זקן אהרן חלק ב קיט

לדבריו. צלל במים אדירים וטרח להוכיח שיפה הורה לקברו בקבר ישראל בביה"ק היהודי, אבל העלה חרם ולא אסתייע מלתא לפניו לכוון הלכה האמתיא: דלא מיבעי לדברי המרא דאתרא שעד יום מותו של המומר ראו בו שעובר על כל איסורי תורה ומתנהג כנכרי גמור, ודאי דברור הדבר שאסור לקברו בביה"ק יהודי יחד עם כל הצדיקים. ונהי דבקבורה מחויבים להתעסק אבל לא בביה"ק יהודי, ומשום דאין קוברין רשע אצל צדיקים וכמו שהארכתי בתשובה הקודמת, אלא אפי' אם נאמין לדברי כבודו שהכחיש לגמרי עדותו של המד"א וכתב שלא ראו בהנהגתו שמץ דופי ונהפוך הוא שאשתו הראתה שטר כתובה וגם התפלל בצבור בימים נוראים. יאמר נא כבודו בעצמו האם העובדות הללו מספיקין להתיר לקברו אצל צדיקים, והלא זה ודאי שהמיר דת הישראלי דכן כתוב וחתום בתעודה שלו, ועל חזרתו לדת הישראלי אין שום ראיה, ונהי דמה שהצריכו הפוסקים טבילה וגירות בחוזר לדתו, אין זה לעיכובא אלא לחומרא וכמו שהבאתי בתשובה הקודמת, אבל עכ"פ זה ודאי דתשובה גמורה מיהא בעי שישוב ויתחרט על מעשיו הקודמים. ובלא תשובה אין כלום, ובנ"ד לא רק שודאי תשובה אין כאן אלא כמעט שגם ספק תשובה לא נראה בזה. דמה שהראתה שטר כתובה אין שום ראיה דכלום עדי הכתובה מעידין בפנינו, או נתקיימו חתימתן בב"ד, ובלא קיום הרי הוא כחרס בעלמא דשמא זייפו שטר זה, והגע עצמך אם היתה רוצה להוציא ממון ולגבות כתובה זאת, ודאי שלא היתה יכולה לגבות דשטר בלא קיום הוא כחרם, ואם לממון הקל לא מהני, כ"ש דלא מהני לענין לקברו אצל צדיקים דאיסור דאורייתא הוא לקבור רשע אצל צדיק כמ"ש רש"י במשנה דסנהדרין דמ"ו, ואפי' הי' השטר מקוים וידעינן ודאי שנשאת לפי דת ישראל, מה ראיה היא זו שחזר בתשובה על כל העוונות, דשמא לא הסכים לכתוב כתובה אלא לעשות נתת רוח לאשתו שלא רצתה להנשא לו באופן אחר, והרבה חבת אשה גורם כמו שנראה כמה פעמים שערל מעמיד עצמו בסכנה ונכנס לברית, למילה ופריעה, בשביל אשה, א"כ למה לא יעשה המומר דבר קטן כזה שאין בזה שום סכנה וצערא דגופא בשביל חבת אשה. וכן נמי מה שהתפלל בצבור בימים נוראים אין שום ראיה דמחמת תשובה עביד הכי, אלא דכיון שכן דרכן של המחזרים על הפתחים להפוך פניהם ככרום כפי צורך המקום והזמן הנאות והטוב לפניהם לצורך שנררותם, ומפני שהמומר יודע במנהגי ישראל שבימים הנוראים מרבים העם לתת צדקה ולכן מצא טוב לפניו להתדמות ליהודי ולהתעטף גם בטלית כדי שיאמרו עליו שהוא יהודי, וגם שנורר נכרי גמור אם היה יכול במקום שאין מכירין ללבוש לבוש יהודי ולהתעטף גם בטלית של מצוה בימים הללו, היה עושה כן ודאי, אלא שנכרי גמור אינו יכול לעשות כזה מפני ששפה העברית וחוקי ומנהגי היהודים זרים לו ובנקל יכירוהו ויותפס ברמאותו, אבל איש כזה כהמשומד דנן שהורתו ולידתו וגידולו ביהדות, ושפה ומנהגי היהודים גלוים וידועים לו עד שביכולתו להתלבש ולהתדמות ליהודי, למה לא יעשה כן בשעה שרמאות כזה יביא לו ריוח ותועלת, וכי מה אינם עושים השנוררים. לא יבצר מהם כל מזמה ותחבולה, מחליפים