זקן אהרן חלק ב קה

בא ע"י הנדר וכיון שהנדר הופקע ע"י שאלה ממילא אין בזה שום קנין, ולפ"ז לאו דוקא במסר ליד גזבר אלא הוה"ד אם קנה הקדש בקנין אתר כגון חליפין ומשיכה לא מהני תו שאלה, וגם הש"ך לפי דרכו כתב שלאו דוקא מסר ליד גזבר ע"ש, ולמ"ש הדברים מובנים בטעמם, ובזה יישבתי נמי קושית הקצוה"ח בסי' ש"א בהא דאמרי' התם דאע"ג דהקדש אתמעטו מדין שומרים מ"מ אם קנו מידו חייב וכמ"ש בב"מ דנ"ח, והקשה למה לו קנו הא אמירה נמי הוי קנין, ואכן למ"ש בטעם דאמירה הוי כקנין, לא שייך זה כ"א במקום שהאמירה לגבוה היתה על דבר מסוים כגון שור זה עולה בית זה הקדש וכמשנה דקדושין דכ"ח כיצד אמירתו לגבוה האומר שור זה עולה בית זה הקדש דבזה אמרינן כיון שהנודר מסולק הוא משור זה קנה אותו הקדש, אבל במתנה להתחייב בדין שומרים שאינו משעבד שום דבר להקדש ורק שמשעבד גופו להיות כשומר דעלמא ורק שעבוד הגוף יש כאן ולא שעבוד החפץ וכמ"ש בשמ"ק גבי אמר שמואל בשקנו מידו וז"ל וא"ת על מה תל הקנין קנין דברים בעלמא הוא וי"ל דחל הקנין על גופו דגופו משועבד להיות כשואל, ומשו"ה נהי דהנודר מחויב לקיים מטעם נדרו אבל הקדש במה קנו דבשלמא אם האמירה לגבוה היה קנין ממש כמו כל הקנינים היה תל גם על שעבוד הגוף אבל למ"ש דעיקר הקנין הוא רק מחמת שהנודר מסולק מן הדבר א"כ לא שייך זה בשעבוד הגוף, ודוקא בקנו מידו הוא דמתחייב עכ"פ מטעם שעבוד הגוף אבל באמירה לחוד נהי דמהני מטעם נדר אבל מטעם קנין לא מהני ונ"מ שבמקום שלא נוכל לכוף אותו לקיים נדרו כגון שמת אין הקנין כלום וכמ"ש ברמ"א חו"מ סי' ר"ט סעי"ד. ולפ"ז בנ"ד שכבר כתב האחוזה על שם הקהל ע"י כתב גמור בעש"ג הוי זה קנין לגבייהו ולא מהני תו שאלה כיון דמלבד הנדר יש כאן להקהל קנין גמור על האחוזה והקנין אינו ניתר ע"י שאלה: אלא דאפ"ה נ"ל דמסירה כזאת כבנ"ד לא חשיבה מסירה גמורה לגבי זה שלא תועיל תו שאלה, ונהי דאם המסירה היתה גמורה לא מהני אבל מסירה כזאת אינה חשובה, ויתבאר עפמ"ש הש"ך שם עוד בשם הרשב"א ליישב קושיא זאת וז"ל דהא דאמרו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט לא אמרו כמסירה ממש אלא כמו מסירה דקנייה לענין קנין בלבד להיות האמירה גומרת כמו שגומרת המשיכה או המסירה בהדיוט דדוקא כי נימא דהו"ל כמסירה ממש ליד גזבר הוא דאמרי' דאין שאלה אבל אי לא אמרי' אלא כמסירה להדיוט דהיינו כקנייה דהדיוט שפיר אמרי' דיש שאלה עכ"ל, ובש"ך נדחק לפרש כוונת הרשב"א דהיכי דמסר ליד גזבר דעשה מעשה לא מהני שאלה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל באמירה לחוד אתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש, ואמנם אין לשון הרשב"א סובל פירושו, דהא הרשב"א דייק דאמירה הוי כמסירה דקנייה ולא כמסירה ממש דמשמע דיש חילוק בענין המסירה גופא ולא נזכר גם רמז מסברת הש"ך משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, ועוד קשה דאי נימא כסברת הש"ך א"כ אפי' לא מסר ליד גזבר רק שהקנה להקדש בקנין הגבהה וכיו"ב נמי לא מהני שאלה משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה הקנין, ואילו בש"ס