זקן אהרן חלק ב יג

שהירא דבר ה' יהא נזהר לבודקן, אבל בתפילין לא שמענו שאפי' הירא דבר ה' יהא נזהר לבודקן בכל יום, והחילוק שביניהם פשוט ומבואר, דציצית כיון שנגררות על הקרקע עשויות להיות נפסק וכמ"ש המג"א שם ס"ק י"א אבל תפילין שהן בחפויין ומכוסות בבתים ותפורות בגידין אין לחוש כלל אפי' ממדת חסידות ורק מי שאינו מניחן תמיד אלא לפרקים שרגילין עי"ז להתעפש והעיפוש מקלקל הכתב, בזה הצריכו בדיקה פעמיים בשמיטה, אבל בדיקה בכל יום לא שמענו כלל אפי' למהדרים. ולבד שבענין כזה גם לא ראינו לבד הוי ראיה, עוד הדבר יוצדק גם מדינא, דזה ודאי שאפי' בציצית גופא מעיקר הדין אין חשש שמא נפסלו משום דצריך לאוקמי אחזקה שהם שלמים כמו שהיו מקודם וכמבואר בלשון הרא"ש שהביא המג"א שם וז"ל דנהגו שלא לבדקן דאוקמי אחזקייהו אלא שהחרד על דבר ה' יש לו לבדוק, הרי דמדינא א"צ בדיקה ורק הירא דבר ה' יש לו לבדוק, ואם בציצית אמרי' כן דהחזקה שלהם לא הוי חזקה אלימתא משום דנגררות ע"ג הקרקע ועשויות לפסוק והו"ל חזקה העשויה להשתנות, ועוד שהבדיקה והבירור נקל הוא בלא טרחא ובלא הוצאות ואפ"ה מדינא מוקמינן אחזקייהו, כ"ש בתפילין שהם בחפויין מכוסות וטמונות בתוך הבתים ומבחוץ נתפרות בגידין, והלא בציצית גופייהו אם בדקן והניחן במקום ידוע ומוצנע ומצאן כמו שהניחן א"צ לבודקן דודאי בחזקת בדוקים הם וכמ"ש המג"א בשם הב"ח ובפמ"ג ועט"ז שם, כ"ש בתפילין שמכוסות מבית ומבחוץ דאפשר לסמוך על החזקה: הן אמנם דהמג"א שם כתב דמדינא צריכים בדיקה ולא סמכינן בכה"ג אחזקה, דכללא הוא כ"מ שאפשר לברר לא סמכינן על חזקה וכמו דקי"ל ביו"ד סי' א' דאם השוחט לפנינו שואלו ובודקו ולא סמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה מומחין דלא סמכינן ארובא כשאפשר לברר וכ"ש בחזקה דגריעה מרוב, אבל כבר דחו זה האחרונים דזה לא אמרי' רק כשיש חזקת איסור וכמו ביו"ד שם דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת והשוחט בא להוציאה מחזקת איסור בזה אמרינן דכיון שאפשר לברר לא סמכינן על רוב להוציא מחזקת איסור, אבל הכא בציצית ליכא חזקת איסור ולכן אפי' אם אפשר לברר סמכינן על החזקה, והגם שבס' ארה"ח להגאון מלבי"ם כתב דגם גבי ציצית ותפילין איכא חזקה כנגד והוא החזקת חיוב שמוטל על האדם להניח תפילין וציצית, וחזקת חיוב דומה לחזקת איסור כמ"ש הראשונים וע"י חזקת שלמים בא להוציא מחזקת חיוב והוי גם כאן נגד חזקה וצריך לברר, אמנם עיין בערוך השולחן סי' ח' שכתב שאין זה אלא דברי נביאות ע"ש, ועוד הא תינח בתפילין דחובת הגוף הוא ואיכא חזקת חיוב, אבל המג"א הלא כתב כן על ציצית שאינם אלא חובת טלית ואין בזה שום חיוב הגוף ואפ"ה כתב דאין סומכין על חזקה במקום שאפשר לברר, ושפיר דחו האחרונים לדברי המג"א, ודע דהמחה"ש שם כתב ליישב דברי המג"א מקושית האחרונים וכתב לחלק שדוקא ברובא דעדיף מחזקה אמרינן דבמקום שאין חזקת איסור כנגדו וא"צ לברר אבל בחזקה דגריעא מרוב צריך לברר תמיד אפי' במקום שאין חזקה נגדה, ודבריו תמוהים דהא לכאורה מוכח להדיא מדברי המג"א גופי' בסי' תל"ז גם בחזקה הדין כן, דעל מ"ש המחבר שם בסעיף ב' דאם בעה"ב בעיר שואלו אם בדקו משום דלא סמכינן על חזקה היכי דאיכא לברורי, כתב המג"א וז"ל והא דלא דמי לבדיקה דלא בדקינן