זקן אהרן חלק ב קנט

מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כק' עדים דמי אף כאן הודאת בע"ד כק' עדים דמי א"ל התם לא קא מחייב לאחריני הכא חייב לאחריני, והנה גם הקושיא וגם התירוץ של הש"ס יפלא דמאי פריך רק על הנאמנות דלמה לא מהימן בהודאתו לגבי קדושין, עדיפא הו"ל למיפרך דלמה לא יועיל לגבי דידי' ודידה גופא שיודעים האמת שנתקדשו זה לזו, ומ"ש דלגבי ממון לא בעינן כ"א אמתת הענין ואם אך יודע בנפשו שמחויב לשלם צריך לשלם, ומ"ש לגבי קדושין דאפי' לדידהו גופא שיודעין שנתקדשו אפ"ה אין ממש בקדושין הללו ושריא לאינסובי לעלמא, וכן על התי' קשה למה לו הטעם דמחייבי לאחריני הו"ל לשנויי דבממון משו"ה מהני הודאת בע"ד משום דא"צ לידע כ"א אמתת הענין ולא איברי סהדי אלא לשקרי, אבל בקדושין דאע"פ שיודע אמתת הענין מ"מ צריך עדים ובלא עדים אין במעשה הקדושין כלום, ולכן לא מהני הודאת בע"ד, דאף לדבריו שנתקדשה אין ממש בקדושין הללו, ולכן נ"ל דבאמת זהו קושית הש"ס כיון דילפינן מממון א"כ למה לא יקוים המעשה בלא עדים, ולא מיבעי לדידהו גופא שיודעין אמתת הענין ודאי שיהיה צריך להועיל ולהיות אסורה לעלמא, אלא אפי' דין נאמנות היה צריך לתת להם כמו בממון דמהני הודאת בע"ד, אבל כ"ש דכוונתו לפרוך דתועיל אמתת הענין לדידהו גופייהו, וע"ז משני דנאמנות אי"א ליתן להם משום דמחייבי לאחריני, ומזה הטעם גופא גם המעשה אינו מתקיים כלל בלא עדים דאלת"ה א"כ בקדושין הוי תמיד מחייבי לאחריני ואם היו הקדושין מועיל בלא עדים שוב ע"כ היתה נאמנת כיון דלדבריה כבר נאסרה ושויתה אנפשה חד"א ולכך גזרה תורה שקדושין בלא עדים לא יועיל כלל וממילא לא נאסרה כלל, דבשלמא בממון אפשר לחלק דהיכי שמחייב לאחריני לא יועיל הודאתו, אבל לדידי' גופא שיודע אמתת הענין שפיר מתקיים המעשה ומחויב לשלם כשיש לו משלו ואינו מחייב לאחריני בזה, אבל בקדושין הרי תמיד הוא מחייב לאחריני ולכן בכדי להציל שלא יהא חייב לאחריני בהכרח היתה לתורה לגזור שלא יועיל המעשה כלל בלא עדים, ונמצא לפי"ז דמתירוץ הש"ס הכא חייב לאחריני מתורץ גם הקושיא למה לא יקוים המעשה בלא עדים, דזה בזה תלוי וכמ"ש. והא דקי"ל דבקדושין לא מהני ידיעת אמתת הענין אא"כ בעדים, יצא לנו מתי' הש"ס הכא חייב לאחריני וסרה קושית האב"מ וז"ב, ואי"ל דמה חב לאחריני שייך בזה כששניהם מודים הא שויוהו אנפשייהו חד"א ואסורים בלא"ה להקרובים, דז"א כיון דבלא עדים אין ממש בקדושין א"כ אפי' לדבריהם שמודים שנתקדשו אינם נאסרים בקרובים, ולא כתבתי זה כ"א מפני שראיתי בהגהות חו"י שעל האלפסי נתקשה באמת למה ראו חז"ל לבטל הקדושין כששניהם מודים מטעם דחב לאחריני, ומה חב לאחריני הוא זה כיון דבלא"ה שויוהו אנפשי' חד"א, ולא ירדתי לסוף דעתו כיון דמקדש בלא עדים אין ממש בקדושין אין כאן שום חד"א דהא אפי' לדבריהם אין נאסרים, ואם כוונתו להקשות על עיקר הדבר למה באמת לא מהני קדושין בלא עדים וכקושית האב"מ, א"כ הא קושיא והא פירוקא שבש"ס גופא וכמ"ש, אלא דזה