קאמר דוקא תרומה ביד כהן דלא מהני שאלה ומשמע דכל שלא מסרו לידו אע"ג דעשה קנין ממש מהני שאלה. אלא ברור אצלי שכוונת הרשב"א יתפרש עפמ"ש הסמ"ע בסי' ר"ן שתרי מיני מסירה יש, סתם מסירה הוא שנתנו לידו כדי שיזכה בו בתורת קנין אכל לא שיקחנה מיד אל ביתו ויש מסירה שנותן החפץ בידו שיקחנו מיד אל ביתו ויזכה בו מיד בזכוי גמור לחלוטין ע"ש שכתב דאפי' במקום דלא מהני מסירה סתם מהני המסירה הזאת, והיינו נמי כוונת הרשב"א דאמירה לגבוה הוי כמסירה דקנייה פי' דלא הוי כמו שמסר לידו לחלוטין ליקחנה לתוך ביתו אלא כמו שעשה מסירה ע"מ לקנות ולהכי מהני שאלה, אבל במסר ממש ליד הגזבר שיקחנו לחלוטין כיון דיפה כחו כ"כ לא מהני שאלה וזה ברור בכוונת הרשב"א למדקדק בדבריו, ועיין עוד במרדכי ב"ק פ' שור שנגח דו"ה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט אין הפירוש כמסירה דוקא אלא כמו דבר דמהני לקנייה באיזה אופן שהוא ע"ש, הרי לפנינו שהרשב"א מרא דהאי חידוש הדין שבמסר ליד גזבר לא מהני שאלה, איהו גופי' מחלק ומבאר שאין זה במסירה דקנייה אלא דוקא במסירה כזו שהמוסר סילק עצמו לגמרי מכל וכל מן החפץ הזה ולא שייר בו עוד שום זכות לנפשי' אלא שמסרו ליד גזבר שיקחנו לחלוטין לתוך ביתו, ולפ"ז הכא בנ"ד אע"ג שכתבה על שם הקהל אפ"ה אין לחשבה למסירה גמורה שסילק ידו מזה ולא שייר שום זכות לנפשי' דהא גם הטוען שמצד הקהל הודה בעצמו שהנותן לא הוחלט בדעתו למוסרה לגמרי ולא שייר זכות דלכשיגיע התור יראה מה לעשות בזה, וכ"ש לדברי כ"ת שחסר עוד הזכיות שמנהיגי הקהלה נוהגים לזכות לכל מי שינדב לקרן קיימת, ובאופן כזה אפי' אם מסר ממש לשלטון הקהל אם אך שייר איזה זכות לנפשי' היה מהני שאלה, כ"ש בנ"ד שמסירה בפועל ליכא רק מה שנכתבה על שמם, ולכל היותר לא חשיבה זאת יותר מאילו זכו ע"י איזה קנין אחר דאפ"ה מהני שאלה, ובאמת יש מקום לדון דגם שאלה אין צריך, דהא הנותן מכחיש ואומר שלא נדר מעולם על ת"ת ונאמן במגו דבעי מיתשל ואפי' בלא מגו יש מקום להאמינו דלא שייך בזה שום קנוניא וחשד כיון שאינו רוצה לחזור מנדרו וליקחם לעצמו ורק רוצה לשנות לצדקה אחרת, ומה מקום לחשדו בזה, רק מפני שכת"ר לא דן ע"ז אין רצוני לקבוע בזה מסמרות כיון שלא נשאלתי ע"ז, ועל מה שנשאלתי אם מהני שאלה ע"ז הנני משיב כי לענ"ד מכל מה שכתבתי פשוט אצלי דמהני שאלה ויתירו לו ב"ד וד' יסלח לו: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן ע ב"ה עש"ק אסח"פ תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר שמואל מאיר הכהן האלענדר שליט"א מו"צ בק"ק טשערנאוויץ רומיני'. מכתבו קבלתי במועדו ואחר עד עתה מפני שטרוד הייתי להשיב לשואלי דבר ה' במילי דפסחא שאי"א הי' לדחותם, ועתה כאשר עברו ימי הפסח נפניתי מיד להשיבו על שאלתו בעתון אחד שיוצא ע"י החרדים ונדפס שם דברי תורה בשפה הזארגונית ותולים עצמן באילן גדול הוא העתון "יודיש טאגבלאט" היו"ל ע"י היראים בוורשה ומדפיסים ג"כ ד"ת ובהיות שרוב גליוני העתונים משתמשים בהם לאחר שנקראו בכל תשמישים בזוים וגם בבתי מתראות יגיעו, ולכן שואל כ"ת אם רשאים לעשות כזה: