זקן אהרן חלק ב קנה

בפ"ק דגיטין, ובכה"ג מהימן נמי עכו"ם מה"ת מטעם עדות, דמן הדין עכו"ם נמי כשר לעדות ופסולייהו הוי רק משום דלא מהימני ולא סמכינן על עדותו, אבל ערכאות דלא מרעי נפשייהו כשרין מדינא וכסברת רבינו יקיר במרדכי פ"ק דגיטין כאשר הארכתי בזה בחבורי זק"א מהדו"ק בכמה תשובות להחזיק בשיטה זאת והוכחתי שגם רש"י בגיטין כן הוא מדכתב שם בד"ט דמשו"ה פסילי עכו"ם בגיטי נשים משום דלאו בני כריתות נינהו, ואי הוי פסולייהו מן הדין למה לו לטעם דלאו בני כריתות תיפוק דבכל מקום נמי פסילי אע"כ דלא בעינן ישראל דוקא לעדות אלא כל מי שמוחזק בכשרות ונאמנות כשר להעיד מה"ח, ודוקא בגיטין הוא דפסילי משום דלאו בני כריתות הם. ועיין היטב מ"ש בחבורי מהדו"ק סי' ס"ח ליישב שיטה זאת מכל הקושיות שיש בזה, וכל האחרונים התירו נמי בעדות ערכאות מכח כ"ש, כיון דקי"ל דכל השטרות העולים בעש"ג כשרים ומוציאים ממון על ידם והא עד אחד אינו נאמן להוציא ממון ואפ"ה בעגונא מהימן אפי' עד מפי עד. וא"כ כ"ש ערכאות דמוציאין ממון על ידם דמהני בעגונה. ולכן חששא זאת אי מהני כאן עדות של הביורא לאו חששא הוא, ואותן שני המכתבים שקבלה אחותו של הנפטר וגם הד"ר שווארץ שהיו מכתבים רשמיים והוי ערכאות פשוט דמהני הן מטעמא דידי והן מטעם שכתבתי בשם האחרונים. ולא עוד אלא אפי' עדות המכתב שקבלה העגונה עצמה אע"ג דלא הוי רשמיי ואין עליו שום קיום וחותם של ערכאות וגם היה ע"י שאלה דלית בזה מסל"ת אפ"ה יש לסמוך ע"ז להתירה ואדרבה קלקלתו הוא תקנתו ומה שהשיבו מהתם ע"י שאלה עדיפא טפי דאם לא היה בזה שום שאלה מהאשה אלא הביורא מעצמה שלחה מכתב כזה להודיע להאשה ממיתת בעלה היה מקום לחוש לזויף שמא זייף לשלוח לה כזה בכדי להכשילה, דנכרים חשידי גם לזיופא, אבל כיון שהאשה שלחה ע"י הדואר לשאול על שלום בעלה וגם השיבו על שאלתה שכבר מת וחשובה זאת נשלחה ג"כ ע"י הדואר, מכתב כזה א"צ שום קיום כי כל כתב הנשלח על הדואר לבעלים ידועים ומגיע מהם תשובה לחזרה על הדואר הדבר ברור שהוא מבעליו ואין בו שום זיוף כמובן לכל מבין וא"צ שום קיום וכמ"ש החת"ס חאה"ע סי' מ"ג וגם ריעותא דלא היה מסל"ת לא הוי ריעותא מה"ט דכיון שהיא שלחה, ודאי השאלה לפקיד וערכי וממילא שהתשובה שקבלה על מכתבה הוי נמי מפקידות זה גופא ששלחה אליו, וערכי מהימן בלא מסל"ת דאע"ג דסתם נכרי בעי מסל"ת משום דחשוד לשקר אבל ערכי דלא חשוד לשקר דלא מרעי נפשי' אפי' בלא מסל"ת נמי מהימן וכמ"ש לעיל ועיין בחת"ס שם דאדרבה במתכוון להעיד נאמן ערכי טפי ממסל"ת: ועוד נראה מטעם אחר לסמוך על עדות הללו עפי"מ שהעלתי בחבורי שם דהא דע"י שאלה נתבטל הלפי תומו, היינו רק כשעכו"ם אחד סיפר כן או גם בשנים זה בפני זה, משא"כ כששני עכו"ם סיפרו זה העובדא זה שלא בפני זה שפיר מהימנינן להו ולא מדין מסל"ת אלא מטעם עדות מהימני דבכה"ג גם עכו"ם כשרים לעדות דכיון דזה שלא בפני זה מכוונים פרטי המחלה וגם מיתתו מכלל דקושטא קאמרי דאי שקורי משקרי מנא ידעי לכוון סבת המחלה ויום המיתה, וכל היכי דידעינן ודאי דלא משקרי אפי' עכו"ם כשרים לעדות מה"ת וכמו ערכאות דמהימני מה"ט וכמ"ש לעיל, וראיה מפורשת לזה מש"ס דגיטין די"ט דהכי איתא התם ר"פ כי הוי אתא לקמי' שטרא פרסאה מיקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה ומגבי בי' ממשעבדי, וקשה טובא הא התם ע"י שאלה הוי שקרא אותם שיקראו את השטר וא"כ לא הוי זה לפי תומו. ואף דלא דמי זה לאומר מת פלוני שיודע העכו"ם שאיסור והיתר תלוי בזה ויודע הקפידה ולכן כשבא ע"י שאלה חיישינן שמא רוצה לקלקל האשה, אבל התם בגיטין כשמבקשים לקרוא השטר אינו יודע הקפידה על איזה מקום מונח ואין לחוש כ"כ שרוצה לקלקל כיון שאינו יודע מה לתקן ומה לקלקל, מ"מ אכתי י"ל כיון דיודע עכ"פ שיש איזה קפידה בזה דאל"ה לא היו שואלים מהם לקרותו, וגם אפשר לקלקל ללוה או למלוה בשביל הנאתו וכ"כ בס' תפארת שמואל על הרא"ש שם דחיישינן להכי וא"כ אכתי מה מועיל שיקראו במסית לפי תומו כיון שע"י שאלה הוא לא הוי תו לפ"ת, ועוד קשה דאם בשביל מסל"ת הכשירם ר"פ א"כ למה קפיד לקרוא לשנים זה שלא בפני זה. הא במסל"ת אין חילוק בין א' לשנים, ולמ"ש ניחא דחדא קושיא מתורצת בחבירתה, דבאמת בשביל מסל"ת לא היה אפשר להכשיר כיון שע"י שאלה היה ולכן קרא לשנים זה שלא בפני זה ואם יכוונו שניהם כאחד הוי זה בחינה היותר גדולה דקושטא אמרי ומהימני שוב מדין עדות, ויהיה איך שיהיה הפי' בש"ס, עכ"פ מפורש דבמקום שבא ע"י שאלה ואחד לא מהימן, מהימני שנים זה שלא בפני זה, וא"כ ה"נ בנ"ד שידיעה זאת שקבלה העגונה קבלה גם אחות הנפטר מעיר קמזאן, שניהם קבלו מכתב בנוסח אחד מכלל דקושטא הוא דאי שקורי משקר וזייף לידיעה זאת מנא ידעי לכוון בשני המכתבים בנוסח אחד, ואף שיש לומר שאחד היה הכותב לשני המכתבים, בכ"ז אם היה כותב שקר לא היה נזכר לכוון אותו השקר ממש בפעם השני והשלישי, דרק לאמת יש דרך אחד אבל לשקר כמה דרכים ובשגם דעדותו של הד"ר שווארץ דקיבל תשובתו מפקידות הפוסט אע"ג דהפוסט גופא נודע לה מהביורא שמת, אבל זה ודאי דלפקידות הפוסט יודיעו האמת, וכיון דמוכח דודאי קושטא העידו מהימני שפיר מדין עדות ואפי' בלא קיום ובלא מסל"ת נמי וכמ"ש: והנה ראיתי לרב אחד שפקפק לסמוך על עדותו של הד"ר שווארץ מפני שהנהו מפסולי עדות מחלל שבת בפרהסיא וכדומה, ואפי' בעדות אשה אין סומכין על פסולי עדות כמבואר באה"ע סי"ז ס"ג, אכן לענ"ד גם חשש זה אינו דהא הלכה הוא בחו"מ סי' ל"ד דאין אדם נפסל אלא ע"י עדים שיעידו עליו בב"ד וכל זמן שלא הוגבה עדות על רשעתו בב"ד שעבר איסור דאורייתא אין נפסל, וגדול מזו כתב בתשו' פני אריה הובא בפ"ת אה"ע סי' מ"ב בבתולה שנתקדשה בפני עדים רקים ופוחזים ואח"כ באו עדים כשרים והעידו לפני הרב על עדי הקדושין שהם פסולי עדות מה"ס שבכל יום עוברין על נשג"ז ואוכלים טרפות וכו' וכתב שאין אותו העדות מספיק כלל לפסול עדי הקדושין משום שהרב יחידי קבל עדותן ופשוט הוא בחו"מ סי' כ"ח דלקבלת עדות בעינן ג' מומחים ואפי' דיעבד אם נתקבל בפחות מג' לאו כלום הוא ועוד כיון שנתקבל שלא בפניהם לאו כלום הוא ע"ש, ובמקו"א הארכתי בזה יותר ואכ"מ, ואין לחלק ולומר דהא דבעינן קבלת עדות בב"ד היינו בעדים דעלמא שאין אנו מכירים אותם ואין אנו יודעים טיבם וטובם ורק מכח הגדת העדים אנו באים לפוסלם, בזה הוא דאמרינן שאין נפסל אפי' ע"י קלא דלא פסיק כ"א עד שיעידו עליו בב"ד. אבל בנ"ד שגלוי הדבר לכל ואנן סהדי שפסול הוא אין נצרך לקבלת עדות אחרי שמכח אנן סהדי נפסל, דהא