זקן אהרן חלק ב קטו

טעם דבזיוני לא שייך כ"א במת וחיוב הקבורה הוא על אחרים, בזה שייך לומר שמחויבים לקברו כדי שלא לביישו, אבל בזמן שהאדם חי עדיין, ואם ניחא לי' לעצמו בבזיוני דידי' שיהא אבר ממנו מוטל באשפה, כלום חיוב ואזהרה שייך בכאן, ואפי' אי נימא כמ"ש הרמב"ן דטעם דבזיוני היינו לאו בזיונא דידי' אלא בזיוני דכל ישראל החיים שיתביישו אם רואים מתיהם מוטלים באשפה, דלטעם זה היה אפשר לומר שמוטל עליו חיוב לקבור האבר שנחתך ממנו בכדי שלא יתביישו כל העולם אם רואים רגל אדם מוטל באשפה, אבל באמת גם לסברא זאת אין לחייבו, דזה לשון רש"י בסנהדרין שם ד"ה בזיוני שרואין מת ונרקב ונבקע ע"ש. ומלשון זה יש לדייק דהבזיון אינו אלא כשרואין כל גופו נבקע אבל באבר אחד ליכא בזיוני, ועוד דהא מסקנת הסוגיא שם הוא משום טעם דכפרה, ולטעם זה פשוט דכל זמן שהוא חי אין נצרך לכפרה זאת וגם אם היה נצרך אין קבורת אבר אחד מועיל לכפר כיון דליכא חיבוט הקבר וכמ"ש. ומכל הלין נראה פשוט דחיוב קבורה אין בזה. ואין להביא ראיה ממ"ש בכתובות ד"כ שמוכי שחין קוברין שם זרועותיהם, וכן מההוא עובדא דיפתח, דאיתא במד"ר פ' חיי שרה שיפתח מת מנשילת אברים בכל מקום שהיה הולך היה אבר נישול ממנו והיו קוברין אותו שם. הרי להדיא שקברו גם אברים, דבזה י"ל כמ"ש השבו"י ובנוב"ת חיו"ד ס"ס ר"ט דקברו לאו משום דאיכא חיוב מצות קבורה אלא כדי להציל מן הטומאה וכדי שלא יכשלו הכהנים בהם. ונ"ל להביא ראיה דבע"כ רק משום הצלה מן הטומאה הוא ממ"ש בב"ק דפ"ה דכסיפא לי' מלתא למשקל מבשרי' למשדייה לכלבים, ואי נימא דקבורה דאבר מן החי אינו אלא משום הצלה מטומאה, אפשר לומר דהתם כיון ששדוהו מיד לכלבים עד שלא בא לידי טומאה משו"ה שרי כיון דאי אפשר תו לבוא לידי קלקול, או שי"ל דמיירי שחסר קצת מן האבר שאינו מטמא תו כמבואר במשנה פ"ב דאהלות, אבל אי נימא דחיוב קבורה יש בזה, איך רשאי לשדות לכלבים. כל זה הוא מדינא, מיהו ממנהגא נהיגי גבן לקבור לאבר הנחתך, וכן הביא בפחד יצחק אות ק' דכן עשו להזקן ר' שלמה ראוטי שחתכו רגלו מחמת מכה ונקבר, ונראה דנהגו כן על סמך העובדות שהבאתי ממס' כתובות וממעשה דיפתח שקברו לאברים ודו"ק: והנני אביך הדו"ש אהרן וואלקין. סימן עט ב"ה יום א' י"ט אלול תרצ"ו פינסק. כבוד בני חביבי הרב מהור"ר יצחק אלחנן שליט"א הגאב"ד דאנטופול. בעירך יש שלשה בתי קברות, א' ישן נושן אשר נסגר זה רבות בשנים מאפס מקום לקבור שם עוד. והאמצעי, אם כי יש שם עוד הרבה מקומות פנויות ובכ"ז נסגר זה מ"ה שנה לרגל המחלוקת אשר פרצה בעיר בטענה שהוא בטבור העיר כמעט בין הבתים. והשלישי זה ביה"ק החדש העומד וקיים זה עתה, ובהיות שחיים אנו היום בתקופה של "עקבתא דמשיחא" אשר המלחמות והגזירות אשר יעשו האומות על החיים. עוד ישלחו ידם להכריז מלחמה גם על המתים להרגיזם ממנוחתם כמ"ש התנא האלקיי בפרקי דר"א פרק ל' בזה"ל עתידין בני ישמעאל באחרית הימים כו' ויעשו בית הקברות למרבץ צאן כו', ומצב הזה עומד להתקיים גם בסביבותינו שנתנו עיניהם לחטט בשכבי ולעשות מכל