתן לה כסף וא"ל הרי את מקודשת דלשון זה מורה להדיא רק על קדושי כסף ולמה לא קאמר דינו אמר לה סתם כמו בברייתא, וכפי הנראה דרש"י ז"ל נתכוון ליישב דקדוק זה דכתב שם וז"ל משום דבעי למימר סיפא בגירושין משו"ה אמר בקדושין נתן, ועיין בר"ן ומוהרש"ל מ"ש בכוונת רש"י, ולמ"ש ניחא דרש"י נתכוון ליישב בזה הקושיא על שמואל למה לא אמר דינו בלא ההקדמה דנתן לה כסף דהוי קאי נמי על קדושי שטר, לזה כתב ליישב דהואיל וגבי גירושין הוצרך לומר נתן לה הגט קאמר ברישא נמי נתן, ושוב ראיתי שגם הפנ"י רצה ליישב כן דברי רש"י רק שתמה למה הוצרך לזה דמשום איידי דגירושין נקיט שמואל נתן ואמר נמי גבי קדושין, הא בלא"ה בע"כ דשמואל מיירי רק בקדושי כסף ולא בקדושי שטר, דהא שמואל מסיים דאם אמר הריני אישך כו' אינה מקודשת, ואי בקדושי שטר מהני נמי אם אמר הריני אישך, דכיון שבשטר כתוב הרי את מקודשת אין צריך תו לשום אמירה כלל ואם כתב לה שטר ושתק ולא אמר כלום נמי מהני, וא"כ למה יגרע מה שהוסיף ואמר לה הריני אישך ע"ש, ותמה תמה אקרא על דבריו, הוא הבין דלשון השטר היה כתוב בלשון טוב הרי את מקודשת רק שבשעת הנתינה אמר הריני אישך, ודייק הכי מלישנא דשמואל דנקט נתן ואמר משמע דלשונות הללו דקאמר לא קאי כ"א על האמירה שבעל פה, אבל באמת זה אינו, דזה גופא קשיא לי' לרש"י למה נקט נתן ואמר לא לימא כ"א סתם הרי את מקודשת כו' הריני אישך כו' והוי קאי זה נמי על שטר שלשון זה גופא כתוב בשטר, פי' דבשטר גופא כתוב הריני אישך, ובזה ודאי דלא מהני שאין זה לשון קדושין וזה ברור: ובחבורי לקדושין כתבתי עוד דאפי' להבנת הפנ"י שנוסח השטר היה כתוב בלשון קדושין ברור הרי את מקודשת אלא שבעל פה אמר לשון גרוע נמי לא מהני, וקושיתו שהקשה כיון שנוסח השטר הוא בלשון ברור א"צ תו לשום אמירה ואם שתק ולא אמר כלום נמי מהני א"כ למה יגרע למה שהוסיף ואמר הריני אישך. גם תמיהתו זאת אינה תמיה לענ"ד, דודאי דגרע וגרע כשהוסיף לומר הריני אישך מאילו שתק לגמרי, דבשתק לגמרי שפיר מהני בשטר, דכל עיקר צורך האמירה הוא בכדי שתדע האשה שלצורך קדושין הוא נותן לה ולכן בשטר שכתוב בשטר גופא הרי את מקודשת מה צורך תו לאמירה דידי' הא ידעה ומבינה שלצורך קדושיה הוא נותן את השטר, משא"כ כשהדר תו ואמר הריני אישך הרי גומר ומפרש שנותן כסף הקדושין להקנות עצמה לה ואין הקדושין כלום דכי יקח כתיב ולא שיקיח את עצמו, וראיה לזה דבכה"ג גרע משתק, דהא במדבר עמה מעיקרא על עסקי קדושיה ובשעת הנתינה שתק ולא אמר כלום מהני, ואילו באומר הריני אישך לא מהני אפי' במדבר עמה דהוי נמי מה"ט דכה"ג גרע משתק כיון שביאר שמקנה עצמו