זקן אהרן חלק ב קלח

ולפי"ז בכנס לא מהני תו בריחתו ודוקא בקידש לחוד מהני בריחה ולא בכנס. אכן למה שכתבתי גם זה אינו בנ"ד דהא דמחלקינן בין קידש לכנס דבכנס לא מהני בריחה, היינו בכנס ובעל דבזה אמרי' מה תועלת בבריחה תו כיון שכבר נתבלבל זרעו. משא"כ בנ"ד שיברח מיד לאחר חופה קודם בעילה דשפיר תועיל הבריחה להציל מגזירת ההבחנה דודאי מהני שפיר גם לרש"י אפי' לאחר שכנסה והרי בררנו בעזה"י דמן נקודת הדין אפשר להתיר בנ"ד: זאת ועוד אחרת ראיתי לצדד יסוד עקריי להיתר, דהא כ"ת כותב דיש בזה חשש לתקלה גדולה בהיות שהאשה ילדה וגם חשש סכנת נפשות לאמה החולנית ובמקום חשש תקלת איסור הרי מצינו דאפי' אחרים רשאים לעבור גם על איסור דאורייתא בכדי להציל לזה מאיסור תמור כמבואר בסוגיא דגיטין דל"ח ההוא אמתא דהוי בפומבדיתא דהוו קא מעבדי בה אינשי איסורא אמר אביי אי לאו דאר"י אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפנא למריה לכתוב לה גיטא דחירותא רבינא אמר כי הא מודה רב יהודה משום מלתא דאיסורא וקי"ל כרבינא כמ"ש הרא"ש, הרי דכופין את הרב לעבור על עשה בכדי להצילה מאיסור, ובנ"ד אפי' לאביי נמי שרי דע"כ לא קאמר התם אלא במקום דצריך לעבור אעשה דאורייתא כדמשמע מדבריו דאמר אי לאו דאר"י א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה משמע דאי לאו דהוי עשה אלא חשש דרבנן כנידון דידן בתוך ג' חדשי הבחנה דהוי גזירה דרבנן מודה אביי דכופין. ועיין בתשובת מהר"י מינץ סי' ה' שהורה להתיר במינקת חבירו במקום חשש שתצא לתרבות רעה ע"ש דאפי' לאחריני שרי לעבור על איסור קל כדי להציל חבירו מאיסור תמור, כ"ש שהיא עצמה רשאה לעבור על איסור קל כדי שתנצל מאיסור חמור וכמפורש להדיא במס' שבת ד"ד שהתירו לו לרדות הפת קודם שיבוא לידי איסור חמור וגם מצינו עוד להתיר כה"ג בשבת דקנ"ג במי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ואי לא שרית לי' אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר, וכן בפסחים די"א דרבנן ס"ל אדם בהול על ממונו ואי לא שרית לי' הקזה במקום שאין עושה מום יבוא להקיז במקום שעושה מום, וכ"כ רש"י בכתובות ד"ע דלכן בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד משום דאי לא שרית לי' אתי לכבויי באיסור חמור, אלמא דהתירו לעבור איסור קל כדי שלא יבא לידי איסור חמור, וה"נ בנ"ד יש להתיר דמדינא מותר לשיטת רוב הפוסקים דמונין משעת כתיבה, כ"ש שיש להתיר כדי שלא תבא לידי איסורים חמורים. ובשגם דיש חשש סכנה להאם. כל זה דברתי מנקודת הדין, אבל בהיות שקשה מאוד לפרוץ גדר בדבר שמוחזק אצלנו להחמיר ובפרט בימינו אלה בדור פרוץ חוששני מאוד שמא מתוך דברי ילמדו להקל במקום אתר ויפרצו גדר, לכן הנני מזהיר שחלילה ללמוד מזה במקום אחר, ורק במקום הזה הנני מסכים להתיר, וגם זה באופן שכ"ת ביחד עם בני הגאב"ד דאנטופול שליט"א שאתם על אתר ויודעים היטב פרטי המצב, וחלילה ללמוד מזה במקום אחר וד' יהי בעזרנו שלא