זקן אהרן חלק ב יד

לבודקן לעולם והביא סייעתא ממעשה רב מהלל הזקן שעבד עובדא בנפשי' שלא לבדוק תפילין שירש מאבי אמו, וא"כ אטו מדת חסידות יש להתחסד יותר מאותו תנא וכיון שמדת חסידות ליכא לבודקן בכל יום, ממילא לא לבד שאיני קורא חסיד לאיש כזה שבא לחשוש ונהג סלסול בעצמו לעשות זר מעשהו להניח התפילין ולפושטן מיד ולחזור להניח זוג אחר, אלא חוששני לו מחטאת, הא למה זה דומה לס"ת שנמצא בו ריעותא באמצע הקריאה, אם כי מתחלה אין להוציא ס"ת כזה לקרות בתוכה וצריכה תיקון, אבל אם כבר הוציאה ובאמצע הקריאה נמצא ריעותא שאינו פסול גמור אסור להוציא אחרת מפני פגמה של ראשון, דאין רשאי לבזות ס"ת שכבר הוציאה על סמך ריעותא שאינה פסול גמור וכמ"ש האחרונים, ובנ"ד נמי כיון שהתפילין מדינא כשרים לכל הדעות ודאי שאינו רשאי לבזותן ולפושטן ולהניח אחרים וכיון שמנהג זה שנהג בנפשי' אין בו שום גדר סייג של איסור או מצוה, ונהפוך הוא דחשש עון וחטא יש בזה לבזות תפילין על לא דבר, ממילא אין כאן לא נדר ולא קבלה ומדינא א"צ התרה, רק אולי מי שרואה מצב הדבר על מקומו ימצא שיש בזה סייג של מצוה מה שכ"ת לא פירש במכתבו, טוב שיתירו לו ג' אנשים ע"י חרטה כדין כל מנהג מצוה שלא פירש שיהא בלא נדר ותו לא מידי: ושלו' לכת"ר כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ג' ב"ה יום ב' ד' אלול תרע"ה פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהו' יוסף מרדכי בלום שליט"א אב"ד דק"ק גאוליגארי. ע"ד אשר נתקשה כ"ת במה שכתבתי בספרי סביב ליראיו סימן ה' לתרץ ש"ס דשבת דמ"ט בעובדא דאלישע בעל כנפים כיון שהגיע הקרדור נטל התפילין מראשו, והקשו כולם דהא מחויב היה למסור נפשו בשעת גזירת שמד, וכתבתי לתרץ דבאמת לא מפני אימת הקסדור נטלן, אלא מפני שטבע האדם שע"י אימה וביעתותא עלול הוא שיתפתח אצלו נקבי הגוף הן להטלת רעי ושתן והן להטלת זיבה וקרי, וכמ"ש בסוטה דל"ו על פסוק את אימתי אשלח בהן שכל הרואה את ישראל מיד נתרז, ופרש"י נתקלקל מרעי, וכן שם ד"כ אמרו ביעתותא מרפיא, וגם בנדה דע"א כל האנשים מתים זבים, דהוי נמי משום ביעתותא, וכן במגילה דט"ו דרשו חז"ל ותתחלחל המלכה מלמד שפירסה נדה, הרי חזינן טבע האדם שמחמת ביעתותא יתפתחו נקבי גופו, ולכן קרוב לשער שברגע אחרונה שקרב הקסדור אליו ונתפס בכף, מחמת אימה קרה אצל אלישע מקרה בלתי טהור, או חשש שמא יארע לו מקרה של פתיחת נקבי הגוף, ובהיות שתפילין צריכים גוף נקי לכן נטלם מראשו בחששו שמא מחמת אימה יארע לו מקרה כזה שאסור בעת מעשה לישא תפילין על ראשו, זהו תכן דברי בקצרה ושם הארכתי הרבה ואכ"מ, וע"ז הקשה כ"ת דאי מחשש זה למה נטל דוקא התפילין שבראש, היה צריך ליטול גם השל יד, אכן תמיהני על כ"ת דאשתמיטתי' התוס' במנחות דל"ה דמביא שם שהר"י מאורליינוש נסתפק אם צריך לחלוץ תפילין כשנכנס לבית הכסא דשמא כיון דמחופות עור לא צריך ולא אסרו אלא