זקן אהרן חלק ב קכ

סימן פג ב"ה יום ב' שו"פ קטן תרצ"ה פינסק. שלום לבני חביבי הרב וכו' מה"ו שמואל דוד שליט"א אב"ד בפוסטב. ע"ד העובדא שבא לידך באיש אחד מכפר הסמוך לעירך שמת עליו אביו וקבר אותו בביה"ק שבעירך במקום שקנה עבורו ושילם לת"ק במיטב כספו, ובזכרונו של בן היה רשום בדיוק מקום הקבר, ועתה בבוא הבן להעמיד מצבה על מקום הקבר כפי שרשום בזכרונו ומצא שעל אותו מקום כבר עומדת מצבה של איש אחר, וקבר אחר שיהא פנוי ממצבה שאפשר לחשוב עליו שהוא קבר אביו לא נמצא כלל בשכונה של מקום זה, והכל זוכרין שאמנם קבר את אביו אך אי"א בשום אופן למצוא אותו ובכן תשאל עצה איך אפשר לפני הבן שיעמיד מצבת אביו: ע"ז אשיבך, דאם כדברי הבן כן הוא, דכאן נמצא וכאן היה קבר אביו, במקום אשר יאמר כי הוא זה, וגם הח"ק מודים לו ע"ז, כי כן נמצא גם בספרי המתים הפתוחים לפניהם, ורק עפ"י טעות הועמד שם מצבה של איש אחר, אז יש להסיר המצבה הנכריה שהועמדה בטעות ולהקים שם המצבה על שם אביו, וכמ"ש בשו"ת מוהרש"ם תליתאי סי' מ"ה דאם בטעות הועמדה המצבה לא קנתה מקומה ומותר להסירה דגם הקדש טעות אינה הקדש כו' ע"ש. אכן אם אין הדבר ברי שזה מקום קבר אביו ורק ספוקי מספקא ליה ובדרך השערה בעלמא אומר כן, כמובן שמספיקא בעלמא והשערה גרידא אין להסיר מצבה שכבר הועמדה על שם איש אתר, ובאם גם לאתר החיפוש ובדיקה היפה לא נמצא בסביבותו קבר אביו. אז ישתדל אצל ת"ק שיתנו לו מקום אתר פנוי להעמיד שם מצבה, והמצבה תהא נכתבת לא בנוסח הרגיל "פה נטמן" כ"א בנוסח זה בבית הקברות הזה נטמן.. אשר עפ"י סבה נאבד מקום קברו ולא נודע מקום המכוון" דכיון דעיקר טעם העמדת המצבה הוא בכדי שלא ישכח זכר המת מן החיים א"כ אין נ"מ אם מעמיד הזכרון על הקבר ממש או קצת רחוק מקבר, ואדרבה לפי הכלל שכל מלתא תמיהא מידכר דכירי א"כ ע"י שינוי כזה יוזכר המת יותר כי כל העובר ורואה מצבה בנוסח משונה כזה ישיחו בו מבקרי בית הקברות ויהיה זכרו קיים יותר, ורצוי שגם תמונת המצבה יהיה נעשה ע"י שינוי במראה ובקומה, וכיון שסוף סוף יהיה זכרון המתקיים עוד יותר לא אכפת לן אף אם הציון יעמוד על מקים אחר, לא על מקום הקבר ממש, ואפי' לטעם שכתב המעבר יבוק אמרי נועם מאמר ה' ובתשובת כתב סופר חיו"ד סי' קפ"ד דמה שנוהגים להעמיד מצבה על קבר המת הוא כדי להודיע ששם הוא קבור כדי שיוכלו קרובים לבוא ולהתפלל שם, נמי אין הקפידה שיבאו על הקבר ממש, וכל בית הקברות המוקף ומוגדר כחד מקום חשיב, ודי שידעון שמת זה מונח בביה"ק זה יוכלו להתפלל אפי' כשאינם על הקבר ממש, עכ"פ זה נ"ל פשוט דלכל הטעמים שנהגו להעמיד מצבה אין קפידה שהמצבה תהא על מקום הקבר ממש ודי רק אם בשכונה זו או גם בביה"ק נטמן נפטר הזה, וראיה לזה מהירושלמי שקלים פ"ב ה"ה אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן הן זכרונם וכ"פ הרמב"ם בהלכות אבל דלצדיקים א"צ להעמיד מצבה מטעם שדבריהן הן הן זכרונם וזכרון