זקן אהרן חלק ב קלב

והנתיבות בתשובת נחלת יעקב, ורעק"א הסכים לזה שכתב בפשיטות דכל מקום שחייב לגרשה א"צ ק"ר, אלא שהנצי"ב ז"ל תנאי התנה דהיינו דוקא למי שנשתטית אשתו ואין לו בנים דהוי מקום מצוה דפ"ו אבל כשיש לו בנים וכבר קיים פ"ו לא התיר בלא ק"ר ע"ש, ובזה תמה אני על דבריו דגם כשיש לו בנים הוי מצוה דאורייתא מצוה דלערב אל תנח ידך וכנראה מדברי הב"ח יו"ד סי' רכ"ח דמצוה דאורייתא היא, ומי זוטר מצוה דלא תהו בראה לשבת יצרה, ואפי' אם לא היה בזה שום מצוה, אכתי היושב בלא אשה הוא תמיד בהרהורי עבירה דלאו כו"ע כרב ספרא דהוי רווק הדר בכרך, ועיין בנו"ב דאפי' מ"ד דבמקום מצוה גזר היינו כשהיא בת תשמיש ויכול לדור עמה, אבל כשאינה בת תשמיש ודאי לא גזר משום הרהור עבירה דאיכא לאפרושי מאיסורא דמשום הא לחוד נמי דחי למ"ע מה"ת דשחרור עבד וכמ"ש לעיל סוגיא דגיטין דרבינא התיר לשחרר ההוא אמתא דהו"מ להשיאה לעבדו משום דישראל מנטר לה טפי, ועיין עוד בתשו' מוהרי"ם סי' ט"ז שהביא מהש"ס סוטה ד"ה ותוס' שם בד"ה אם היה לבה נאה לא הי' מגלה, דאף מה שהוא גזה"כ מבטלינן משום חשש הרהור עבירה, ולפ"ז כ"ש דרגמ"ה לא גזר בכה"ג דאיכא משום אפרושי מאיסורא וממילא דא"צ לק"ר אפי' ביש לו בנים כיון דנשתטית אינה בת תשמיש ואין יכול לדור עמה דרך אישות ותמיד בהרהור עבירה, וכ"ש בנ"ד דבנים זכרים אין לו כלל א"כ גם מצות פו"ר לא קיים עדיין ובכה"ג הא כבר הורה זקן הנצי"ב ז"ל דא"צ ק"ר וגם הצ"צ ומוהרמ"פ כתבו כן, הרי היתר אחד בנ"ד: אמנם בהיות שכל ההיתר הזה הוא רק לרוב הפוסקים דבמקום מצוה לא גזר וממילא א"צ ק' רבנים להתיר, אבל להני פוסקים דגם במקום מצוה גזר, ממילא דצריך ק' רבנים להתיר, דכיון דהגזירה תלה צריך להיתר, אכן באמת אפשר לצדד היתר ולומר דבנשתטית, אליבייהו נמי לא גזר, דדוקא כשאינו יכול לדור עם אשתו מפני סבה אחרת הוא דגזר שלא לישא אחרת אפי' במקום מצוה, אבל כשהמניעה הוא מסבת נשתטית ודאי דלא גזר וכמבואר בתשובת דברי ריבות סי' רצ"ד טעם יפה ומושכל דבהאי שעתא דשטותה לא תקרא אשה כלל דהא קי"ל דשוטה אין להם קדושין כמ"ש הטור אה"ע סי' מ"ד, ורגמ"ה לא גזר אלא בנושא אשה על אשתו אבל לזאת לא תקרא אשה כי אע"פ שהיא אסורה לעלמא זהו מכת קדושין הראשונים ואותן הקדושין לא פקעי אלא בגט אבל לענין להחשיבה כאשה נשואה לעת כזאת עד שיחול חדר"ג לאסור על בעלה שלא ישא אחרת עליה בחייה, בזה ודאי שאין זה סברא כלל ע"ש היטב. ובלא"ה נמי בנ"ד שכבר עברו עליה שמונה שנים מיום שנשתטתה וכל צרי ומזור לא הועיל לה, ודאי דלא שייך כלל תקנת רגמ"ה להצריך ק' רבנים לבטל החרם, דכל עיקר הטעם שהטריחו לבעל שישיג היתר מק' רבנים כתבו הפוסקים כדי להכביד עליו הדבר דחיישי' שמא יתעולל עלילות ברשע וכשהיא קצת שוטה יאמר שהיא שוטה ויגרשנה וישא אחרת ע"כ תיקן רגמ"ה להצריך היתר מק"ר תכבד העבודה עליו ואל ישעה בעלילות שקר, וא"כ בנ"ד שאנן סהדי שאין זה עלילות שוא וכמה שנים מטפל עמה ברופאים ורפואות ולא הועיל וכולנו עדים שהיא שוטה גמורה ובכה"ג אין מקום להצריך ק' רבנים. וכ"כ בתשובת שו"מ בכה"ג שנמצאת בבית החולים למשוגעים כמה שנים וידוע לנו שהיא שוטה גמורה כתב להתיר בלא ק"ר מטעם זה דכיון שידוע לנו שלא בעלילה הוא בא אלא האמת כדבריו למה נעגן ונטריח אותו על חנם, וכ"ש בנ"ד שהבעל עני ואל פעלו הוא נושא את נפשו וגם אי"א לפניו לעזוב עולליו על הפקר ולסבב בעירות כדי לקבץ חתימות: טעם ג' להתיר בלא ק"ר עפמ"ש בד"מ סי' א' וז"ל ומכ"מ נראה דבזה"ז אין אנו צריכין להיתר ק"ר דהא כבר כלה הגזירה וא"צ היתר כלל כמ"ש התוס' והרא"ש ריש ביצה ולכן אע"ג שעדיין נוהגין גזירת הגאון מ"מ הגזירה כבר בטלה ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר עכ"ל, ובהגהות רמ"א בשו"ע סתם דבריו וכתב הב"ש משום דס"ל שא"צ לק"ר ולכן כלל אלו שני דינים יחדיו וכשנשתטה או שהוא מן הדין לגרשה דבזה לא תיקן רגמ"ה ע"ש. והן אמנם דיש חולקין וסוברין דלא בטלה גזרת רגמ"ה גם עתה לאחר כלות אלף החמישי וכמבואר במרדכי ונמוק"י פ' הבע"י בשם איזה ראשונים דמפשטות לשונם מוכח דס"ל כן, אפ"ה מידי ספיקא לא נפקא וא"כ איכא ס"ס להקל ספק שמא במקום מצוה לא גזר כלל ואת"ל גזר שמא הלכה דבזה"ז בטל, ועיין בתשובת מהרש"ם חאה"ע סי' ע"ח שהתיר מכח ס"ס זה ממש: ובר מן דין הלא כבר העיר המהר"ם פדואה שם דהא דמצרכינן צירוף של ק"ר, הכוונה דהיינו לענין שאם ירצו להמנות לעקור התקנה ולבטלה לגמרי אבל להתיר לאיש פרטיי במקום הצורך לא הצריך ק"ר מעולם, ובתשובה לגדול אחד מדור הקודם ראיתי שמפרש דהנהו ראשונים שהובא במרדכי ונמוק"י שזכרתי לעיל דמוכח מדבריהם דס"ל שגם בימיהם לאחר כלות אלף החמישי החזיקו לחרם רגמ"ה, לא פליגי כלל על המוהרי"ק וס"ל דבזה"ז בטל החרם דמפרשים שהזמן עד סוף אלף החמישי נקבע לענין אם יצטרכו לבטל התקנה לגמרי, ולפ"ז בזה"ז א"צ ק"ר אליבא דכו"ע, דלרמ"א ומוהרי"ק כבר בטל החרם וליכא אלא מנהגא ועל מנהג לא מסתבר להצריך ק"ר וכמ"ש הפר"ח, ולראשונים דס"ל שגם בזה"ז עומד החרם במקומו ס"ל דרק לעקור ולבטל התקנה לגמרי אתר אלף תמישי הצריך רגמ"ה הסכמת ק"ר אבל להתיר לאיש פרטיי במקום הצורך לא הצריך ק"ר מעולם: ועל יסוד כל ארבע היתרים שהבאתי, א) דרוב הפוסקים עמודי ההוראה ס"ל דבמקום מצוה לא גזר כלל, ולמ"ש מוכת כדבריהם מהש"ס וממילא א"צ להיתר כיון דמעולם לא נגזר וכמ"ש בשה מהורמ"פ וצ"צ והנצי"ב. ב) גם למ"ד דבמקום מצוה גזר י"ל דבנשתטית לא גזר דנשתטית אינה קרויה אשה ולא הוי נושא אשה על אשתו וכדברי ריבות, ועוד דכיון דעיקר מה שהטריח לצרף ק' רבנים כדי שתכבד העבודה ואל ישעה בדברי שקר ובעלילות, ולא שייך זה בנ"ד שידוע לכל שאמת כדבריו ומטפל עמה שמונה שנים וכמ"ש השו"מ. ג) היתר הס"ס. ד) דשמא לא הצריך ק' רבנים כ"א לבטל לגמרי התקנה ולא להתיר לאיש פרטיי במקרה. ועל יסוד כל אלה נלע"ד דאפשר לסמוך ולהתיר בנ"ד שמצב הבעל נורא ואי"א בשום אופן להכביד עליו בקיבוץ חתימות של ק"ר, דיש להתיר לר' ישראל געלמאן לישא אשה אחרת על אשתו חוה צירל הנשתטית, ובתנאי כשישיג הסכמה משלטון הממשלה ע"ז, ואם כי הוראה זאת ברורה לי מצד הדין, בכ"ז מפני שמחזיק בנושנות ושונא חדשות אנכי מטבעי ואיני רוצה להורות דבר התמוה לרבים, בהיות שנהיגי גבן שלא להתיר בלא ק"ר, וכל עיקר שטרחתי בהיתר זה הוא מפני דוחקו הנורא של ההוא גברא ואם הייתי מכביד עליו לקבץ חתימות ק"ר היה אובד בעניו ולא הגיע