לה וכמ"ש בתורי"ד שם, ואפי' אי נימא דהיכי דכתוב בשטר מפורש הרי את מקודשת לי עדיף זה ממדבר עמה מעיקרא, דנהי שדיבר עמה שלצורך קדושין הוא נותן אבל הא לא פירש אם רוצה לקנותה או שיקנה עצמו אליה ולכן כשהדר ואמר הריני אישך ומפרש שמקנה עצמו אליה משו"ה לא מהני, אבל בשטר שמפורש בו הרי את מקודשת לי הרי ביאר ומפרש שיקנה אותה ולכן אפי' אם הדר תו ואמר הריני אישך לא מציתו לעקור דבריו הראשונים שכתב בהדיא שיקנה אותה לעצמו ולא שמקנה אותו אליה, בכ"ז נ"ל פשוט שגם בכה"ג כיון דסוף סוף מיחזי מיהא כאילו גומר הקדושין באופן שיקיח עצמו אליה, הקדושין לאו כלום הוא וגרע משתק לגמרי, וראיה נכונה לזה ממה שהעליתי בחבורי לקדושין ד"ה בנתן הוא ואמרה היא לא מהני אפי' כשדיבר עמה על עסקי קדושין, ואע"ג דחסרון אמירה דידי' לא מעכב כיון דדיבר מעיקרא עמה אפי' שתק מהני ואפ"ה באמרה היא לא מהני כיון שמיחזי דהקדושין נגמרו על ידה וע"ש שהארכתי, וה"נ דכוותה מיחזי כאילו הקדושין נגמרים באופן שיקיח עצמו אליה, אלא דלמה שהבאתי שם בשם הרא"ש דבנתן הוא ודיבר עמה מעיקרא מהני אפי' כשאמרה היא ואמירה דידה לא מגרעת נתינתו יש לדון דהכא נמי לא מגרע אמירתו הריני אישך לבטל מה שכתוב מפורש בשטר הרי את מקודשת, אכן ברש"י הוכחתי שסובר דאמירה דידה מגרע גרע, וא"כ לשיטתו סובר שפיר דהכא נמי אמירתו הריני אישך גורע דברים הכתובים בשטר ושפיר הו"מ שמואל לומר דינו גם בשטר ולכן מוכרח היה רש"י לפרש דמשום איידי דסיפא נקיט נתן כסף, והרי מתבאר ממה שכתבתי דאם בשטר כתוב לשון גרוע שאינו לשון קדושין לא מהני, ודוקא בכתוב בתוכו לשון ברור כמו הרי את מאורסת, בזה הוא דמהני דוקא משום דבעינן בשטר שיהא מוכח מתוכו ואם אין מוכח מתוכו אין זה שטר קדושין, ועוד עדיפא מיני' מוכח דלטור ומחבר אפי' לשון ברור כמו הרי את מאורסת הרי את לאנתו נמי לא מהני, דז"ל הטור ומחבר באה"ע סי' כ"ז דכבר הבאתי לשון הרמב"ם פ"ג מהלכות אישות אמר לה או כתב לה אחד מלשונות הללו כו' הרי להדיא שגם בכותב בשטר לא' מלשונות הללו נמי מהני, ואילו הטו"מ שם כתבו בזה"ל אמר לה הרי את אשתי כו' ה"ז מקודשת, והשמיט כתב, ומשמע שדוקא באמירתו בע"פ מהני אחד מלשונות הללו, ובסי' ל"ב לגבי קדושי שטר דייקו לכתוב רק הרי את מקודשת ולא הזכירו שגם אחד משארי לשונות הברורים כגון הרי את מאורסת מהני נמי, ונ"ל דהמחבר בשו"ע לשיטתו אזיל בב"י שעל הטור, דשם חילק בין לשון הרי את מקודשת ללשונות הרי את אשתי הרי את מאורסת, דבהנהו לשונות בעי' שתבין שלשון קדושין הוא ואם מספקא לן אם ידעה וכ"ש אם אמרה להדיא שלא הבינה לא הוי קדושין,