זקן אהרן חלק ב קמז

עדיין, אפ"ה כיון שמוחו וראשו נקרע לגזרים. שפיר מעידין בו תו שמת כדין ראוהו נפצע במקום שעושה טרפה. ויש עוד להאריך בזה בכל פרט אבל אין צורך אריכות היתירה כי פשוט הדבר להתירה. מכל הלין טעמי שזכרתי, ובשגם שיש בזה עוד הרבה צדדים להתיר בעדותה של האשה עצמה מה ששמעה במלון מן הנכרים. רק אין צורך לחפש עוד צדדי היתר בהיות שההיתרים שזכרתי כדאים לזה. ויוכל כ"ת להושיב ב"ד ולהתירה לאשתו אדאלף ברוין מכבלי העיגון, והי' זה שלום לכ"ת: כנפש המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן צט ב"ה אור ליום עש"ק כ"ו אדר תרצ"ו. כבוד הרב וכו' מהור"ר שמעון לוי בעלאסטאצקי שליט"א אב"ד בדיסנא. ע"ד שאלתו באשה חיה געסיא אלמנתו של מ' אלעזר צמח שלא הניח אחריו בנים והיה לו אח מאביו ואמו בעיר וויטעפסק ושמו יצחק צמח, ובהיות שזמן רב לא נתקבל ממנו שום מכתב פנה כ"ת אל אחד ממכיריהם ושאל ממנו להודיעו אם זה יצחק צמח נמצא בחיים, וקיבל כ"ת תשובה בזה"ל: יום ט"ו באב תרצ"ג וויטעססק לכבוד הרב וכו' דדיסנא, הגיעני מכתבו מיום ב' ערב ט"ב ונדרשתי לאשר שאלני בגלל האיש צמח ושמו יצחק, הוא נסע מפה למוסקבה ויש אומרים אשר בהיותו שם שבק חיים לכל חי. אומנתו הי' סנדלר כו' אליעזר. ובמכתב זה כותב ג"כ להאשה העגונה בלשון הזה, גישעצטע פרוי חיה געסיה, יצחק צמח איז גיווען אין מוסקבה נאר די וואס ווייסין אים גוט זאגין אז ער איז גישטארבין הנ"ל. שוב ביקש אותו כ"ת לברר הענין בדרך רשמיי כפי הד"ת וקבל תשובה בפעם השני בזה"ל: יום ה' פ' תבא וויטעפסק כבוד הרב דדיסנא כו', מכתבו מר"ח אלול הגיעני ונדרשתי לאשר שאלני חקרתי ודרשתי היטב בגלל יצחק צמח, אמנם חקירה נאמנה אי אפשר להעמיד יפן שמעתי אומרים שבהיותו במוסקבה חטא נגד הממשלה ושפטו אותו משפט מות וע"כ אי"א להשיג איזה תעודה שמת וג"כ אי אפשר להיות שמה עדים ובכ"ז אינו דומה שמיעה לראיה שמא אח"כ החליפו את המשפט על אופן אחר, זה סוף אדם שחטא ע"כ. ובהיות שלהנפטר מ' אלעזר צמח היה גם אח מאם בעיר וואראנעז וגם אחות וקרובים ושמה נמצא אחד ממכירים מ' זאב ראספארט שיש לו בדיסנא חותן. פנתה העגונה אליו שיחקור אצל הקרובים מה נשמע עם יצחק צמח וזה מה שהשיב להם: וואס איר האט מיר גיבעטין וועגין חיה געסיען האב איך ערפילט אייער ביטע, די ברידער זיינען ביידע גישטארבין זי קען חופה האבין דאס איז ריכטיג, מיט דעם וואס איז גיווען אין וואראנעז האב איך מיט אים ניט איין מאל גירעט און ער האט מיר צו גיזאגט פאהרין אין דיסנע, ערשט איז ער גישטארבין עס איז שוין א יאהר, און יצחק איז שוין מער ווי צוויי יאהר נישטארבין. איך שיק איהר א בעזונדער בריף זי זאל האבין וואס צו וויידן אז זי איז פראי פון חליצה און זי מעג חופה האבין עכ"ל. ואח"כ פנה כ"ת עצמו לה' רפפארט שיברר לו הדבר, והשיב בזה"ל, את מכתבו קבלתי אודת האשה חיה צמח והנני להשיב על שאלת כ"ת הכל בפרוטרוט, אני בעצמי חקרתי ודרשתי עבור מיתת יצחק צמח וחקרתי את אחותו הנמצאת פה וואראנעז ואמרה לי כי זה כשני שנים אשר מת במוסקבה ממחלה מסוכנה ודברתי גם עם הקרובים הנמצאים פה וכולם פה אחד הגידו כן והנה אמת הדבר כי מה להם לשקר, האח אשר היה בוואראנעז נפטר והלכתי אחר מטתו כו' ופה אין שום ספק כי ברה כחמה כי אמת הדבר שאין עוד שום אח עכ"ל. ושוב פנה כ"ת אליו שיודיעו אם האח שישב בוואראנעז הגיד קדיש אחר יצחק צמח, והשיב בזה"ל:. האמת אגיד לכ"ת כי לא ידעתי מה להשיב כי אח אשר ידעתי כבר כתבתי והודעתי את אשר נגלה לפני ואח אשר חקרתי ודרשתי היטב ומפי אחותו של הנפטר שמעתי ומשאר קרוביו והגידו לי כי יצחק צמח גר בעיר וויטעפסק ונסע למוסקבה למצוא מזור וחרופה למחלתו המסוכנה ומצא שם קברו ואחיו אשר בוואראנעז מת כחודש ימים קודם מיתת יצחק צמח ולא היה מי שיאמר קדיש, זהו נוסח הגב"ע: והנה כ"ת העיר כמעט כל החששות שנופל בנ"ד וגם על צדדי ההיתר כאשר יבאו בתוך דברנו אלא שקיצר מאוד במקום שנצרך וגם אפשר להאריך קצת, ובאתי גם לברר עוד חששות שלא נזכרו בדבריו. הן כ"ח פשיטא לי' דעד אחד שאומר ששמע שמת סגי בזה וכמו דמהני בע"א שמעיד על מיתת הבעל דסגי כשאומר ששמע שמת כמבואר באה"ע סי' י"ז סעיף ה' דעד אחד שאומר סתם ששמע מהני, אבל תמיהני על כ"ת דפשיטא לי' כ"כ, הא מלחא דפשיטא לי', מיבעי להו לחכמי הש"ס, דאשו בע"א שהעיד על מיתת הבעל משנה שלימה שנינו ביבמות דקכ"ב והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד אפי' עבד אשה ושפחה, ואילו במעיד ע"א על מיתת היבם מיבעי להו בש"ס דיבמות דצ"ג אי מהני, ואם כי לכאורה הדברים ק"ו דהשתא לגבי מיחת הבעל דאיסור כרת הותר ק"ו ליבמה דאינו אלא איסור לאו. אבל זהו באמת טענת רבא בסוגיא שם דאמר רבא ע"א נאמן ביבמה ק"ו לאיסור כרת התרת לאיסור לאו לכ"ש, ואפ"ה השיב לו ההוא מרבנן על דבריו כמבואר בסוגיא שם, ובעיא זאת לא איפשטא בש"ס שם, וא"כ הולכין לחומרא באיסור דאורייתא, וכן פסק הרא"ש שם דכיון דהבעיא לא איפשטא הולכין לחומרא ואין עד אחד נאמן ביבמה להתירה, גם הרמ"א באה"ע סי' קנ"ח סעיף ג' הביא דעה זו דאין ע"א נאמן ביבמה, ועיין בנו"ב קמא סי' צ"ג הביא שדעת הרבה גאונים שהובא במרדכי פ' מצות חליצה לענין מנין השנים שסוברים נמי כדעת הרא"ש דע"א אינו נאמן ביבמה, אכן לדינא. נראה דאפ"ה בנ"ד אפשר להתיר בפשיטות, ואם כי מכיר אני מיעוט ערכי שלא לאיש כמוני להכריע בין הרים גדולים אפ"ה בהיות שהרי"ף ורמב"ם הכריע דע"א נאמן גם ביבמה, והם הכריעו ולא אני. רק שאבוא אחריהם להראות צדקת דבריהם וטעמיהם וסברת פלוגתתם עם הרא"ש, דהנה צדדי הספק שבבעיא זאת בע"א ביבמה נאמר בש"ס שם כן, טעמא דע"א מהימן במיתת הבעל משום דמלתא דפתיד לגלויי ולא משקר אינש והא נמי לא משקר או דלמא טעם דע"א מהימן משום דאשה דייקי ומנסבא והכא לא דייקא, פי' דדוקא לגבי מת בעלה אמרי' דדייקא כדי שלא תכשל באיסור כרת ולעשות בניה ממזרים אבל ביבמה דאין אלא איסור לאו והולד אינו ממזר לא תחיש לדייק כ"כ, ולפ"ז מובן טעם הפלוגתא שבין רי"ף ורמב"ם עם הרא"ש, דלישטתייהו