אחר ח"י טרפות וסמכי' אחזקה דהתם לא היה לו מעולם חזקת טרפות אבל הכא כל השנה היתה בחזקת כו' ע"ש, הרי להדיא דגם בחזקה דבהמה בחזקת כשרות סמכינן אחזקה משום דליכא חזקת איסור אע"ג דאפשר לברורי, אכן באמת לאחר העיון נראה שצדק המחה"ש בחילוקו, ומההיא די"ח טרפות לא קשה, דכפי הנראה שהמחה"ש עצמו הרגיש בזה, דעל לשון המג"א שם שכתב בח"י טרפות לשון חזקה, כתב במחה"ש דלשון חזקה לאו דוקא אלא ר"ל רוב. דחזקה ליכא התם דאי בתוך שנתו אכתי לא הוחזקה כשירה, ואפי' לאחר יב"ח דודאי שנולדה כשירה דטרפה אינה חיה יב"ח מ"מ חזקה לא מיקרי כיון דלא היתה מבוררת שעה אחת וכמ"ש התוס' בחולין די"א, ופירושו מוכרח, דאל"ה סותרים דברי המג"א גופי' מדידי' אדידי', דבסי' ח' לגבי ציצית כתב דלא סמכינן על חזקה משום דאיכא לברורי, ובסי' תל"ז כתב דמשו"ה סמכינן ולא בדקינן י"ח טרפות משום דסמכי' אחזקה אע"ג דאפשר נמי לברר, וכבר העיר הנוב"י על הסתירה הזאת ע"ש, א"ו כחילוקו של מחה"ש דדוקא ברובא סמכינן אפי' היכי דאפשר לברר, אבל בחזקה לא אמרינן זה, ובההיא די"ח טרפות נמי לאו חזקה הוא אלא רובא דרוב בהמות כשירות: אלא שאכתי י"ל מטעם אחר דבציצית ותפילין סומכין על חזקה אפי' במקום שאפשר לברר, עפמ"ש הב"ח באו"ח שם סי' ח' ובס' ארה"ח הסביר דבריו שמה שאין סומכין על החזקה וצריך לבררה היינו דוקא אם החזקה מעידה שנעשה מעשה חדש ועל זה עדיין י"ל מי יימר שנעשה מעשה חדש כזה דהא חזקה אינה כודאי גמור, לזה טוב יותר לברר כדי שנדע בודאי שנעשה המעשה, משא"כ היכי שאדרבה החזקה מעידה שלא נעשה מעשה. חדש ממילא א"צ לברר דאמרינן מסתמא כן הוא שלא נעשה מעשה חדש, ומקור סברא זאת יוצאת מהרשב"א חולין ד"ט שכתב לחלק בין ספק הבא במקרה לבין ספק שבא בתולדה ע"ש, דספק התלוי במעשה לא הוי ספק דאמרי' מסתמא לא נעשה מעשה חדש, וכן בחו"מ סי' רמ"א כתב הסמ"ע ס"ק כ"ג הטעם באם אמר ע"מ שתעשה דבר פלוני צריך לברר שקיים התנאי כי אמרי' מסתמא לא נעשה מעשה חדש ונשאר הדבר כמו שהיה מעיקרא ע"ש. ולי נראה להביא ראיה לחילוק זה מן הש"ס דכתובות דל"ז דרמי התם דר' יהודה אדר' יהודה דבמשנה אמר שבויה שנשבית הרי היא בקדושתה בחזקת שלא נבעלה ואם בא עליה אחר משלם קנם, ואילו אח"כ אמר דשבויה שנשבית אסורה להנשא עד שתמתין ג' חדשים ולא מוקמינן לה אחזקה שלא נבעלה. ולכאורה קשה טובא מאי רומיא הוא מדין דהמתנה על דין דקנס הא סכינא חריפא מפסקא בינייהו, דלגבי הבחנה כיון שאפשר לברר זה ע"י המתנה ג"ח לא סמכינן על חזקתה וצריך לברר, אבל גבי קנס דאי"א לברר סמכינן על חזקתה, אע"כ כסברת הרשב"א דבכה"ג דחזקה מעידה שלא נעשה מעשה חדש א"צ לברר דממילא אמרי' שמסתמא לא נעשה מעשה, ולפ"ז ממילא שגם בציצית ותפילין א"צ לברר דמי יימר שנעשה מעשה חדש הפוסל בציצית ומוציאם מחזקת כשרותם, אדרבה מסתמא נשארו כמו שהיו מקודם, וכ"ש בחפילין דודאי אמרי' דכיון שהן בחפויין סגורות ותפורות דודאי לא נעשה בהם שינוי הפוסל, ובלא"ה נמי לא שייך בתפילין אפשר לברר ע"י בדיקה כיון שטורח רב והוצאה גדולה יש לבודקן, ואפשר לברר ע"י טורח והפסד לא מיקרי אפשר וכמבואר בפסחים ד"ד וכ"כ כל הראשונים, ועיין בתשובת רעק"א סי' ע"ז, ומכל הלין איני יודע שום סרך תשש שיש בתפילין, ובשגם שבירושלמי שהבאתי מפורש דא"צ