זקן אהרן חלק ב קי

רבינו המהרש"ל ביש"ש לב"ק דל"ט בזה"ל משמע מכאן דלא היה שרי ללמוד תורה לעכו"ם אפי' משום שלום מלכות וקו"ח משום שכר הנאה אלא בגזירה והכרח ואוי לאותן הלומדים תורת ד' עם העכו"ם עבור הנאתם ותשלומי שכרן הם המילדים בנים לעכו"ם כי אחרי כן מתהפכים למינות כדאיתא בפרקי דר"א א"כ אותם החוטאים בנפשותם וגופן להפר עצת ד' אשר לומדים עם העכו"ם גדול עונם מנשוא ולא יראו בנחמת ציון ע"ש, גם השל"ה הקדוש במס' שבועות דקפ"ה החמיר מאוד והביא בשם מהר"ם גבאי דאין מלמדין אותו אפי' אל"ף בי"ת וכל המלמדו מורה שמשקר בשם הגדול כי כל התורה שמותיו של הקב"ה והמלמד תורה לעכו"ם מעיד על עצמו כאילו אינו אמת ח"ו ע"ש, וכן ראיתי דברים חוצבים להבות אש בתשובת בשמים ראש סי' שכ"ז שנשאל אם מותר ללמד לעכו"ם כתב ולשון יהודית או ללמוד עמהם מקרא והשיב דאיסור גמור להוציא קדושתנו וסגולתנו אשר בהם נבדלנו מכל אומה לתתה לעכו"ם ומי יתן והיתה תורה אתנו בני ישראל אמון מוצנע כאשר מלפנים ואפי' אחאב לא רצה לתתה למלך ארם כי כל הצרות נמשכו מזה והמלצתי בזה משחז"ל במס' סופרים פ"א בשעה שנכתבה התורה יוונית לתלמי המלך היה יום צרה לישראל כיום שנעשה העגל ובמקום אחר אמרו שהיה חשך בעולם שלשה ימים, כוונתם שכל הגלות המר שהחשיכה עיניהם של ישראל בימי גלותם מאז עד עתה בא לנו רק ע"י עכו"ם הללו שידעו לפטט פטפוטי אורייתא ובחרטומם התחילו לנקר ולחטט ולמצוא דברים שלפי קט שכלם לא יבינו ומתחילים להתקוטט ולהתלוצץ ממנו ומתורתנו, ורק עי"ז בא לנו כל הצרות למי שיודע פרק בדברי ימי ישראל, ולמה לנו לחפש בהסטוריא הישנה שלנו, די לפנינו להביט מה שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו מה עשה לנו פרונייטיס בשעת בירור המשפט של בייליס, וכמה צרות ענויים וגזירות רעות גרם לנו הכומר טשעטשאק בגזירת השחיטה מזה שיודע מעט לחטט ולנקר בתורתינו ושכלם סתום ואטום להבין האור הגנוז בתוכה וע"י ידיעתו הקלושה החשיך עינינו בגזירות רעות וצרות נוראות ומי אשם בכל אלה אם לא אותן המלמדים שמלמדים אותם שטחיות התורה, רעדה אחזתני וכל גופי תרעד היתכן להעלות על הדעת לסייע אותם בהפצת תוה"ק לתת חרב בידם להרגנו בחרבות שבשפתותיהם, כותלי בית המשפט הלובליני אשר שם ישפט כעת משפט הפשיטיקי יוכיחו על אמתת הדברים כי הד קול הכומר הזה נשמע כעת גם בכותלי הבית הזה, ולכן מסקנת הדברים חלילה וחלילה לעשות כזה ולסייע אותם בהעתקת המשנה אפי' אות אחת אסור ללמדם כמ"ש לעיל בשם הזהר וגם בס' חרדים מצות דרבנן ס"ק ל"ז כתב נמי שאפי' אות אחת אסור ע"ש. ואשרי המוסר נפשו ע"ז כמו שעשה אחאב והשתבח ע"ז שלא נתן ס"ת למלך ארם, ואוי לו למי שיזלזל בזה וכל הפורש מדבר כזה לא יאונה