אותן בתי קברות שכבר פסקו חמשים שנה לקבור שם לעשותן לדרך הרבים ומקום מדרס לטומאה לטיול ושחוק, ומיראתך שגם על עירך תעבור כוס כאשר כבר קרה כזה בעירות הסמוכות, ובכדי להקדים בעד הסכנה והצרה הזאת רחש לבך דבר טוב לחדש את ביה"ק האמצעי שנסגר זה מ"ה שנה ולהסגיר לקבור בו מחדש על המקומות הפנויות ועי"ז יהא נידון כביה"ק חדש וינצל מהסכנה הצופיה עליו, רק שחושש אתה לעשות כן מפני שגנאי הוא להמתים הקבורים בביה"ק האחרון שמשתמשים בו עתה, ובודאי לא ניחא להו למתי ישראל שיהיו שעריהם שוממין מבלי באי חברא קדישא עוד לבקרם, ואודות הצלת ביה"ק הישן נושן שנסגר כבר מאפם מקום תחשוב לעשות ג"כ עצה כעין זה: וע"ז אשיבך כי בנוגע להתחיל מחדש לקבור על ביה"ק האמצעי במקומות הפנויות, מחשבה טובה הוא ולא רק שראויה כ"א גם מצוה וחובה לצרפה למעשה, ומה שתחשוש לבזיון וקפידת המתים שבביה"ק האחרון, אנכי לא אמצא בזה שום בזיון וקפידה, דפעולת הבזיון והזלזול אי אפשר לדון עליה כ"א כשנעשית בכוונה לבייש ולזלזל וכדין בושת דבעינן שיהא מכוין לבייש, אבל בכה"ג דנ"ד האם יש פה חלילה מחשבה כל דהוא לבזות או לזלזל, ונהפוך הוא שכל עיקר הטורח והפעולה באה רק כדי להציל המתים מבזיון, וא"כ כלום יש לדון בכה"ג משום זלזול המתים, ובודאי שכל מתי ישראל ניחא להו בפעולה זאת כשיראו שהחיים דואגים עבורם ואין מניחין אותם להפקר ולמרמס צאן ובקר, ואף אם בפעם הזאת יגיע לפניהם קצת זלזול אפ"ה ניחא להו לסבול זלזול זה הקטן כדי שבאם יצטרכו הם חלילה לעצה כזאת יעשו כזה גם לפניהם, וכעין דאמרי' בב"מ דכ"ז גבי סימני אבידה ניחא לי' למוצא אבידה דניהדרו בסימנים כי היכי דכי אבדה לדידי' ניהדרי' נמי בסימנין, הרי שאע"ג דבפעם הזה כשהוא היה מוצא האבידה היה נוח ורצוי יותר לפניו שלא יוחזר בסימנים. אפ"ה אמרי' דניחא לי' בתקנתא דסימנין משום שמא יאבד לו אבידה ויצטרך לזה, ה"נ דכוותה אפי' אם נניח שבפעם הזאת סובלים קצת בזיון אפ"ה ניחא להו בתקנתא כי היכי דלכשיצטרכו חלילה הם לזה יעשו עבורם כעצה זאת, ואין לדמות זה למה שמבואר ביו"ד סי' שס"ג סעיף ב' דאין מוליכין מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת ופי' הש"ך שם דזהו משום כבוד המתים שמבזה חותם שלא לנוח אצלם, הרי ראיה דהמתים קפדי באמת בכגון דא, דהתם גופא הביא בחדושי רעק"א בשם תשובת זכרון יוסף להשיג על הש"ך, ולא מצד שמצא הקפידה מקום לנוח בכה"ג שאינו מכוון לזלזלם, אלא דהתם הוי טעמא אחרינא משום קפידת זה המת גופא שמוליכין אותו ומטלטלין אותו בנסיעה זאת ונתבזה עי"ז, והוכיח דבע"כ טעמא הכי הוא ואי"א לפרש כטעם הש"ך דמשום קפידת שאר המתים הקבורים בביה"ק הוי איסור זה, דהא מבואר שם דאם צוה הנפטר שיוליכו אותו לעיר אחרת שומעין לו, ואי משום קפידת שארי המתים הוא אפי' צוה נמי אמאי שומעין לו, אע"כ דהאיסור הוי משום זלזול ובזיון דמת זה גופא שמוליכין אותו ולכן אם איהו גופא צוה לטלטלו ולהוליכו לעיר אחרת שפיר שומעין לו דאיהו גופי' מחל ליקרי' אבל לבזיון שארי מתים לא מצינו קפידה: