זקן אהרן חלק ב קט

לעכו"ם הרי מסייע בזה לגזלן, וראיה ברורה לזה דאלת"ה א"כ בדר' יוחנן גופי' דאמר גוי העוסק בתורה חייב והמלמדו עובר משום לפני עור, ואמאי הא כיון דישראל מלמדו ואין העכו"ם נוטלה מעצמו לית בזה איסור גזל מעיקרו והעכו"ם גופא נמי יפטור. א"ו דישראל פרטיי אין לו רשות בזה ואם העכו"ם לומדה בלא רשות ב"ד חשוב כגזלן וישראל המלמדו ומסייעו חשוב כמסייעו לגזול ועובר בלפני עור. ולכן בנידון דידן דהעכו"ם בא לעסוק בתורה מעצמו בלא הסכמת ב"ד הרי הוא גזלן גמור והמסייעו עובר בלפני עור לת"מ וזה ברור: ודע דהמהרש"א בשבת גבי עובדא דהלל שזכרנו העלה ליישב קושית תוס' דאיך למד עם הגר דהא אכתי גוי הוא, וחידש דכיון שבא להתגייר אף שעדיין לא נתגייר חשיב תו כישראל ומותר ללמדו תורה, וחידוש דין זה העלה מכח הכרח הקושיא דאלת"ה היאך למדו תורה והא עדיין גוי הוא וכקושית התוס', ולמה שבארתי דהלל רשאי הי' בלא"ה ללמדו דברשות ב"ד הוא וגם לא למדו אלא סדר תפלה וראשי פרקים ואין בזה או לא איסור דגזל ולא איסור דמגיד דבריו וכמ"ש א"כ אין ראיה תו מהתם לחדש דין דמהרש"א ושפיר י"ל דכל שלא נתגייר עדיין באיסורו עומד. אפ"ה נ"ל דחידוש דינו אמת אף שאין הכרח לזה, דכה"ג כתבו התוס' בכתובות די"א גבי גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד, והקשו התוס' והא זכייה מטעם שליחות ואין שליחות לנכרי ותי' כיון דבהך זכייה נעשה ישראל מהני לו תו הזכייה דהוי כישראל קודם הטבילה, ובמקום אחר תירצתי כן גם לקושית מרן בעל הכ"מ בפר"ד על הא דארז"ל בפ"ק דתענית דמפתח של תחה"מ לא נמסר לשליח שנא' וידעתם כי אני ד' בפתחי קברותיכם ואמרו בסנהדרין שאלוקינו כהן הוא שנא' ויקחו לי תרומה, וכיון שהקב"ה יש לו דין כהן היאך יטמא למתים ע"ש, וכתבתי לתרץ דכיון דבפעולה זאת יהיה חי משו"ה מיקרי חי אפי' קודם שהחיה אותו, וה"נ גבי הלל שלמדו דיני ישראל תשוב מיד כישראל: והמתבאר מתוך מה שכתבנו דבנ"ד דהעכו"ם לא נטל רשות מב"ד ללמוד תורה חשיב כגזלן ואיכא בי' ודאי איסור דר' יוחנן דלנו מורשה ולא להם, וגדולה מזה אני אומר דבנ"ד שמלמדו משנה איכא בי' נמי איסורו דר' אמי אע"ג דאיסור זה אינו אלא כשמוסר לו טעמי תורה וכהמהרש"א ולא בלימוד שטחיי בעלמא, אבל היינו דוקא תורה שבכתב לית בה משום חקיו ומשפטיו לישראל משום דלא הוכר בה מדרשי וטעמי התורה, משא"כ תורה שבע"פ שמפרש לתורה שבכתב עפ"י י"ג מדות שהתורה נדרשת הן הן גופייהו חקיו ומשפטיו וכמו שפי' הנצי"ב ז"ל בתשובה סי' ע"ז דחוקיו ומשפטיו הן כללי התורה איך שהתורה נדרש בהם והוא התורה שבע"פ והן הן גוף האיסור של ומשפטים בל ידעום. ובזה מובן לי סברת החילוק שחילק בשמ"ק ספ"ק דכתובות דרק תורה שבע"פ אסור ללמוד לנכרי ותורה שבכתב שרי, וכ"כ נמי כמה מגדולי המחברים ואינו מובן טעם החילוק, ולמ"ש ניחא דתורה שבכתב שלא נזכר בה שום טעם ומדרש היאך נלמוד דין זה ואינה אלא לימוד שטחיי ולא שייך בה חקיו ומשפטיו בל ידעום כיון שגם אם ילמדו לא ידעו משפטי ומדרשי התורה, משא"כ תורה שבע"פ שהוא פלפולה של תורה שניתן למשה בערבות מואב שעל ידה נדע הטעמים והמקורים של כל מצוה, זהו גופא חוקים ומשפטים שנאמר עליהם בל ידעום לעכו"ם: הן אמנם דאי לאו דמסתפינא הייתי מפרש כוונה אחרת לגמרי בדברי ר' אמי דאין מוסרין