זקן אהרן חלק ב קנב

תרי רובי שמת, רוב דנעלם, ורוב דמלחמה, ובתרי רובי הא כבר העלה הבית יעקב סי' ט' דמהני בעגונה להתירה לכתחלה ומדמה זה ליוחסין דמהני תרי רובי כבספ"ק דכתובות ועמ"ש שם באריכות יותר, וכיון שבארתי דיש להתיר גם בלא הגדת העדים כלל, ממילא שהוסרו כל הפקפוקים בעדותו, אתרי שלא מפיו אנו חיים ובלא עדות כלל נמי יש די להתירה ע"י תרי רובי או רוב בצירוף האומדנא, וכ"ש דכולהו איתנהו גם תרי רובי וגם אומדנות גדולות: אלא דבכ"ז לבי מהסס להתיר בלא הגדת העדים, בהיות שההיתר בנוי על יסוד האומדנא מה שנאבד זכרו כמה שנים ואילו הי' קיים הי' בא או הודיע לביתו, ושגם על החולקים על הר"א מווארדון ולא רצו לסמוך על האומדנא כתבו שכל זה הוא בדורות הקודמים שהדרכים והפוסטין לא היו מסודרות כהוגן אבל בזמנינו שהכל מסודר וקל להודיע, כו"ע מודים דאמרי' אילו היה קיים היה בא או הודיע לביתו. אכן אני מדויל ידם אשלם להם, הם כתבו על המחמירים שלא החמירו כ"א בדורות הקודמים ואני אומר כזה על המקילים שלא הקילו כ"א בזמניהם דתרם דרגמ"ה שלא לישא שתי נשים הוי תמיר טובא עד שכמעט לא היה נחשד שום אדם שיעבור על החרם, ולכן שפיר אמרו אילו קיים היה בא או הודיע, לא כן עתה אשר בעוה"ר מצב המוסרי של הצעירים ירד פלאים עד שכמה נושאין שתי נשים בפרהסיא במקום שמכירין אותם ולא יתבוששו, וכ"ש אלו אנשי החיל שנפלו בשבי במקום שאין מכירין, סבלו צרות ורעב ממש, כי לשוב לאשתו ופרנסתו הקודמת לא היה באפשר מפני שעת החירום ולא מצא לו שום מוצא אתר כ"א לישא אשה חדשה במקום גלותו ועי"ז קבע לו איזה מעמד, הללו עשו כן מאונס גמור, והללו החפשים שבהפקירא ניחא להו לישא אשת זנונים, והללו דזילא לו ופריצא עושים כן מרצון גמור, ובמצב כזה לא רק שאין רצונם להודיע לאשתו ראשונה איה מקום כבודו המחולל כ"א להיפך מתאמצים בכל התחבולות להסתיר עצמן שלא יתודע לאיש כי יש להם אשה במקום אחר, ובדידי הוי כמה עובדות שהוכרחתי לאחוז בתחבולה עד שמצאתי עקבות האנשים המסתירים ולפעמים גם תחת שמות זרים יסתירו וכאשר כמעט נפלו לידי השתמטו עצמם שוב ממני עד שלא יכלתי עוד למצוא אותם, וא"כ איך שייך לומר בכה"ג אילו קיים היה מודיע לאשתו אתרי שרואין אנו בעליל שרוצים להסתיר עצמן מאשתו ראשונה, אלא שאפשר לומר דכוונת הפוסקים שסומכין על האומדנא הזאת, אין הכוונה שהבעל עצמו היה מודיע, אלא הכוונה שבזמנינו דהדרכים מתוקנים ושכיחי שיירתא לכל רחבי תבל, ודאי שלא ימלט שאחרים המכירין אותו ויודעין שיש לו אשה ובנים, ואם רואין אותו שהוא נשוי אשה אחרת שהם היו מודיעים כי פלוני זה נמצא פה ויש לו אשה אחרת, וגם האשה עצמה קל לפניה לדרוש אחריו ע"י הנוסעים מהכא לכל מקום שיש השערה כי נמצא שם: ואמנם כל מה שכתבתי הוא רק לאפושי צדדי ההיתר ולומר שאין צורך בנ"ד להגדת העדים כלל, אבל בעיקר הדבר א"צ לטעמים הללו באשר עדותו של איש החיל שכתב שנהרג, עדות זו סגי להתיר ואף כי השיב ע"י שאלת האשה ואין זה לפי תומו, אבל האשה לא ממנו שאלה, היא שאלה מפקידות הפולק, וע"ז בא תשובתו של איש החיל חבירו, וא"כ תשובה זאת הוי ודאי ג"כ מפקידות הפולק, ואיש החיל הזה הוא פקיד ממונה מפקידות הפולק. דכל מכתב שנשלח