זקן אהרן חלק ב טו

נחלקו ריוה"ג ור"ע, ריוה"ג יליף מקרא דושמרת את החוקה למועדה מימים ימימה למעוטי תרווייהו מתפילין לילה ושבת ויו"ט ודריש הכי ימים ולא לילות מימים ולא כל ימים למעוטי שויו"ט, וסובר דחוקה דקרא קאי על תפילין, ור"ע סובר דחקה חוקת הפסח הוא ולא קאי על תפילין, ורק שבת ויו"ט דפטירי מתפילין יליף מקרא דוהיה לך לאות, ושבת ויו"ט אין צריכים אות דהן עצמן הוי אות ע"ש, ועיין ברמב"ם פ"ד מהלכות תפילין וביראים עמוד היראה סי' ט"ז שכתבו בזה"ל זמן הנחת תפילין ביום ולא בלילה שנא' מימים ימימה חוקה זו היא מצות תפילין וכן שבתות ויו"ט אינן זמן תפילין שנא' והיה לך לאות ושבת ויו"ט הן עצמן אות עכ"ל, ויקשה עליהם שהרכיבו אתרי רכשי והביאו לשני הדרשות של ריוה"ג ור"ע, ותרתי למה, לן, והא תינח דלא סגי להו בקרא דר"ע דוהיה לאות לחוד משום דמקרא זה לא נוכל למעט כ"א דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין ומשום דאין צריכים אות אבל לילה לא נוכל למעט מקרא זה וכ"ה באמת להדיא בעירובין שם דר"ע דיליף מקרא דאות סובר דלילה הוי באמת זמן תפילין ולכן הוצרך הרמב"ם והיראים להביא קרא דריוה"ג ימים ולא לילות, לאשמעי' דלילה לאו זמן תפילין וכמו שפסקו באמת כן דלילה לאו זמן תפילין, אבל זה יקשה דלמה הוצרכו להביא קרא דוהיה לאות על שבת ויו"ט הא מקרא דמימים ימימה ידעינן תרווייהו, ימים ולא לילות, מימים ולא כל ימים פרט לשויו"ט ועיין בכ"מ שנדחק בזה. והנראה לי ליישב עפמ"ש התוס' עירובין דצ"ו שכתבו ימים פרט לשבת ויו"ט נראה דאדרשה דלאות על ידך דבסמוך קא סמיך ע"ש, הרי שפירשו דגם ריוה"ג סובר נמי דרשא של ר"ע אלא שלא כתבו טעם לזה, ונראה דבאמת תרווייהו צריכי דאי מקרא דימים ולא כל ימים הוי סגי למעוטי שבתות לחוד דקדושת שבת חמירא יותר, אבל מנ"ל למעוטי גם יו"ט וחוה"מ ומשו"ה צריכין נמי לקרא דאות למעוטי אלו שהן עצמם אות, דמזה ידעי' שגם ביו"ט וחוה"מ נמי פטור דהם נמי הוי אות, כל הימים טובים הוי אות דאסורים בעשיית מלאכה וכמ"ש התוס', וחוה"מ נמי אע"ג דמה"ת מותר במלאכה, אפ"ה בחוה"מ של פסח הוי אות דאסור באכילת חמץ. ובחוה"מ סוכות דחייב בסוכה, ובדרשה זאת לחוד לא סגי, דלשון דשבת ויו"ט א"צ אות משמע דחיובא ליכא בהו להניח תפילין אבל איסורא נמי ליכא, וראיה לזה דמקרא דר"ע לחוד הו"א דאיסורא ליכא מרש"י דבינה דט"ו ד"ה משלחין שכתב וז"ל ולאתויי תפילין אתא דאי נמי מנח להו ביו"ט ליכא איסורא עכ"ל, והדברים מתמיהין לכאורה לומר דליכא איסורא, אבל למ"ש ניחא, דלעיל מינה ברש"י ד"ה והאנן תנן ותפילין אין נאותין ביו"ט כדאמר בעירובין יצאו שבתות ויו"ט שא"צ אות, הרי שלא הביא כ"א דר"ע דא"צ אות, ולטעם זה חיוב ליכא אבל איסורא נמי ליכא וכמ"ש, וגם בב"ח או"ח סי' ל' כתב נמי דאיסורא ליכא, וגם השאג"א כתב כן ע"ש, וזמ"ש התוס' דריוה"ג סמיך נמי אדרשא דלאות על ידך, ומשו"ה הביאו לשני דרשות הללו משום דגם ריוה"ג סובר כן, ויוצא לנו מזה נ"מ גדולה לדינא לפ"ז דגם בשויו"ט וחוה"מ אסור להניח תפילין והאיסור הוא בל"ת מקרא דושמרת החוקה וכ"מ שנאמר השמר הוי ל"ת, וכיון שביארנו דלשיטת הרמב"ם והיראים יש איסור דאורייתא להניח תפילין בחוה"מ משו"ה החמיר הפמ"ג לבלי להניחם בחוה"מ כדי דלא ליפגע בספק דאורייתא, אבל בבין השמשות דודאי לא יפגע