זקן אהרן חלק ב קכד

סימן פט ב"ה יום ג' כ"א אב תרצ"ב פינסק. כבוד ידידי, רב מכובדי הרב וכו' מהור"ר חנוך צבי הכהן שליט"א לעווין הגאב"ד דק"ק באנדין. ע"ד העובדא שבא לידו, איש אחד ושמו ר' ישראל מענדל קערש דופק על פתחיו אודות אשתו שרה שילדה לו בן ובת, וזה כחמשה שנים אשר חפצה לנסוע לפאריז מקום אשר אביה ואמה וקרוביה דרים שם, וקודם נסיעתה בא הזוג הנ"ל לפני בד"צ של כ"ג, על דעת גירושין, אך לא היה אז הזמן מוכשר אצל הב"ד לזה, ולאשר האשה נחפזה לדרכה מפני שלא רצתה לאבד את החברותא והצוותא שנסעו שמה, לא רצתה להמתין על הגט ונסעה עם שני ילדיה ואמרה לבעל שבבואה לפאריז תשתדל שגם הוא יוכל לבוא שמה, וכעת מספר הבעל שכתב לה בתחלה ט"ו מכתבים ולא השיבה דבר, ועפ"י עצת איש אחד הערים לכתוב לה שעלה בידו לקבץ מעות בסכום הגון ורצונו שתשלח לו כתבי דרישה למען יוכל לנסוע לפאריז, ועל מכתב זה קיבל ממנה תשובה שישלח לה מקודם המעות, והחליפו ביניהם כמה מכתבים אודות זה, ורק במכתבה האחרון כתבה שבאם אין ביכולתו לשלוח לה מעות לא יוסיף עוד לכתוב אליה כי שום מכתב לא יועיל, ומני אז והלאה כתב לה איזה מכתבים ולא השיבה דבר, וזה ג' שנים ומחצה שלא קבל ממנה שום ידיעה, וגם הבד"צ שלו כתבו כמה פעמים לרבני פאריז ולא קבלו שום תשובה, והנה הבעל אומר שיש אשה אחת יודעת אשר אשתו דרה בפאריז עם נכרי, והאשה נקראה לפני הבד"צ והעידה שזה שתי שנים כתב לה אחיה מפאריז איך שהאשה שרה הנ"ל תדור בביתו עם ערל אחד שפאניאל, ומחמת שרוצה הוא להוציאם מביתו נחוץ לפניו איזה ראיה שזה הערל אשר תדור עמו אינו בעלה כדי שעי"ז יהי' ביכולתו להוציאם בתוקף השלטון, ולכן ביקש מאחותו שתשתדל בפה אצל בעלה של האשה שרה הנ"ל שיכתוב לשם שהוא בעלה, אך היא יגעה למצוא את בעלה ולא מצאה אותו כי לא היה אז פה ואח"כ נסעה האשה הנ"ל לאחיה בפאריז ואז כבר לא היו דרים האשה שרה עם הערל בבית אחיה כי הצליח לגרשם מביתו, וסיפר לה אחיה שבעת שהיו דרים בביתו היו דרים באותו חדר מלבד האשה שרה והערל גם אביה ואמה ה ילדים והאשה שרה עם הערל דרו שם בתור איש ואשה יותר מששה חדשים, וגם הגישו קובלנא על אחיה בעש"ג על אשר אינו מניתם לדור בביתו וטענו כי הם איש ואשה, ומני אז והלאה לא נודעו עקבותיה, זהו גופא דעובדא: והנה טעמי ההיתר שכתב כ"ג ובד"צ שלו צריכים ביאור, דטעם הראשון שהחליטו להיתר משום מורדת, יש לפקפק לכאורה חדא דהא עדים ליכא ע"ז שבפשיעתה נסעה ממנו, ואם כי זה ידעינן שנפרדו מתוך קטטות דהא קודם הנסיעה באו לפניכם לשם גירושין, אבל אכתי לא נחברר בשל מי היה סבת הפירוד ויש לחוש שמא הבעל העביר לפניה הדרך והציק לה עד שמוכרחת היתה לנסוע, וגם אח"כ לא נדע אם ביקשה שתשוב אליו והיא מיאנה, הן אמנם שהבעל טוען שהוא כתב אליה והיא השיבה שלשוא ישחית דבריו, אבל אכתי וכי מפי הבעל אנו חיים, ועפ"י עדים לא נתברר בשלמי היתה הרעה והפירוד הזה, ועוד דהא לא נעשה לה הדין והסדר הראוי להעשות מורדת, היינו הכרזת ד' שבתות פלונית מרדה בבעלה והתראת ב"ד. והא כמעט כל הפוסקים הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א ס"ל שאין לה דין מורדת עד שיכריזו ד' שבתות, וגם להרא"ש והטור אליבא דב"י והב"ח והב"ש באה"ע סי' ע"ז ס"ק ס' וביאור הגר"א סק"ז