לו כל רע ויזכה לראות בהרמת תוה"ק: כנפש אביך המברכך בברכת אהרן וואלקין. סימן עב ב"ה עש"ק ט' אייר תרצ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מוהרדי"פ לעווינסאן נ"י בעיר טשיזעוו. דבר שאלתו באחד שמכר חמצו לנכרי ובתוך שאר מיני חמץ מכר גם פרתו שהיתה לו בחצר אדון אחד, ובאחרון של פסח ילדה בכור מה דינו, ובהיות שהאיץ בי להשיבו כרגע כי נחוץ הוא לא אוכל לבוא בארוכה אשר נצרך לזה שיהוי זמן לבאר הטעמים והנמוקים, כפי המבואר אצלי בחבורי זקן אהרן ח"ר, רק בקצרה אשיבנו כי אין לולד זה דין בכור, דאף אי נימא דאין הולד מכור בשטר המכירה של חמץ, מ"מ גוף הפרה עכ"פ מכורה לנכרי ומבואר ביו"ד סי' ש"כ דאפי' קנה הנכרי רק האם אין לו דין בכור, ואף דלענין בכור בעינן קנין כסף ומשיכה דוקא ולענין חמץ אין מושך הנכרי הבהמות, מ"מ כיון דאיכא קנין וכסף ושטר ואג"ק ות"כ וגם נהגו לכתוב בשטר מכירה שמתנין עמו שהכסף לבדו יקנה, וגם לרווחא דמלתא עושין שארי קנינים פשוט דמהני גם בבכור וכ"פ בתשובת מוהרש"ם ח"ב סי' קצ"ד בפשיטות, ועיין בתשו' אבן יקרה ח"א סי' נ"ד שסיים דבמקום שבעה"ב עשה שטר מכירה כדי להנצל מאיסור שבת והקנה כל בהמותיו לנכרי בכסף ושטר ואג"ק ובתוך הבהמות הנמכרות היתה גם פרה זאת בודאי שאין בזה מקום שאלה כלל והבכור מותר בלי ספק, ובחבורי א"ר הארכתי הרבה וכאן לקצר אני בא רק לפסוק הדין: והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן עג ב"ה יום ב' י"ב תשרי תרצ"ד פינסק. כבוד הרב וכו' מהו' דוד זאב האלפערן רב בק"ק זאסטראוועצי. ע"ד שאלתו בס"ת שנמצא שנפסק רגל התחתון מבי"ת והנפסק נראה לעין כל אלא שתינוק קורא אותו ב', ומסתפק אי מהני בזה קריאת התינוק כיון שעינינו רואות שאין האות כצורתו, והנה בגט מצינו פלוגתא בזה, התה"ד סי' ר"ל אוסר מטעם דכל שאין צורת אות עליו כמו שנמסר למשה מסיני, אין שם אות עליו, והביא ראיה מדברי הרא"ש שכתב בסוף מס' גיטין על מימרא דאביי בש"ס שם להזהיר על הרחקת הרגל בה' דלמהך דלא לשמע למחך כי חוכא ובכל רגלי שארי האי"ן צריך להרחיק כדאיתא פ' הקומץ כו' אלא בה"א דלמהך צריך להרחיק יותר עכ"ל הרא"ש ובהאי "יותר" שכתב הרא"ש הבין התה"ד הכוונה דקאי על ההרחקה כלו' שבה"א זה צריך ריוח יותר גדול בין הרגל להגג מבשאר ההי"ן, ומשום דאביי הוצרך להזהיר עליו ביחוד מכלל שצריך הרחקה יותר גדולה, ומזה שפיר הוכיח התה"ד דגם בשארי ההי"ן אם שינה צורתן והדביק הרגל להגג שפסול גם דיעבד דאל"ה מה מקום להוכחת הרח"ש מדאזהר אביי על ה"א דלמהך מכלל דצריך להרחיקו בריוח יותר גדול, נימא דלעולם שיעור הריוח וההרחקה אין נצרך בה"א זה יותר משארי ההי"ן ומה שהזהיר אביי על ה"א דלמהך לומר שבו פסול גם בדיעבד אם