זקן אהרן חלק ב קל

הפוסקים שס"ל דמגרש בע"כ אינו גט אפי' דיעבד, דהיינו דוקא כשמגרש שלא כדין ושלא עפ"י היתר ב"ד, אבל בנ"ד בנשתטית דדינא הוא לגרש בע"כ אם יכולה לשמור גיטה ומתירין לה החרד"ג ע"י ק' רבנים מה שייך לומר בזה אי עביד לא מהני כיון דעביד כדין, ולהרבה פוסקים שבמקום מצוה לא גזר מעיקרו וא"צ להיתר דק' רבנים ג"כ, ואפי' למ"ד דגם בכה"ג גזר, אכתי כיון דע"י ק' רבנים מתירין לו החרם כבר פרח איסור החרם מזה ולא שייך בזה לומר כל מה דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כיון דלית כאן שום איסור, ואדרבה דינא ומצוה הכי הוא, ואע"ג דגם אם נתיר לו לישא אחרת נמי לא שייך בכה"ג לומר דעובר בכל יום על החרם כיון שעפ"י ב"ד עושה כן והחרם הותר או לא נגזר מעיקרו למ"ד דבמקום מצוה לא גזר, אבל עכ"פ שניהם שקולים ואין שום עדיפות דחרם דב' נשים לחרם דגירושין בע"כ, וכיון דשניהם שקולים ראוי יותר להתיר חרם דב' נשים מלהתיר לגרש בע"כ דחמיר טפי מצד עצמותו שלא קבע בו זמן כמו בחרם דב' נשים וכמ"ש הנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' א' וחת"ס חלק ו' סי' ע' דחרם דבע"כ חמיר טפי: ועוד נ"ל מטעם אחר להתיר יותר לישא אחרת מלגרש בע"כ עפמ"ש הנו"ב מהדו"ת סי' קי"ד בשם האו"ז דנתינת גט צריך ב"ד של שלשה ועיין שם שהוכיח שגם המשנה ורש"י בריש מס' סנהדרין ס"ל נמי דלנתינת גט צריך ב"ד ע"ש. ובהיות שדין זה מרפס איגרי ויש עליו קושיות רבות וגם הנו"ב גופי' כתב שאי אפשר להיות דברים כהווייתן לפסול דיעבד גט שניתן שלא בפני ב"ד של ג', ולכן היטב אשר כתב בזה הגאון ר' יוסף בער מבריסק בס' בית הלוי חלק ראשון דהאו"ז מיירי דוקא בגט בע"כ שהוא צריך ב"ד וכמ"ש בגיטין דפ"ח ר"י היה כופה על גיטין וא"ל אביי הא צריכים מומחה ואנן ב"ד הדיוטות והשיב לו ר"י ששליחותייהו דקמאי עבדינן ע"ש שהאריך לבאר דגם במגרש בע"כ של אשה צריך ב"ד, ואף שלכאורה יש סתירה ע"ז מקדושין דס"ב דאיתא שם האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר אינה מקודשת דלאו בידו להתגייר דגר צריך שלשה ומי יימר דמזדקקו לי' ופריך מעתה האומר הרי את מקודשת לאחר שאגרשך תהא מקודשת דבידו לגרשה, ואי אמרת דגט בע"כ צריך ב"ד א"כ גם גירושין אין בידו מטעם זה גופא דדלמא לא מזדקקי לי' ב"ד, אכן יש ליישב ולומר דהאו"ז דמצריך ב"ד בגט בע"כ יסבור כפי' ר"י הזקן בקדושין שם דהא דאמרי' דגר לאו בידו מטעם דמי יימר דמזדקקו לי' ב"ד היינו דוקא ב"ד תלמידי חכמים כמו התם גבי גר שצריך ב"ד שיודיעוהו מצות קלות וחמורות, ובהא הוא דאמרי' מי יימר דמזדקקו לי' ת"ח שידעון שרשי המצות, אבל בגט בע"כ אע"ג דבעי ב"ד הואיל וא"צ ת"ח וסתם אנשים נמי סגי, דזה ודאי ימצא ובידו הוא, ושפיר קם דינו של האו"ז דגט בע"כ צריך ג', ובהיות שדבר קשה וטורח רב להשיג ב"ד שיהיו בשעת נתינת הגט בשעה שנמצאת בסאנאטריום, ולכן אפי' אם היא ודאי בגדר יכולה לשמור גיטה אפ"ה יותר קל ונוח להתיר לישא אחרת, ונהי דלגרש גירושין גמורים בע"כ א"צ בזה כמ"ש, אכן עכ"פ יוצרך להשליש גט כמ"ש הב"ש סי' א' בשם הב"ח שקבלה הוא מגדולי עולם שהבעל צריך להשליש גט ביד שליח להולכה שיהיה בידו עד שתשתפה, ובחבורי זקן אהרן הארכתי לחזק מסמרות בזה ע"ש בסי' ס"ג. ולכן כה צריך כ"ת לעשות לדינא, להשליש גט ביד שליח להולכה ועל הכתובה ישליש בטחונות גם בוועכסלהו ולקבץ חתימות ק' רבנים ולהתירו לישא אחרת: ובאין עוד הנני הדו"ש ומברכו בברכת אהרן וואלקין סימן צב ב"ה יום ב' ח"י טבת תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר דוב רבינוביץ שליט"א אב"ד בקאזאן גרודעק. ע"ד העובדא שבא לידו עם העלוב ר' ישראל ב"ר אריה ליב געלמאן מעירו אשר אשתו חוה צירל נשתטית ויצתה מדעתה וזה שמונה שנים אשר הוא מטפל עמה ברופאים ורפואות אבל כל צרי גלעד לא הועיל לה וכל הרופאים אמרו למחלתה נואש, ובהיות שהבעל צעיר לימים הוא עודנו באבו ודורש תפקידו, וגם בנים זכרים אין לו רק שלשה בנות, באופן דגם מצות פ"ו לא קיים עוד, וגם אין לו בעלת הבית להכין תבשילים בעדו ובעד עולליו הקטנים, ובכדי להבטיח מצבה של הנשתטית עשה יותר מכפי כחו. נתן ביתו עם הפלאץ וכל יתר כלי הבית לקרובי משפחתה והם התחייבו להחזיקה ולפרנסה שם במזון ודירה לכל ימי חייה, גם השליש גט עבורה למוסרה לאתר שתשתפה, ובכן השאלה אם לאחר כל אלה אפשר להתירו לישא אשה אחרת וגם בלא היתר ק' רבנים. כי אם נטיל עליו החומר והטורח הזה לאסוף חתימות והסכמת ק' רבנים יאבד עני בעניו ולעולם לא יגיע למטרתו להשיג מבוקשו באשר לרש הזה אין מאומה בידו על הוצאה המרובה וטרחת הגוף הנצרך לזה, והעיקר אם הוא ילך לדרכו לאסוף חתימות על מי יעזוב עולליו הקטנים, וכבר הודה החת"ס ז"ל שעפ"י החומרות בזה הענין יצאו שלשה אנשים מן השטה רח"ל, ומה יעשה האיש ההמוניי שלא יחטא כאשר אינו רואה תקוה לפניו להחלץ מצרתו, וכל מה שהדור פרוץ ביותר ראוי שלא להכביד יותר מדאי, ואף כי בענין כזה אשר דעת כמה ראשונים ז"ל שלא להצריך ק' רבנים כמ"ש הב"ח עצמו ראש המחמירים בזה אלא שלא נהיגי הכי בעובדא דידי' ע"ש. ולכן יגעתי ומצאתי בדברי רבותינו פוסקים ראשונים ואחרונים שבשעת מצב דחוק כבנ"ד אפשר להקל בדינו וכמו שאבאר: הרמ"א אה"ע סי' א' סעיף י' הביא מחלוקת הראשונים אם גזרת רגמ"ה היה גם במקום מצוה ע"ש, ומפני שקשה מאוד לפרש דברים ככתבן דרמג"ה יגזור ויעמיד דבריו לבטל מצוה, וכאשר כבר תמה מוהר"ם אלשקר בתשובה סי' צ"ה וז"ל מי זה שיעלה ברוחו לחשוב שתיקן רגמ"ה במקום חשש איסור או נדנוד עבירה חלילה, וגדולה מזה כתב הרשב"א בתשובה סי' תקנ"ז הביאו הב"י סו"ס קט"ו דאפי' בדאיכא ביטול מדת חסידות אמרי' דלא גזר רגמ"ה, ובכדי להמתיק את המרירות כתבתי בחבורי זקן אהרן מהדו"ק סי' ס"ב דודאי לא יעלה על שום אדם לומר דרגמ"ה העמיד דבריו גם במקום מצוה ורק בזה הוא דפליגי דמ"ד דבמקום מצוה לא גזר סבר דמקום מצוה לא היה בכלל הגזירה ולא חלה התקנה מעיקרה ע"ז. וממילא שא"צ ק' רבנים להתיר, דכיון דמעולם לא נגזר ולא נאסר, כלום צורך בהיתר וכמ"ש מוהר"ם פדואה