נכשל בהלכה: כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן צו ב"ה עש"ק ה' אדר תרע"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר הכהן האללענדלר נ"י מו"צ בק"ק טשערנאוויץ רומיני'. ע"ד שאלתו באשה שנתאלמנה בעודה מעוברת ולאחר ג' חדשים שמת בעלה ילדה ולד והניקתו שמונה חדשים וגמלתו וכעבור ששה חדשים אחרי גמלה אותו רוצית להנשא לאיש אחד שרוצה להתחייב לפרנס אותה ואת בנה יתד עם הבנים קטנים שלו שיש לו מאשתו ראשונה, ולהמתין עם הנשואין עוד ששה חדשים עד כלות כ"ד חדשי הנקה אי אפשר לו באשר אין לו מי שישמשנו, ע"ז שואל אם רשאה להתנסבא כעת לאחר שכבר עברו י"ד חדשי הנקה: ובתשובה ע"ז כי מזקנים אתבונן אשר לא רצו להתיר מינקת ע"י שום קולא שהוא. החת"ס ז"ל רשכבה"ג בדור כתב בתשובה אה"ע סי' ל' ל"ד, כי ירא הוא ממקרא מלא שכתב הירושלמי הובא בתוס' סוטה דכ"ז בשדי יתומים אל תבא כי ה' יריב ריבם וקבע קובעיהם נפש רח"ל, ורוצה בזה בשדי יתומים מלשון שדים ורחם בשי"ן ימנית ומשו"ה לא הסכים על היתר דמינקת בשום קולא, ועיין בפנ"י כתובות בקונטרס אחרון אות ק"נ ששפך מרורים על כל הפורצים גדר ע"ש. ובכן אנן מה נענה אבתרייהו דאריות שבחבורה הללו, וראוי לפעוטים כמוני לשום מחסום לפי עטי ולא להשמיע במרום קולי בענין זה, רק מפני תקנת בנות ישראל להתאפק לא אוכל מלגלות דעתי שמצד הדין אמנם יש על מה לסמוך ולהתיר ואיני אלא כמראה מקום הדין להיכן נוטה, ואם ירצה כ"ת יוכל אפשר לסמוך ע"ז: והנה אם כי חז"ל כתובות ד"ס החמירו גם בגמלתו ובנתנה בנה למינקת שאסורה להנשא עד כלות כ"ד חדש כמבואר בברייתא שם, וכן פסקו כל הפוסקים כמבואר בטושו"ע אה"ע סי' י"ג, בכ"ז לולא דמסתפינא היה אפשר לומר מלתא חדתא דהיינו דוקא בתינוק שינק עד עתה וגמלתו או נתנה למינקת מפני שרוצה להנשא, בזה הוא דהחמירו שצריכה להמתין כל שיעור הנקה דהוא כ"ד חדש, אבל כשגמלתו או נתנה למינקת לא מפני שרוצה להנשא אלא לאיזה סבה אחרת, ולא מיבעי כשגמלתו עפ"י מצות הרופאים כגון שחלבה ארסיי ומסוכן לפני התינוק או כשיש סכנה לפני האשה להניק מפני חלישותה, דבכה"ג לא רק שרשאה לגמלו אלא שאסורה להניקו ומחויבת לגמלו, אלא אפי' כשאין בזה שום סכנה לא לולד ולא לאשה רק שגמלתו מפני שלהבנתה התינוק בריא הוא ואין צורך עוד להניקו. נמי אין איסור לפניה להתנסבא, דלמאי ניחוש לה, כיון דטעם האיסור בזה הוא משום טובת הבן שלא יבא לידי סכנה אם תגמלנו שלא בזמנו, או דחיישי' לולדות אחרות שמא נשים אחרות ילמדו מזה לגמול בניהם קודם זמנם, ובכה"ג שכבר גמלתו אין שום תועלת לפני הבן גם אם לא תנשא אמו כיון דכבר נפסק חלבה ואין לה במה להניקו גם אם תרצה, והיזק אפשר יהיה לפניו אם לא תנשא ולא יהיה מי שיפרנסנה עם בנה. ובכן מה בצע אם נעגן אותה ללא תועלת, ולכן מדינא ודאי דשריא להתנסבא ומצד קנסא לקונסה בשביל שעברה על תקחז"ל לגמול הולד בתוך שיעור זמן הנקה, נמי אין לקונסה דבכל הני אנפי שזכרתי דלא עבדה כן מפני