זה של דברי תורה ודאי שאינו על מקום הקבר ממש דאסור התם בתלמוד תורה, הרי להדיא דהקפידה הוא לעשות זכרון למת שיהא זכרו קיים אבל אם הוא נזכר ע"י זכרון וציון כזה שאינו על הקבר ממש נמי סגי בכך ותול"מ: והנני אביך הדו"ש אהרן וואלקין. סימן פד ב"ה יום ב' שו"פ תרצ"ג פינסק. כבוד הרב וכו' מה"ו יחזקאל שטערן נ"י בעיר פרצסאוו במדינת במדינת צעחאסלאוואקיי. ע"ד שאלתו אודות התפלה לעלוי נשמה, תפלת אנא, אשר נדפסה בספרי משניות לאומרה אחר הלימוד, אם רשאי לאומרה גם בחדש הי"ב שמפסיקין כבר מלומר קדיש, ואם רשאי לאומרה גם לאתר י"ב חדש של אבילות, ע"ז אשיבנו כי גם קדיש גופא שנהגו שלא לאומרו בחדש הי"ב וכמ"ש הרמ"א יו"ד סי' שע"ו, לאו פסקא הוא אליבא דכו"ע, אלא תלוי בחילוק שבין הפוסקים למקובלים בסגולת הקדיש. הפוסקים שאין להם עסק בנסתרות ומה למעלה מהם בעולם הנשמות ודבריהם בענין קדיש בנוי על יסוד מאמרי רז"ל וספורי חז"ל המובא במדרשים דאמירת קדיש מועיל להקל דין גיהנם, ולכן בהיות שאין משפט רשעים בגיהנם יותר מיב"ת, פסקו להפסיק מלומר קדיש קודם יב"ת כדי שלא להחזיק אביו לרשע, ומה שנהגו להפסיק חדש אחד, לאו דוקא חדש אלא אפי' שבוע אחת סגי כמ"ש בברכי יוסף סי' שע"ו אות ה' ע"ש. אכן לדעת המקובלים שכתב האריז"ל דאמירת קדיש מועיל ג"כ לעלוי נשמה, לטעם זה ודאי שיוכל לומר כל הי"ב חדש וגס יותר, דלעליית נשמה אין שיעור ומדרגה קבועה וכל ימיו יכול להעלותה ממדרגה אל מדרגה היותר גדולה, דאין שיעור למדרגות הצדיקים, וכ"כ בשד"ת הלכות אבילות בשם ס' פלא יועץ מערכת אב ואם להדיא שאליבא דאריז"ל דבקדיש יש תועלת נמי לעלוי הנשמה צריך לומר קדיש כל ימי חייו ע"ש. ובאמת דכן צריך להיות דמ"ש מיא"צ, דשומר זה האדם כל ימי חייו משום דיא"צ הוא יום שדנין בו את הנשמה אם להעלותה למדרגה יותר גבוה, ותפלת הבן מועיל לענין זה, מטעם זה יכול לומר קדיש נמי כל ימי חייו, ולפ"ז בנדון שאלתו הדבר פשוט דלימוד ותפלה המיוחד לסגולת עליית נשמה, לא רק שרשאי ומותר לומר, אלא מהראוי וקצת חובה נמי איכא בזה לומר זה תמיד, ועל הראשונים אנו מצטערים, על הקדיש גופא שנהגו להפסיק בחדש הי"ב, והלא בכל הענינים הללו נתיסדו כל המנהגים רק על יסוד דברי המקובלים אשר עינים להם לראות ויודעים מה למעלה בעולם הנשמות איזה דבר מועיל ואיזה מזיק לה, וכיון שיגידו שבאמירת קדיש יש סגולה לעליית הנשמה, א"כ למה נפסיק מלאומרו, ובשגם שבע"כ תופסים אנו בזה כדבריהם. דאלת"ה אלא כהפוסקים דסגולת הקדיש אינו כ"א להקל משפט ויסורי גיהנם, א"כ בימי שבתות ויו"ט דאין דין גיהנם בימים הללו לא יאמרו קדיש, וכן בכל ימי היא"צ שכבר נעשה חפשי מדין גיהנם בהיות שאין משפט רשעים יותר מיב"ח, למה אומרים קדיש. ובע"כ שאנו צריכים לדברי המקובלים דאמירת קדיש מועיל גם לעלוי נשמה, וא"כ גם בחדש הי"ב וגם בכל ימי חייו למה אין אומרים. ולא אדע איך תופסין החבל בשני ראשים דבשבת ויו"ט ויא"צ