ומשנים דמותם ולבושם לפי הזמן והמקום הנאות להם ורצוי לעסקם וגם המומר דנן קרוב לשער שבימים הנוראים ילביש עצמו ויתעטף בטלית יהודי, ואם יבוא לפני אידיהן של נכרים ובמסבה נכרית יתלבש עצמו בטלית נכרי וגם ימציא עצמו סמוך לבית כניסה שלהם באשר אז זמן כניסה להם, וא"כ כלום ראיה מזה שחזר בתשובה, ובמקום אחר בחיבור זה הארכתי בדברים של טעם לבאר דספק תשובה אינו מוציא מידי איסור ודאי וכמ"ש הרא"ש כלל ח"ן שאפי' סיגף עצמו בתעניתים אפשר שהוא תשובה של רמאות ואינו אלא עסק ואמצעי טוב להרויח עי"ז. ואל תשיבני ע"ז ממשנה דקדושין דמ"ט ע"מ שאני צדיק אע"פ שהוא רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, הרי דחוששין מספיקא שמא עשה תשובה, דהתם שאני כיון שאמר בפיו ע"מ שאני צדיק יש לנו לדון שהרהר בתשובה וכמ"ש המהר"ם פדווא בתשובה סו"ס ל"ז אבל בעלמא לא חשבי' ספק עשיית תשובה לספק כלל דמוקמי' לי' אחזקת איסורו הקודמת דאין ספק תשובה מוציא מידי ודאי מומר דכללא הוא שאין ספק מוציא מידי ודאי, ואמנם אפי' אם נניח דגם כאן הוי זה ספק גמור שמא עשה תשובה, אכתי מי שרי לקברו אצל צדיקים מספיקא דהרי קבורת רשע אצל צדיק איסורו דאורייתא וכמ"ש בשם רש"י בסנהדרין, ובספיקא דאורייתא הלא אזלינן לחומרא: קצש"ד דבנ"ד ברור דאסור לקבור למשומד הזה אצל צדיקים מטעמים הללו שזכרתי, א) כיון דמומר הוי ודאי וחזרת התשובה ספק אין ספק מוציא מידי ודאי, ב) דספק זה דשמא חזר בתשובה לא נחשב לספק דמוקמינן אחזקת רשעתו הקודמת ודמי לא"י אם פרעתיך דלא חשיב ספיקא, ג) אפי' היה נחשב זה לספק גמור אכתי ספיקא דאורייתא הוא ואזלינן לחומרא, ועמ"ש החת"ס יו"ד סי' שמ"א או"ק ג'. וכבודו שהורה היתר לקברו בביה"ק יהודי אצל צדיקים לאו שפיר הורה לענ"ד, ואני בתומי אלך כי מן השמים עכבוהו לכוון כהלכה משום שיצא להורות במקום רב אב"ד דמתא ונתקיים בו דברי אביי בכתובות שהבאתי לעיל דלא אסתייע מלתא, כל איש השם דרכו ומפשפש במעשיו יוכל ללמוד מעובדא זאת פרק מוסר שלם ולהתבונן מה נאמנו דברי חז"ל. אל יחר בעיני כ"ת על איזה בטוים קשים שימצא במכתבי שאינם לפי רצונו ואפשר לא לפי כבודו, כי לא משנאה דברתי כן רק בשביל שלבי לבי, מעי מעי על חילול התורה, שני ת"ת הדרים בעיר אחת לא רק שנתחלקו בתורתן לשתי תורות, זה אוסר וזה מתיר, אלא שהייתם גם לשני עדים המכחישים זא"ז, זה מעיד כי לא נראה בו שמץ דופי וכי מתנהג בהנהגה יהודית, והשני מעיד כי עובר על כל איסורין שבתורה, אוי מה היה לנו, שני ת"ח מכחישין זא"ז בעדותן לפני ב"ד, שאחד מכם ודאי מעיד שקר, הנראה או הנשמע כזה, וכאשר אנה ה' מקרה זה לידי, להתאפק לא אוכל מלדבר את אשר עם לבבי ולבקש מכם אחיי! אהוביי! חדלו לכם הרע, חוסו נא על כבוד התורה שלא יתחלל שם שמים על ידכם, כלה גרש תגרשון את השטן המקנן בלבבכם לגרות את אש המחלוקת גם עם רב מרא דאתרא, והשלום הגמור יתאזרח בלבותיכם כמדת ת"ח המרבים שלום ואינם זזים עד שנעשים שלום: כנפש דורש טובתכם מברככם בשלום כברכת אהרן וואלקין.