באיסור דאורייתא כיון דלרוב הפוסקים לילה זמן תפילין נמי ומותר להניחם לכתחלה בלילה כמו דעבד רב אשי, משו"ה צריך להניח אפי' של ר"ת דאפי' אם לילה הוא לא יפגע באיסור, הא חדא. ועוד דאפי' אם היינו אומרים דלילה לאו זמן תפילין, היינו בלילה ממש משעת צאת הכוכבים דהוי ודאי לילה, אבל ביהש"מ הוי זמן תפילין לכו"ע וכמ"ש המג"א ולבו"ש או"ח סי' ל', וכן מוכח בש"ס דמנחות דל"ו דאפי' למ"ד לילה לאו זמן תפילין, ביהש"מ הוי זמן תפילין ע"ש, ונ"ל דזהו לאו משום דביהש"מ הוי ספק יום אלא דינא הכי דביהש"מ לא חשיב לילה לגבי זה, דהא ביארתי לעיל בשם רוב הפוסקים דמדינא מותר להניח תפילין לכתחלה גם בלילה ממש וכמו רב אשי דעביד הכי והאיסור הוא רק משום גזירה דשמא ישכח ויישן בהם, וחשש זה לא שייך אלא בלילה ממש דהוא זמן שכיבה, אבל ביהש"מ דודאי לאו זמן שכיבה הוא כמבואר בריש מס' ברכות לא שייך למיגזר שמא יישן בהם ושפיר מותר מדינא, וגם גזירה דרבנן ליכא, ועוד בה שלישיה לומר דספק של ביהש"מ אין לדמותו לספיקו דחוה"מ משום דכיון דעד השתא היה ודאי יום, לכן ביהש"מ דספיקא הוא מוקמינן אחזקה קמייתא דאכתי יום הוא, וכל היכי דאיכא חזקה קמייתא לא חשיב הספק לספק גמור כמ"ש בדיני ס"ס בש"ך יו"ד סי' ק"י, וכן יש להוכיח ממשנה דריש ברכות דהתנא תלי זמן ק"ש של ערבית בזמן שכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, והמפרשים הקשו דהא זמן שניהם אין שווים. דק"ש ודאי אינו יוצא בביהש"מ כיון דדאורייתא הוא וספיקו לחומרא, משא"כ תרומה בזמן הזה דאינו אלא דרבנן למ"ד לא קידשה לעתיד לבוא, ודאי דמותרין לאכול גם בביהש"מ כדין כל ספק דרבנן דלקולא, וא"כ היכי תלנהו התנא זה בזה. וכמדומני שהרשב"א תי' בזה דבספיקא דביהש"מ אין אומרים ספיקו לקולא משום דאין זה ספק אלא ודאי יום חשיב דמוקמינן אחזקה דעד השתא הוי יום, ולפי"ז בנ"ד לגבי תפילין ספק דביהש"ח אין מצורף לס"ס מטעם זה: וכל זה כתבתי להבנת הפמ"ג דתפילין של ר"ת הוי ספיקא דשמא הלכה כרש"י אבל עיקר דבריו מרפסין איגרי וכמ"ש השו"מ דכלום ספיקא הוא והא הנחת תפילין דר"ת לאו משום ספק הוא אלא בתורת חובה דשניהם קודש, וכשאני לעצמי איני יודע חשש איסור בהנחת תפילין דר"ת לא בביהש"מ וגם לא בחוה"מ דהא הרא"ש והטור או"ח סי' ל"א כתבו בזה"ל דלפי שנחלקו בו גאוני עולם ותפילין של אלו פסולים לאלו דתניא החליף פרשיותיה פי' שנתן של בית זה בזה פסולים ולכן יניח שניהם בכוונה זאת דבאותם שעשויין אליבא דהלכתא כתיקונם בהם אני יוצא ידי חובתי והאחרים הרי הן כרצועות בעלמא ע"ש, ולפ"ז מה מקום ספק בתפילין של ר"ת יותר משל רש"י, דממ"נ אם אלו הן כהלכתן הרי צריך להניחם גם בביהש"מ וגם בחוה"מ וכמו בשל רש"י דקי"ל הכי, ואם של רש"י הם כתיקונם וכהלכה, ממילא תפילין של ר"ת אינם אלא כרצועות בעלמא וא"כ מה מקום ספק יש בזה, אטו לא שרי ללבוש רצועות בעלמא בלילה וחוה"מ, והלא דוקא בתפילין כשרים וגם כשמכוון לשם הנחת תפילין לשם מצוה, בזה הוא דהוי חשש דבל תוסיף וגם אי זמנם בביהש"מ וחוה"מ אבל רצועות בעלמא מה חשש איסור יש בזה, ומכל הלין נ"ל לדינא דבביהש"מ ואפי' בחוה"מ צריך ומתויב להניחם וחלילה לעבור מי שמחזיק תמיד בהנחת תפילין דר"ת אשר יסודתם בהררי קדש: ובאין עוד הנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין.