זקן אהרן חלק ב קמה

ואפי' החולקים וסוברים שאין לסמוך על אומדנא זאת כבר כתבו האחרונים שרק בדורות הקודמים שלא היה חיבור דרכים בין מדינה למדינה ולא פוסטה וטלגרף היה אפשר לומר שמאיזה סבה נגלה למקום רחוק ואי"א לו לשוב לעירו מריבוי ההוצאות וסכנת דרכים ולא יוכל להודיע לביתו, אכל בזמננו שיש פוסט וטלגרף בכ"מ וקל מאוד להודיע ע"י מכתב בודאי שאילו היה קיים היה מודיע למשפחתו איפוא הוא נמצא וכמ"ש החת"ס אה"ע סי' ל"ג כ"ח ונ"ה, וגם מהרש"ם ח"א סי' ו' כתב על הרדב"ז שהוא מראשי החולקים על אומדנא זאת וכתב שהרדב"ז במדינתו דיבר משא"כ במדינות הללו שאין הדרכים משובשים בגייסות ואין פרץ ואין צוחה שגם הרדב"ז מודה ע"ש, וכ"ש בימינו אלו שכל הדרכים וגם הטלגרף נתקן באופן היותר נעלה, ודאי שכיון שעברו הרבה שנים ולא שב, שכבר מת, ויש סמך להתיר בכה"ג אפי' על האומדנא לחוד ולומר דבאומדנא טובה כזו כו"ע מודים, אלא שאיני כדאי והגון להכריע בזה, אבל לצרף אומדנא זאת להרוב שאינם חוזרים מן המלחמה הוא מחמת מיתה וכמ"ש ודאי דיש לצרף בנ"ד האומדנא הטובה הזאת שלא שב זה ח"י שנה ולהתיר גם בלא הגדת העדים מתרי טעמי, חדא דהא בשעת הדחק אפשר לסמוך גם על דברי יחיד וכמבואר בפ"ק דעדיות משנה ה' ולמה הוזכר דברי היחיד בין המרובים שאם יראה ב"ד דברי היחיד ויסמוך עליו פי' בשעת הדחק דרשאי לסמוך עליו ועיין בתפא"י שם וכן הוא בגיטין די"ט כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק ולכן אפי' אם הר"א מווארדון היה יחיד אפשר נמי לסמוך עליו בשעת הדחק גדול כהעגונות בזמנינו שנאסרו בכבליהן זה שנים רבות, ובשגם שכבר ביארתי שאינו יחיד וכמה גדולי הפוסקים סמכו ופסקו כוותי'. ועוד דכל עיקר פלוגתתם הוא רק על לכתחלה אבל בדיעבד אם ניסת לכו"ע לא תצא כמבואר באה"ע סי' י"ז ובח"מ וב"ש. וא"כ לפמ"ש השבו"י דאם העגונה רדופה להנשא שעת הדחק כדיעבד דמי ומחמת כל אלה בנ"ד דאיכא רוב בצירוף אומדנא ובשעת הדחק גדול שרדופה להנשא דכולהו צדדי ההיתר איתנהו בה דאפשר להתירה לכתחלה גם בלא הגדת העדים כלל: ועוי"ל מטעם אחר להתיר בנ"ד בלא הגדת העדים כלל. דלמ"ש דרוב שאינם חוזרים ממלחמה אינם חוזרים מחמת מיתה וגם אם נעלם איש ולא שב לביתו כמה שנים אפי' שלא בשעת מלחמה הוי רובייהו מחמת מיתה. דרובא דאינשי אם היו חיים היו מודיעים לביתם וכשנאבד זכרו כמה שנים רובייהו מחמת מיתה וכ"כ בתשובת גבול יהודה דאם נעלם איש הוא דבר שרובו למיתה שאם היה חי היה שב או מודיע לביתו, וא"כ בנ"ד הוי קמן תרי רובי שמת, רוב שאינם חוזרים ממלחמה, ורוב שנאבד זכרו זה ח"י שנה. ובתרי רובי הא כבר העלה הבית יעקב סי' ט' דמהני בעגונה להתירה לכתחלה ומדמה אותה ליוחסין דמהני תרי רובי כמבואר ספ"ק דכתובות, וכן כמה גדולי האחרונים התירו משום תרי רובי, והן לא נעלם ממני מ"ש הגאון מוהרי"א מקאוונא בס' עין יצחק סי' כ"ב דדוקא כשבאו התרי רובי בבת אחת הוא דמהני אבל כשרוב אחד בא קודם לא מהני אכן בספרי זקן אהרן מהדו"ק סי' ע"ז הארכתי בזה והעליתי דאפי' בלא באו בבת אחת נמי מהני, ובשגם שי"ל דבנ"ד כבאו בב"א דמי, והנה אם כי היתר זה בנוי על יסודות חזקות, בכ"ז לבי מהסס לסמוך ע"ז ולהתיר בלא עדות מפני שההיתר בנוי על צירוף האומדנא שנאבד זכרו כמה שנים ואילו