זקן אהרן חלק ב קמא

המצוה ושפיר הקשו דיבא עשה וידחה ל"ת, ואכן פשוט שדוקא גמר ביאה שהוא גוף המצוה הוא שיכולה לדחות הל"ח, משא"כ העראה שאינה אלא הכשר מצוה לא דחי וזה ברור בכוונתם, ובחבוריי הארכתי בכ"מ בזה, וכיון שהוכחנו דהביאה הוא עצם המצוה ניחא מאוד דברי המוהריט"א דמשו"ה בבן ממזר לא קיים המצוה משום דכל ממזר מביאת איסור הוא, וכיון שהביאה שהוא עצם המצוה נעשית באיסור לא קיים המצוה דהוי שפיר מצוה הבאה בעבירה, והירושלמי דסובר דבבן ממזר קיים פ"ו בע"כ מיירי בביאת אונס וכגון באמבטי דליכא עבירה, ושפיר עשו הרי"ף ורמב"ם ורא"ש שהשמיטו לדין דירושלמי כיון דבע"כ בביאת אונס מיירי ומלתא דלא שכיחא הוא, ולפ"ז קמה ראיתי מן הירושלמי דביאה ע"י אמבטי או שפופרת הוי בנו לכל דבר וכהב"ש ואפי' לפ"ו, אלא דאכתי יקשה מי מכריח אותנו לפרש הירושלמי בביאת אונס דמלתא דלא שכיח הוא, והא אפשר לפרש דמיירי בגר שמותר בממזרת דהוי ביאת היתר ואפ"ה הולד ממזר כמבואר באה"ע סי' ד', או בממזר שמותר בממזרת, ואי נפרש כן לא יהא מוכח מן הירושלמי דין דאמבטי, ואכן הב"ש לשיטתו שם דגר בממזרת וכן ממזר אע"ג דאיסור ממזר ליכא אבל אכתי אסור להרבות ממזרין א"כ אי"א לפרש הירושלמי בכה"ג דהא אכתי ביאת איסור הוא, ובע"כ דמיירי בביאת אמבטי, ומוכח שפיר מהירושלמי דע"י אמבטי חשוב בנו וכהב"ש, מיהו בסמוך דחיתי בעצמי דלירושלמי אי"א לפרש דמיירי בביאת אמבטי או שפופרת דא"כ הולד כשר לגמרי ולא הוי קרי לי' ולד ממזר וכמו שהארכתי בסמוך, אלא דאפ"ה גם בלא ראיה מירושלמי אפשר לסמוך על הב"ש דרב גוברי'. ובשגם דלאו יחידאה הוא בדין זה, דגם התשב"ץ ח"ג סי' רס"ג כתב מפורש שאם נתעברה מאמבטי הרי הוא בנו לכל דבר וכ"כ עוד כמה אחרונים דבנו הוא לכל דבר ואפשר לסמוך עליהם, ולפ"ז כ"ש ע"י שפופרת דהוי בנו ממש דשפופרת עדיף מאמבטי, דע"י אמבטי אי"א לברר דמש"ז שלו נתעברה כי אולי נבלע בה אח"כ ש"ז של אחר וכמ"ש בס' בני אהובה פט"ו מהלכות אישות, משא"כ ע"י שפופרת ידעינן ודאי דרק מש"ז שלו נתעברה ובודאי דחשיב כבנו מכ"ש דאמבטי: ובסברא זאת יש ליישב קושית הטורי אבן בחגיגה דט"ו בהא דאמרו שם דאפשר באמבטי עיברה, והקשה מיבמות ד"י דפריך התם שאפשר שתפול אמו לפני בנה ליבום ע"י שאנס כלתו ומשני הש"ס דבאיסורא לא קמיירי, והא אפשר בהיתר ע"י אמבטי ע"ש שנשאר בקושיא, ולמ"ש ניחא דכיון שאי"א לברר זה בעדים שרק מש"ז של חמיה נתעברה א"כ תהא יבמתו רק מספק, ולק"מ קושיתו דשמא ע"י אמבטי נתעברה כיון דע"י אמבטי אינה אלא ספק יבמתו, ואלא אי קשיא הא קשיא דהא אכתי אפשר בהיתר ע"י שפופרת דבזה ידעינן בבירור דרק מש"ז שלו נתעברה אם ישימו זרע של חמיה ע"י שפופרת לתוך רחם של כלתו, אכן באמת גם זה לא קשה דאפי' למאן דמתיר להכניס ע"י שפופרת אינו מתיר אלא מבעל לאשתו אבל להכניס בידים ש"ז של חמיה לכלתו ודאי דלית מאן דשרי דהרבה מכשולים יוכל לצאת מזה בערבוב המשפחה וכעין דאמרו בענין זה גזירה שמא ישא אחותו מאביו, וה"נ כיון שהולד הוא בן חמיה לכל דבר, והלידה תהא ע"י כלתו שערוה היא לפניו כמה מכשולים אפשר לצאת מזה וכמה גזירות איכא למגזר בזה ולכן אסור לעשות כזה בכל אשה נכריה לו שאינה אשתו. וגם באשתו לא הותר לעשות