של ראש משום שכתוב שי"ן בעור, ומה שנסתפק להר"י מאורליינוש פשיטא לי' להקדוש מקורבי"ל בתוס' שבת דס"א דכשנצרך לבית הכסא אין צורך לחלוץ כ"א של ראש ולא של יד ע"ש וברא"ש הלכות קטנות בהלכות תפילין, ועיין במג"א או"ח סי' ל"ח סק"ב בשם מ"ע דחולה שאינו יכול להשמר מלהפיח אלא בכדי שיחלוץ של ראש ולא של יד מחויב להניחם דעיקר הקפידה הוא בשל ראש וכמ"ש במחה"ש ובהגהות לבו"ש שם. וגם הטור ושו"ע או"ח סי' מ"ג כתבו דדוקא בשל ראש אסור ליכנס לביה"כ קבוע דוקא, וגם בש"ס גופא ברכות דכ"ג מיבעיא רק אם רשאי ליכנס לביה"כ קבוע, ומזה משמע דלא חשו בארעי לשמא יפיח דאל"ה למה מיבעיא רק בביה"כ קבוע והא חשש דהפחה איכא גם בארעי, אע"כ דגם חשש זה ליכא בארעי וכמ"ש בערוך השולחן ופמ"ג שם בס' ל"ח, ובעובדא דאלישע אפי' אם היה בא לפתיחת הנקבים אין זה אלא ארעי ואין חשש בשל יד. עכ"פ זה ודאי דעיקר הקפידה הוא על של ראש וכמ"ש להדיא המחה"ש ולבו"ש שזכרתי, וכיון שכן לא היה רשאי אלישע למסור נפשו גם על של יד כיון דמדינא שרי ועל דבר שאין מוזהר מעיקר הדין אינו רשאי לסכן נפשו ועיין במעיו"ט בברכות פ"ג ובשבת שם וזה נכון: ובאין עוד הנני ידידו חדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ד ב"ה יום א' י"ד חשון תרצ"ו פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהו' אלי' סג"ל דב בק"ק טרעבישאוו צעחאסלאוואקי. ע"ד שאלתו במי שנתאחר מלהניח תפילין דר"ת עד בין השמשות אם צריך להניחם בביהש"מ, ומקום ספיקו הוא עפמ"ש הפמ"ג או"ח סי' ל"א שאין להניח תפילין של ר"ת בחוה"מ מטעם ס"ס שמא חוה"מ לאו זמן תפילין ואת"ל זמן תפילין שמא הלכה כרש"י, וא"כ ה"נ דוקא תפילין דרש"י מניחים בביהש"מ דאין בזה אלא חד ספק אבל כשהניח כבר תפילין דרש"י ובא להניח תפילין דר"ת כבר איכא ס"ס שמא כבר יצא יד"ח בתפילין דרש"י ואת"ל לא יצא שמא ביהש"מ כבר לילה דלאו זמן תפילין הוא. ונ"ל דצריך להניחם דאפי' להבנת הפמ"ג דבחוה"מ הוי ס"ס, לא דמי ספיקא דביהש"מ לספיקא דחוה"מ מכמה טעמים, חדא דאפי' בלילה ממש נמי רוב גדולי הפוסקים ה"ה: התוס' והרי"ף והרא"ש וסמ"ג וטור ומחבר באו"ח סי' ל' כולם סוברים דמדינא לילה זמן תפילין הוא אלא שאין מורין כן גזירה שמא ישכח ויישן בהם, וגם מעשה רב, דהכי מצינו במנחות דל"ו גבי רב אשי דיתיב רבינא קמי' וחשך והניח רב אשי תפילין וא"ל רב אשי לשמרן קא בעי להו מר וא"ל אין וחזיתי' לדעתי' דלאו לשומרן הוא קסבר הלכה ואין מורין כן, הרי להדיא דרב אשי הניח תפילין משחשיכה אפי' לא לצורך שמירה ומשו"ה שפיר מקילינן בביהש"מ כיון דלא מצי ליפגע באיסור דאורייתא, דאפי' הוא ודאי לילה לא יעבור שום איסור דאורייתא, ובמקום שאין חשש ליפגע באיסור דאורייתא ודאי דמקילינן בספיקו, משא"כ בחוה"מ דלשיטת הרמב"ם ורבינו בעל היראים איסור דאורייתא להניח תפילין וכמו שאבאר, דהנה בש"ס דמנחות דל"ו ועירובין דצ"ו