ד"ת לנכרי, שלפי"ז היה נקלש איסור זה לגמרי, והוא דבאמת לאו כל מוחא סביל להבין מעצמו ושכלו לסודות ורזי התורה הטמונים בתורה, ואפי' ישראל גמור אין בכחו ושכלו האנושיי להבין ולעמוד על אופים רק יחידי סגולה אשר ד' חפץ לזכותם ולגלות להם רזי התורה וכמו שאמרו באבות פ"ו דמי שלומד תורה לשמה זוכה לזה שמגלין לו רזי תורה ומשמיא הוא דמזכין למי שזכה לזה שיופתחו כליותיו כמעין המתגבר, אבל אם ד' לא יסייעו שוא שקד שומר להבין סתרי תורה ע"י שקידתו בלימוד התורה, וכל זה הוא דוקא לישראל כשזוכה לזה לגלות לו רזי התורה, אבל לנכרי אף אם אלף שנים יחיה ובתורת ה' יהגה יומם ולילה לא יזכה לסיוע והשפעה אלקיית שיגלו לו רזי התורה, דמשפטים בל ידעום דהיינו סודות התורה אין מודיעין להם, וזהו כוונת ר' אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי, אין כוונתו שזהו אזהרה לפנינו לאסור למסור ד"ת לעכו"ם, אלא הבטחה שלא יועיל להם כל יגיעה על התורה באשר דמשמיא אין מוסרין לעכו"ם סודות ורזי התורה ואף אם יהיה חכם כשלמה אינו זוכה להבין ולראות בהוד יפיה, וסתרי מצפוניה והאור הגנוז בתורה, דזה אין מגלין כ"א לישראל כשזוכה לכך אבל לא לנכרי. ואם כנים אנחנו בפירוש הזה יתיישב הקושיא שהרעישו כל האחרונים למה השמיטו כל הפוסקים להך דין דר' אמי ולא נזכר זכרו בשום אחד מהפוסקים ראשונים ואחרונים, ולמ"ש ניחא מאוד דבאמת אין זה אזהרת איסור אלא הבטחה בלבד דנכרי לא יוכל בשום אופן להתגלות רזי התורה, ואל תתמה על פי' חדש כזה אשר לא שערוהו שום מפורש לפוסק, כי יש לי יסוד וראיה ברורה לזה מדברי חז"ל דמסופר במד"ר פ' שמות פ"ל אות ט' דפעם אחת אמר עקילס לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל וא"ל לאומה זו אתה מבקש כו' להתערב מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר א"ל הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם מה ברא ביום ראשון כו' ותורתן אמת וכלומר דלולא ה' שחפץ בהן לא גילה להם סוד זה א"ל לך ולמד תורתן ואל תמול א"ל עקילס אפי' חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם לא מל שכן כתוב מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לא עשה כן לכל גוי כו', ופי' העץ יוסף שם אינו יכול ללמוד תורתן שאי"א להבין סתרי תורה רק לישראל ע"ש, הרי להדיא כמו שפרשתי דלאו מטעם איסור הוא אלא משום שאין יכולת להם להבין סתרי תורה אפי' חכם היותר גדול ורבות בשנים יהגה בתורה כזקן בן מאה שנה אין יכול להבין מה שגנזו בתורה, ורק ישראל המל בשר הערלה דידי', הוא יכול לזכות בזה. ולפ"ז הרי נקלש איסורו דר' אמי לגמרי כיון דלפנינו אין זה איסור כלל ללמדם וכמו שבאמת לא נזכר בשום פוסק רמז של איסור, אבל בכ"ז לנידון דידן לא יהיה מזה שום פתח וצד היתר דאכתי אסור מדר' יוחנן לגוי לעסוק מעצמו בתורה וכל המלמדו ומסייעו עובר בל"ת דלפני עור לת"מ וכמ"ש בארוכה, והרי תראה בזה שחזרתי על כל צד ולא מצאתי היתר: והנה היתר לא מצאתי בכל אלו היגיעות שיגעתי אבל איסורים נוראים וגדולים מצאתי, ומזקנים אתבונן כמה החמירו בדבר כזה אשר פלצות אחזתני בראותי דברי הזה"ק פ' אחרי וז"ל וכל מאן דלא אתגזר ויהבין לי' אפי' אות זעירא דאורייתא כאילו חריב עלמא ומשקר בשמא דקוב"ה כו' עכ"ל, ואחריו בא