זקן אהרן חלק ב קכא

אומרים קדיש אע"ג שאין דין גיהנם שולט בימים הללו, והרי דתופסין דבקדיש יש בו משום עלוי נשמה, וא"כ גם בחדש הי"ב ולאחריו יהא צריך לומר קדיש, דכל שיש בו משום עלוי נשמה אין נ"מ בין שנה ראשונה לכל שארי שנות חייו וכמ"ש לעיל בשם הס' פלא יועץ דלטעם של המקובלים צריך כל ימיו לומר קדיש. ובע"כ דצ"ל דהיינו טעמא שפוסקין לומר קדיש, דכיון שבאמירת קדיש יש בו נמי משום הצלה והקלה ממשפט ויסורי גיהנם כמובא בהרבה מדרשים משו"ה פוסקין לומר קדיש בחדש הי"ב דכיון שיש בו טעם זה אע"ג דגם טעם עלוי נשמה יש בו, אפ"ה יהיה קצת בזיון לאביו משום שיאמרו הבריות שמחזיק אביו לרשע ומשו"ה יאמר קדיש לפדותו מדין קשה, וכזה אפשר לומר רק בקדיש, אבל בתפלות המיותדות רק לסגולת עלוי נשמה כמו תפלת אנא שאומרין אחר הלמוד, שכל הדברים הנאמרים בה הם רק תפלה ובקשה להעלות נשמת המח, פשוט שצריך לאומרה גם בחדש הי"ב וגם תמיד מתי שידבנו לבו לבקש רתמים עבור נשמת או"א: סימן פה להרב הנ"ל. וע"ד שאלתו השני' אם מותר ללמוד ולומר תפלות אצל הקבר בזה"ז שנהגו להעמיק הקברים יותר מעשרה טפחים וא"כ הוי כרשות בפני עצמו ולית ביה משום לועג לרש, הנה אם אמנם תלוקו של כ"ת נפתת בגדולים וכבר קדמוהו אדמו"ר הגאון הנצי"ב זלה"ה בספרו העמק שאלה על השאלתות פ' חיי שרה שאילתא י"ד כתב כן באמת דמשו"ה נהגו גבן לומר קדיש ודברי תורה סמוך לקבר משום שנהגו להעמיק הקבר יותר מי"ט והוי רשות אחרת והמת עצמו עד שלא נקבר אם היה מונח למעלה או למטה מעשרה טפחים דהוי שרי, כ"ש כשנקבר והוא טמון ומכוסה ע"ש, והנה אם כי הדין אמת דעחק של י' טפחים הוי ודאי רשות בפני עצמו וכמו דקי"ל לגבי שבת דחריץ עמוק עשרה הוי רה"י אפ"ה בנ"ד לענין לימוד ותפלה על הקבר אין אנו צריכים לטעם זה, דאפי' בקבר שאינו עמוק כ"כ נמי שרי, וכמו דמצינו בב"ק דט"ו גבי חזקיה שהושיבו ישיבה על קברו אע"ג דבזמן הש"ס לא היו מעמיקין הקבר וכמ"ש התוס' במו"ק ד"ה, ובע"כ דכל דבר שעושין לכבודו וזכותו של מת לא שייך לועג לרש, דאיסור זה הוי הטעם משום דהוי כבזיון למה ולופג ממנו. ובכל דבר שעושין לכבודו וזכותו לא שייך בזיון, ונהפוך הוא דמכבדו בזה, וסברא כזאת כתב המרדכי במגילה דכ"ט דשרי ליקת מעפר ועשבי בית הקברות לצורך רפואה, דאע"ג דשלא לצורך רפואה אסור משום כבוד המת כדאיתא בברייתא שם ואם לקטן שורפן במקומן מפני כבוד מתים אפ"ה לצורך רפואה או מצוה שרי, וכדאיתא בסנהדרין דמקברי' דרב הוו שקלי לאישתא בת יומא, וכתב המרדכי הטעם דכיון שעיקר האיסור משום כבוד מתים ואם נוטל מהם לצורך רפואה אין בזה גנאי לחת ואדרבה שזה כבודו כשנוטל מעפרו לרפואה ומאמין בזה שפפרו קדוש וראוי להתרפאות על ידן פ"ש, ובחבורי זקן אהרן סי' ס"א הארכתי הרבה בזה ועמ"ש בשמ"ק לב"מ בשם תשובת מוהרי"ן מיג"ש, וה"נ בנ"ד מה לועג לרש שייך בדבר שעושה לכבודו. והלא אדרבה מכבדו בזה שמתפלל על קברם ומחשיב עי"ז מקום קבורתם למקום קדוש להתפלל שם וזהו כבודם. ומפורש ביו"ד סי' שס"ז דלכבוד המת רשאי להתפלל אפי' בפני המת וכ"ש לאחר שנקבר, ופוק חזי מאי עמא דבר שמנהג פשוט בכל תפוצות ישראל לדרוש וללמוד בפני המת ועל קברו לכבודו ושלום מנוחתו וכמה תפלות נתיסדו להתפלל על קברי צדיקים כמ"ש בס' מעבר יבק ועמ"ש עוד מזה בס' ברכי יוסף סי' שמ"ד: סימן פו להנ"ל. וע"ד אשר שאל אם כל אחד מהבנים צריכים להדליק נר יא"צ או דסגי בנר אתר לכולם, הנה בנרות יא"צ שמדליקין זה לכבוד נשמת המת אשר תמצא בזה תועלת וקורת רוח, נהגו ישראל להדליק בביהכ"נ נר גדול או לומפ שידליק כל המעל"ע ונקרא נר יא"צ ויסודתו בהררי קדש ובספרי המקובלים, אבל חוץ לזה נוהגין לנדב נרות לביהכ"נ לצורך הדלקה לפני העמוד בשעת התפלה וללמוד לאורן בלילה ואינן אלא צדקה גרידא כשארי צדקות שמנדבין ביום היא"צ לזכות נשמת המת ע"י צדקה שהבנים מנדבים עבורם, ובחרו יותר בצדקה דנתינת נרות מפני שביום זה יבואו הבנים לביהכ"נ להתפלל ולומר קדיש ולכן טוב כי צדק לפניהם יהלך לפאר את העמוד מקום התפלה בנרות עד"ש כבדו את ה' באורים, ופשוט הדבר כי אותו נר היא"צ שמדליקין לתועלת וזכרון נשמת המת, זכרון אחד עולה לכולם לכל הבנים הנמצאים בביהכ"נ, ולא רק שאין צורך שכל אחד מהבנים ידליק נר מיוחד, אלא חוששני גם מחטא ועון לאבד ולשרוף ממון של ישראל ללא תועלח, רק טוב שכל הבנים ישתתפון לקנות נר אחד עבור כולם, אבל אותן הנרות שמנדבין לצורך למוד ותפלה, ויש תועלת מהם שלומדין ומתפללין לאורם, פשוט דכל המרבה בצדקה ה"ז משובח, וכמו שעל כל אחד מן הבנים יש חיוב ללמוד או לומר קדיש בעד זכוי נשמת אבותם, כן מתויב כל אחד לתת צדקה לזכוי נשמתם ואין צורך להאריך מרוב פשיטותו: והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן פז ב"ה יום נ' כ"ה אייר תרב"ב פינסק. כבוד הרב וכו' מה"ו שמעון פרנסם נ"י תל אביב. מ"ד שאלתו אם גר שנתגייר רשאי לומר קדיש על אביו שמת בגיותו. והנה פד שאתם שואלים אם מותר, שזה פשוט לענ"ד שמותר דעדיף מאביו מומר שבבתירתו ורצונו החפשיי נשתמד והמיר כבודו ית' בלא יועיל, ואפ"ה כתב הרמ"א ביו"ד סו"ס שע"ו דבניו אומרים עליו קדיש, ואע"ג דהרמ"א לא כתב כן כ"א במומר שנהרג בידי לסטים, ומשמע דבמת על מטתו לא וכמ"ש הש"ך וט"ז שם, אכן בתשו' חסד לאברהם תנינא חיו"ד סי' פ"ד פי' לדברי הרמ"א דבנהרג יש חיוב על בניו לומר קדיש ובמת על מטתו חיובא ליכא אבל היתר יש. וגם בגליון רש"א שם כתב דבמת על מטתו ואין אבלים אחרים גם חיוב יש פ"ש. והרי הדברים ק"ו, השתא