כן הוא לצורך מצות פ"ו אבל לאשה זרה ונכריה לא הותר. וכ"ש לערוה ככלתו, ולפ"ז מהכנסה ע"י שפופרת ודאי דלא קשה ביבמות, משום דאסור להכניס ש"ז של חמיה ורק ע"י אמבטי דזה נעשה מעצמו, שפיר הקשה הטו"א דאפשר בהיתר ע"י אמבטי, ולמ"ש גם מזה לא קשה דאמבטי אינה אלא ספק וא"כ לא תהא אלא ספק יבמתו, ובזה ניחא מה שהקשה בס' ד"מ ח"ד סי' ק"ז מההוא דכריתות דט"ו ע"א דמשכחת לה ברשיעא בר רשיעא, דאמאי לא משכחת בהיתר ע"י הכנסת שפופרת, ונהי דע"י אמבטי לא קשה משום דאמבטי אינו אלא ספק ואי"א לברר זה בעדים דרק מש"ז שלו נתעברה וכמ"ש בשם בנ"א, והתם בכריתות לענין חיוב מלקות במזיד וקרבן בשוגג מיירי ובעינן עדים, אבל ע"י שפופרת הא אפשר לברר בעדים שראו שהרופאים עשו כן ע"י שפופרת מש"ז שלו עי"ש שרצה להוכיח מזה דע"י שפופרת אינו כבנו. ולמ"ש גם זה לא קשה דלא הותר הכנסת שפופרת כ"א באשתו ולצורך מצוה של קיום פ"ו אבל לאשה אחרת וכ"ש בערוה אסור כדי שלא להרבות פסולין ופגומים בישראל, וא"כ אכתי אין זה בהיתר ושפיר אמרו דלא משכחת אלא ברשיעא בר רשיעא, דוק ותמצא כי בכמה מקומות אפשר ליישב בסברא שכתבנו, ועכ"פ דינו של הב"ש דגם ע"י אמבטי הוי בנו לכל דבר קיים ונצב באין שום סתירה וכ"ש ע"י שפופרת דמבורר הדבר דרק מש"ז שלו נתעברה ודאי דכבנו הוא ומקיים על ידו מצות פ"ו: וע"ד הספק הב' אם מותר לעשות כן מפני איסור הוצאת זרע לבטלה, הנה אי נימא כהנהו ראשונים אשר כוותייהו נראה פשטות הש"ס ופוסקים בכמה דוכתי דרופאים נאמנים גם בדבר איסור, וכנים דבריהם שבנקל יותר להתעבר בדרך זה ושגם טבע של אשה זו בפרט כן הוא, א"כ אין זה לבטלה, ואדרבה לצורך תכלית עיבור הוא דעי"ז תתעבר בנקל יותר, ולא אסרו כ"א להוציא זרע ולהשחיתה אבל כאן אינו משחית ואדרבה מכניס לרחם אשה באופן שמסוגל יותר להתעבר, כלום איסור יש בזה, אלא אפי' נימא כהני פוסקים דבדבר איסור אין נאמנים הרופאים, או אפי' כהכרעת החת"ס חיו"ד סי' קנ"ח וקפ"ה שנאמנים רק בדבר כלליי לומר שאפשר יהיה כן אבל לא על גוף פרטיי, וכמו בנ"ד נאמנים לומר שבדרך כלל מסוגל ענין זה של הכנסת שפופרת יותר לעיבור, אבל לומר שטבע אשה זו כן הוא אינם נאמנים באשר אינם אומרים כ"א מאומד ולא בבירור גמור ע"ש, וכיון דחיישינן שמא על אשה זו בפרט אין דבריהם מכוונים ויוכל היות שגם ע"י שפופרת לא תתעבר א"כ הוי זה באמת חשש איסור חמור של מוצז"ל, אכן כבר הבאתי בכמה מקומות בתשובותי מה שפסק הרמ"א באה"ע סי' כ"ג דבאקראי בעלמא שרי לבעול שלא כדרכה אע"ג שאין בזה שום צורך כ"א מילוי תאוותו, ואפי' למ"ש החלקת מחוקק סי' כ"ה לחלוק על הרמ"א, היינו כשעושה כן בשאט נפש למלאות תאוותו וגם משחית הזרע לזרות מבחוץ בלא הכנסה לתוך רחם אשה, משא"כ ע"י שפופרת שאין משחית הזרע לזרוע מבחוץ אלא מכניסה לתוך הרחם עפ"י מצות הרופא שאומר שזה סגולה להתעבר ולצורך מצוה נתכוון, בכה"ג יודה גם הח"מ דאין איסור באקראי בעלמא, וגם בשאילות יעב"ץ התיר להדיא לצורך מצוה אפי' כשהזרע יושחת לבטלה, וגם הב"ש בסי' כ"ה כתב דאם נמצא דם בעד שלה ספק אם הדם ממנו או ממנה דמותר להוציא זרע כדי לברר אם הדם ממנו. וכ"ש בנ"ד דיש ספק שמא באמת תתעבר עי"ז, וגם הזרע תכניס לתוך רחם אשה שאין