ע"י פוסט לבעלים ידועים ומגיע מהם תשובה לחזרה על פוסט. הדבר ברור שהוא מבעליו דאל"ה מנא ידע הכותב להשיב והא ממנו לא שאלה, א"ו שכותב בשם הפקידות כמובן לכל מבין, וכיון שבע"כ כותב בשם הפקידות א"כ דינו כערכאות שמהימן גם כשאינו מסל"ת, דנאמנות דערכי הוי מטעם עדות, דערכי כיון דלא מרע נפשי' לזייף ובודאי קושטא מסהיד כמבואר בפ"ק דגיטין, כשר מה"ת לעדות, דמן הדין נכרי נמי כשר לעדות ופסולייהו הוי רק משום דלא מהימן ולא סמכי' על עדותו אבל ערכי דלא מרע נפשי' לזייף כשר מדינא וכסברת רבינו יקיר שבמרדכי פ"ק דגיטין כאשר הארכתי בזה בחבורי במהדו"ק בכ"מ, ולפ"ז הוי עדותו של איש החיל הזה כעדות של ישראל גמור דנאמן בעיגונא, ועיין בחת"ס אה"ע סי' מ"ג דאדרבה במתכוון להעיד נאמן ערכי טפי מסל"ת ע"ש. וכיון דעד זה ודאי ערכי הוא א"כ אפי' ע"י שאלה נמי כשר, וכל עד ע"י שאלה הוא בא להשיב, וערכי זה נמי דין עד גמור יש לו כמ"ש, וממ"נ מהני עדותו אם כתב תשובתו ע"י צווי פקידות הפולק הרי הוא ערכי דנאמן גם ע"י שאלה, ואם כתב מכתב זה מעצמו א"כ אינו ע"י שאלה דהא ממנו עצמו לא שאלה והוי מסל"ת ממש דאפי' עכו"ם מהימן, ועוי"ל מטעם אחר דהא ידוע דעת המבי"ט ח"ב סי' מ"ט דהא דבעינן מסל"ת דוקא היינו אם האשה היא עדיין בחזקת אשת איש דאורייתא אבל אם גם בלא עדות הנכרי יש לנו עדות אחרת שעל ידו לא תנשא לכתחלה ואם נשאת לא תצא שאז לא רביע עלה כ"א איסור דרבנן מהני עדות נכרי אפי' בלא מסל"ת. ולפ"ז בנ"ד שבודאי יצאת מחזקת אשת איש ע"י האומדנא הגדולות המוכיחות על מיתתו, כיון שזה ח"י שנה שנאבד זכרו, דבכה"ג אם נשאת לא תצא כמ"ש בשם הח"מ וב"ש סי' י"ז סקל"ג, בודאי שיש לסמוך גם על עדות נכרי גמור אפי' כשאינו מסל"ת, וגם בתשובת משאת בנימין סי' ס"ת העלה דכל היכי דאיכא אומדנא טובה שמת נאמן גם נכרי בלא מסל"ת. היוצא מזה דהחשש הראשון שחששנו בעדותו של זה איש החיל חבירו משום שאינו מסל"ת. חשש זה הוסר לגמרי, א) מפני שא"צ כלל לעדותו ושפיר אפשר להתירה ע"י האומדנא בצירוף הרוב, או מטעם תרי רובי, ב) כיון דודאי ערכי הוא וערכי א"צ לפי תומו, ג) כיון שיצאה כבר מחזקת א"א דאורייתא לא בעינן תו מסל"ת אפי' בנכרי ממש: ומתוך דברים הללו הוסר גם פקפוק השני במה שלא אמר קברתיו, דלמ"ש דלעד זה יש לו דין ערכי, וערכי דנאמן מטעם חזקה דלא מרעי נפשי' ולא משקר, ממילא שגם בדדמי לא יאמר ולא בעינן שיאמר קברתיו כיון דעיקר מה שהצריכו לומר קברתיו הוא משום דחיישינן שאומר בדדמי ובערכי דלא שייך בדדמי כיון דדייק שפיר, גם בלא קברתיו מהני וכמ"ש בס' אמרי יושר סי' קע"ט ועמ"ש בספרי זק"א מהדו"ק סי' ע"ז בארוכה ופשוט, וע"ד החידוד נראה דלא בעינן כאן קברתיו דהא עיקר הטעם דחוששין בעד אחד שמא אומר בדדמי היינו משום דמה"ת ע"א לא מהני ורק משום תק"ע הקילו רבנן לסמוך על פ"א, וכיון דנאמנותו אינו אלא משום תקנה אמרינן שלא הקילו כ"א היכי דליכא תשש דבדדמי, אבל במקום דמה"ת סגי בע"א משום דנאמן כתרי לא חיישינן לבדדמי וכמו דבב' עדים לא חיישינן לזה ה"נ בע"א במקום דנאמן כתרי, והטעם דמה"ת לא סגי ע"א בעדות אשה ומ"ש מכל האיסורין דנאמן, היינו משום דאיכא חזקת אשת איש ולהוציא מחזקה אין ע"א נאמן,