היה חי היה בא או הודיע לביתו וכאשר בארתי שכמה ראשונים ואחרונים סמכו ע"ז למעשה, וגם על החולקים על הר"א מווארדון ולא רצו לסמוך על האומדנא כתבי שכל זה הוא בדורות הקודמים שלא הי' מסודר חיבור הדרכים, הפוסט וטלגרף. אבל בזמננו שהכל מסודר וקל להודיע כו"ע מודים דאמרי' אילו היה חי היה בא בעצמו או בכתובים עם אשתו, אכן אני מדויל ידם אשלם להם, הם כתבו על המחמירים שלא החמירו כ"א בדורות הקודמים, ואני קורא כזה על המקילים שלא הקילו כ"א בזמניהם. דחרם דרגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו היה חמיר טובא עד שכמעט שלא היה נחשד שום איש שיעבור ע"ז, ולכן שפיר אמרו אילו היה קיים הי' בא, לא כן עתה בעוה"ר המצב המוסריי של הצעירים ירד פלאים עד שכמה וכמה אנשים נושאין שתי נשים בפרהסיא ובמקום שמכירין ולא יתבוששו, וכ"ש אלו הצעירים אנשי החיל שנפלו בשבי במקום שאין מכירים וסבלו צרות ורעב ממש, כי לשוב לאשתו ולפרנסתו הקודמת לא היה באפשר מפני שעת החירום. ולא מצא לפניו שום מוצא אחר כ"א לישא אשה חדשה במקום גלותו ועי"ז קובע לו איזה מעמד בחיים, הללו עשו כן מאונס גמור, והללו החפשים שבהפקירא ניחא להו לישא אשת זנונים דזילא ופריצא לי', עושים זה מרצון גמור. ובמצב כזה לא רק שאין רצונם להודיע לאשתו ראשונה איה מקום כבודו המחולל כ"א להיפך מתאמצים בכל תחבולות להסתיר עצמם שלא יתודע לשום איש כי יש להם אשה במקום אחר, ובדידי הוי כמה עובדות שהוכרחתי לאחוז כמה מיני עצה ותחבולה עד שמצאתי עקבות האנשים המסתירם ולפעמים גם תחת שמות זרים יסתירו וכאשר כמעט נפלו לידי השתמטו מביתי עד שלא יכולתי למוצאן שוב, א"כ איך שייך לומר בכה"ג אילו היה קיים היה בא או היה מודיע לאשתו אחרי שאנו רואים בעליל שהוא רוצה להסתיר עצמו מאשתו ראשונה: ואמנם אפ"ה בנוגע להיתר האשה שאנו דנין עליה אין זה מזיק כלל, דנהי דבלא הגדת העדים היה קשה להתיר ולסמוך על האומדנא בזמננו זה וכמ"ש, אבל בנ"ד הא איכא תלתא סהדי שהעידו זה שלא בפני זה שה' ברוין נהרג, ומה שחשש כ"ת לסמוך על עדותן משום דא"י לא מהימני כ"א במסל"ת, והכא יש חשש שמא אין זה מסל"ת וכטענת כ"ת, אין זה חשש לדעתי, כי אפי' אם ודאי העידו ע"י שאלה היה אפשר לסמוך על עדותן. בכה"ג דנ"ד, דכבר מבואר אצלי בתשובות אחרות דבכל הצדדים שמתבטל על ידם מעלת "לפי תומו" כגון ע"י שאלה וכדומה, היינו רק כשעכו"ם אחד או אפי' שנים זה בפני זה משא"כ כששני עכו"ם מספרים זה העובדא זה שלא בפני זה ונתכוונו בפרטי ההריגה ממש, שפיר מהימנינן להו, או כשיש אומדנות אחרות דמעידין אמת מהימנינן להו, ולא מטעם מסל"ת אלא מטעם עדות מהימני דבכה"ג גם עכו"ם כשרים לעדות, דכיון דזה שלא בפני זה מכוונים פרטי וסבת ההריגה מכלל דקושטא אמרי, דאי שקורי משקרי מנא ידעי לכוון פרטי ומקום וסבת ההרגה, דלאמת רק דרך אחד וכמה דרכים לשקר, וכל היכי דיש אומדנא או רגלים לדבר דלא משקרי, אפי' עכו"ם כשרים לעדות מה"ת, דכל עיקר דעכו"ם פסילי לעדות הוי רק מטעם חסרון נאמנות אבל אם ידעינן ודאי דקושטא מסהדי גם עכו"ם מהימני וכדמוכח להדיא מדברי המרדכי פ"ק דגיטין שהביא בשם רבינו יקיר. דטעמא דערכאות דכשרים משום דלא מרעי אנפשייהו, ואי הוו פסולין מן הדין מה מהני דלא מרעי נפשייהו הא גם משה