צריך ישוב דהא יכולים שניהם השתא בפנינו להיאסר בקרובים או לעלמא ע"י שני אופנים. או שיעשו חד"א בלא קדושין ורק יאסרו אסר על נפשם להיאסר בקרובים הללו שזה יש רשות לכל אדם לעשות, או שיקדש אותה כעת בפנינו בפני עדים, וע"כ לא אמרי' בקדושין קדושין לאו בידו, היינו דשמא לא תתרצה אבל היכי ששניהם מודים ומרוצים לזה הלא יכולים להתקדש בפנינו בפני עדים, וא"כ מה חב לאחריני שייך בזה אחרי שבידם לחוב חוב הזה ממש, וכל כה"ג שבידו לחוב עכשיו נאמנים לחוב גם בהודאתם מטעם מגו. ושוב מצאתי בחי' הרשב"א שהקשה כן ועמש"ש תי' ארוך, והלא בררנו שהדין ברור ופשוט בטעמו דבלא עדים לא הוי קדושין, ובנ"ד דעדים לא היו ורק ע"א, ולגבי ע"א נאמנת לומר דלצחוק נתכוונה, ובשגם שהעד פסול ויש לצרף דעת הפנ"א שהבאתי דמקדש בפני פסולים לא הוי קדושין ולכן אפי' למאן דמחמיר בקדושי ע"א ליכא למיחש בנ"ד: ועוד יש בכאן סניף היתר במה שהטבעת לא היה של המקדש כ"א שאול הוא אצלו מהבתולה גופא, ועיקר ההיתר בשאול הוא משום דאמרי' דכיון דע"מ לקדש השאילו הוי כאומר לו שמשאילו על זמן ואופן שיועיל לקדושין וכמ"ש הרא"ש פ"ק דקדושין, ובנ"ד לא שייך מה שנתנה לו במתנה ע"מ להחזיר באופן שיועיל לקדושין כיון דהיא סבורה שאין בזה קדושין כלל אלא לראות אם מכוון למדת אצבעה, ונמצא שלא נתן לה כלום. ומכן הלין נ"ל דאין בזה שום מקום למיחש לקדושין: והנני חותם בברכת אהרן וואלקין. סימן קג ב"ה אור ליום עש"ק כ"ב שבט תרצ"ז פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר הכהן האללענדער שליט"א מו"ב בטשערנאוויק (רומניא). ע"ד שאלתו בזוג אחד שלא רצו להנשא זל"ז בחופה וקדושין כדמו"י רק ע"י נשואי האזרחים בלשכת שלטון הממשלה, שזהו סדר הנשואין שם, על שאלת הפקיד ששואל משניהם אם רוצים להנשא זל"ז, והם מביעים הסכמתם ויאמרו הן, אז יכתוב הפקיד בפנקס המיוחד לכך כי הזוג הזה נישאו זל"ז ויחתם ע"ז שני עדים, ונותן גם על יד הזוג כתב העתקה מהפנקס לראיה כי נשאו זל"ז, ובזה נגמר סדר הנשואין בלי שום קדושין ואח"כ לוקחה לביתו ודרים יחד כאיש ואשתו, ובמשך הזמן נתפרדו ג"כ ע"י לשכת הממשלה, ובכן שואל כ"ת אם מותרת להנשא לאחר בלא גט גמור עפ"י דתוה"ק: והנה כ"ת צידד לדון בזה מטעם קדושי שטר שהוא אחד מהקנינים שאשה נקנית בו, וכאן נמי כשהבעל עצמו או שלוחו מוסר השטר שהועתק מהפנקס להאשה ה"ז קדושי שטר, וממילא אינה יוצאת בלא גט כשר. ע"ז אשיבו, כי ראיתי אמנם בספר אחד הנדפס מחדש שגם הוא רצה לדון כן להצריכה גט מטעם קדושי שטר, אבל לענ"ד נראה כי אין בית מיחוש בזה לקדושי שטר מטעמים שאבאר, א) הא השטר קדושין צריך שיהא נכתב ע"י ישראל דוקא ולא ע"י נכרי, דקדושי שטר ילפינן במס' קדושין ד"ט מהיקש דהויה ליציאה ודינו שוה בכל דבר לגט, וכמו בגט כשנכתב ע"י נכרי פסול כמבואר בסוגיא דגיטין דכ"ג, ה"נ שטר קדושין שנכתב ע"י נכרי פסול, וכיון שהסופרים הממונים ע"ז בערכאות השלטון במדינה זאת קרוב לודאי שנכרים הם א"כ אינו שטר מצד הסופר, אם לא