אין לה דין מורדת בלא הכרזת ד' שבתות אלא שהרא"ש והטור ס"ל דבעינן נמי י"ב חודש, ורק הט"ז שם סק"א ס"ל דאליבא דרא"ש וטור לא בעינן במורדת הכרזת ד' שבתות רק בשיהוי יב"ח סגי, א"כ מלבד שקיי"ל שספק חדר"ג הוא לחומרא. הלא הט"ז הוא רק יחיד נגד הב"י והב"ח הגר"א וב"ש, ועוד שהב"ש והגר"א ראו דברי הט"ז שהרי בביאוריו לאה"ע הביאו כמה פעמים וכיון שראוהו והסכימו דלא כוותי' א"כ אין לצרף כלל דעת הט"ז כיון שכמה גדולי הפוסקים הבאים אחריו הסכימו דלא כוותי', ובנ"ד שלא היה לא התראה ולא הכרזת ד' שבתות אין לה דין של מורדת ואין יכולים להתיר לו חדר"ג אפי' לגרש בע"כ, ולישא אחרת גם בהכרזת ד' שבתות אין להתיר עד לאחר יב"ח וכמו שהכריע הרמ"א שם בס"ב עפ"י שיטת מוהרי"ק: ולכאורה היה אפשר לומר דבכה"ג דנ"ד שכבר עברו כמה שנים מיום שנסעה, גם מהרי"ק מודה דרשאי לישא אחרת, דהא טעמו של מהרי"ק משום שאם נתיר במורדת, א"כ אפי' תקדיח תבשילו יאמר שהיא מורדת כי יתן עיניו באשה אחרת, וזה לא שייך כ"א כשזה רק זמן קרוב שנתפרדו וגם בעודם ביחד לא דברו אודות גט וכמ"ש בשד"ח הלכות אישות, אבל בנ"ד שכבר עברו ששה שנים מיום שעזבה בעלה, וגם מקודם באו לב"ד לדבר אודות גט לא שייך זה כיון שכבר נתפרסם לכל שעומדת למרוד, ומסתבר שזהו טעמו של רמ"א שמחלק בין תוך יב"ח לאחר יב"ח, דדוקא תוך יב"ח הוא שאוסר מוהרי"ק לישא אחרת אבל לאחר יב"ח שרי, דהיינו משום דתוך יב"ח שייך שפיר חשש דמוהרי"ק משא"כ כשעבר יב"ח לא שייך תו חששא זאת דלא איתרמי כ"כ שיהיו נפרדים איזה שנים, ועיין בפמ"א ח"ג שכתב כעין זה, אבל שוב ראיתי דזה אינו ובודאי בכה"ג דנ"ד שייך נמי חששא דמהרי"ק, ואולי עיקר חשש דמהרי"ק הוא בכה"ג אם האמת כדבריה היינו דהיא תקדיח תבשילו והוא יגרשנה מביתו ואח"כ יביא עדים שלא היתה בביתו יב"ח ויקח אשה אחרת, כי באמת צריך להבין דברי המוהרי"ק במה שכתב דאם נתיר לו במורדת ליקח אחרת, יקח אחרת אף בהקדיח תבשילו, אם כוונתו שלא ישאל לב"ד כלל ויקח אחרת שלא בהתרת ב"ד כי יאמר שהיא מורדת, א"כ מאי מהני גם אם יתרו לו ב"ד שלפי דברי הב"ש לא שייך תו חששא דמוהרי"ק, הא אכתי החשש במקומו עומד דהוא יקח אחרת ויאמר שהיא מורדת וגם התרו בה ב"ד כיון דחיישינן למשקר, א"ו שאין זה חשש כלל שיקח אחרת בלא התרת ב"ד, וא"כ כיון שבלא התרת ב"ד לא ישא, וב"ד ודאי לא יתירו לו בלא העדאת עדים וליכא למיחש דתקדיח תבשילו ויקח אחרת, דב"ד לא יתירו לו כל זמן שלא יעידו עדים שהיא מורדת, אלא ודאי החשש הוא בכה"ג שהיא תקדיח תבשילו ויציק לה עד שתברח ממנו למקום רחוק והוא יביא עדים שברחה ממנו ואז יתירו לו ב"ד לישא אחרת, לזאת תיקן מהרי"ק ז"ל שכל זמן שלא יתרו לה ב"ד וישמעו מה בפיה אין רשאים להתירה, אף שבדיני ממונות היינו לגבות חוב יכולים לקבל עדות שלא בפניו היכי שהוא במקום רחוק, אבל גבי מורדת אין לב"ד להתיר לישא אחרת אף בקבלת עדים כל זמן שלא יתרו בה, ומ"ש כ"ג דההתראה לא צריכה אלא להפסיד כתובתה אבל לצורך היתר לישא אחרת א"צ זה, נדחה נמי במה שכתבתי דאפי' לישא אחרת שפיר יש לחוש לחששא דמוהרי"ק וכמ"ש, ואמנה כן שכדברי כ"ג כתב כן עבוה"ג הובא בפ"ת סי' א' סקכ"א ובברכי יוסף סי' ח' וגם בב"ש בדיני מורדת מביא ההתראות רק לענין כתובה, וגם בעוברת על דת מה