זקן אהרן חלק ב קג

סימן סט ב"ה יום ד' ב' דר"ח אלול תרכ"ו פינסק. כוח"ט לכבוד הרב וכו' כ"ש מהור"ר פנחס סג"ל צימעטבוים שליט"א ראב"ד בק"ק ווארדיין גדול רומעני'. ע"ד שאלתו באיש אחד שזה עשר שנים, לפנים קנה אחוזת שדה וחשב בדעתו לעשות ממנה איזה מוסד לקרן קימת לצורך איזה דבר טוב ומועיל אשר יישר בעיניו כשיגיע התור ושעה המוכשרת לזה, ובהיות שרצה להבריח אחוזה זאת מבניו שלא יהא ביכולתם לערער ולעכב. קנה אותה מתחלה על שם הקהל, וכה נכתב ונחתם בערכאות השלטון, והנה עתה רוצה למסור האחוזם ולמוכרה לצורך נשואי קרובתו היתומה שאין עצה אחרת להשיאה ויש חשש שתשב חלילה עד שתלבין ראשה, ואכן בבוא הענין לפני טובי העיר שצריכים לחזור לכותבה על שם הקונה, קם אחד מהם לערער וטוען שזה האיש המנדב אמר מאז שזו השדה בדעתו לעשותה קרן קימת על ת"ת וא"כ אי אפשר עוד לשנותה לצורך צדקה אחרת דאין משנין מת"ת לשום צדקה אחרת, אכן המנדב מכחיש ואומר שמעולם לא סיים ליתן על ת"ת דוקא, ואפי' אם לא היה לו כעת צורך אתר לא היה נותן על ת"ת בשביל שהסתדרות והנהלת הת"ת לא יישר בעיניו מפני שאינם עושים חובתם להמנדבים, ובכן נסתפק כ"ת אם נאמן הנותן ואם מועיל כאן עכ"פ שאלה על נדרו בהיות שהאחוזה נכתבת על שם הקהל הוי הקהל כמוחזקין וכאילו האחוזה נמסר לרשותם וכמ"ש בחת"ס ושו"מ, ובדבר שכבר נמסר ליד גזבר לא מהני שאלה כמבואר ביו"ד סי' רנ"ח: ובתשובה ע"ז כי לדעתי זו אינה צריכה לפנים דשאלה ודאי מועיל בנ"ד, ומה שצידד כ"ת להחמיר מפני שהאחוזה נכתבה ע"ש הקהל וכיון שיצאה מרשותו של נותן ונכנסה ליד הקהל אינו מועיל שאלה לא שייך זה בנ"ד מטעמים שאבאר, דעיקר חידוש דין זה דבבא ליד הגזבר אינו מועיל שאלה המציא זה הרשב"א מהש"ס דנדרים דנ"ט דקאמר הש"ס התם בתרומה ביד כהן לא מצי לשאול ולמד מזה הרשב"א דכל צדקה משבא ליד גזבר לא מצי לאתשולי, אכן דין זה לאו דפסקא הוא אליבא דכו"ע, ופוק חזי כמה מרבוותי דפליגי עלה, דכבר הביא בנו"ב מהדו"ת סי' קנ"ד לדברי הרא"ש בפי' לנדרים שכתב דדין זה אין להוכיח כ"א לפרש"י ור"ן בכוונת הש"ס דתרומה ביד כהן לא מצי לאתשולי דכיון שיצא מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה תו לא מצי לאפקועי שם תרומה מינה ע"י שאלה, אבל רבינו ר"א ממיץ פירש דלא מצי לתשולי שהרי לא קרא עליה שם תרומה, ומשמע דקאי אכהן אבל הישראל שהפריש חצי למיתשל עלה ע"ש. ובכ"מ פ"ד מהלכות תרומות הלכה כ"ז כתב דהרמב"ם נמי סובר כר"א ממיץ דמצי למיתשל אפי' כשמסר ליד כהן, ובנו"ב שם הוכיח דגם הרא"ש חולק על הרשב"א וסובר כרמב"ם ור"א ממיץ דמצי למיתשל אפי' כשמסר ליד כהן, הרי לפנינו שגדולי הראשונים חולקים על הרשב"א וסוברים דאפי' בבא ליד גזבר מהני שאלה: והנה לכאורה היה אפשר לצדד ולומר דאפ"ה לא מהני השאלה במסר ליד גזבר אפי' לרמב"ם ור"א ממיץ, דהא ידוע מה שאמר ר' יוחנן בכריתות דכ"ד ושור הנסקל שהוזמו עדיו כל המחזיק בו זכה מ"ט אייאושי מייאש לה כבר ומפקר לה וזוכה הזוכה בו מתורת הפקר, ואע"ג שריש לקיש פליג על ר' יוחנן בדין זה בירושלמי ב"ק ר"פ שור שנגח דו"ה, מ"מ הא קי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל וכ"פ הרמב"ם פי"א מהלכות נזקי ממון להך דינא דר' יוחנן, ובחבורי חשן אהרן סי' כ' הוכחתי דלשיטת רש"י ורמב"ם לית מאן דפליג על ר' יוחנן ע"ש היטב שהארכתי ואכ"מ, ולפ"ז ה"נ בתרומה שמסרה ליד כהן או בצדקה שנתן ליד גבאי משעה שנתנה כבר הסית דעתו ממנה שכבר אינה שלו וממילא זכה בה הכהן או הגבאי מן ההפקר וא"כ מה שייך שאלה בזה נהי דאיסור הנדר נפקע ע"י שאלה אבל כיון שהזכייה הוא מתורת הפקר ובהפקר הא לא נמצא שאלה הן אמנם דלא נעלם ממני שיש לדחות זה ולומר דלא דמי לההיא דכריתות דהתם שאני שבתחלה נתחייב עפ"י פסק ב"ד מטעם ודאי דהב"ד הכירו ודאי שהוא חייב בזה ולכן ודאי דמייאש בהיות שלא היה לו שום תקוה שיבטל פסק הדין, משא"כ בתרומה וצדקה כיון דישנו בשאלה אינו מתייאש מעיקרו דסבור הוא שבכל עת שירצה יבוא וישאל על נדרו ונמצא שלא הסית דעתו כלל ולא הפקיר מידי ועמ"ש בחבורי חשן אהרן סי' ע"ה סעיף י"ז, כן היה נראה לחלק בפשיטות, אבל מדברי הר"ן משמע להדיא דאפי' כשישנו בשאלה נמי אמרי' דמשעה שמסר ליד גזבר הפקיר וזוכה הלה מתורת הפקר, דז"ל הר"ן בנדרים דפ"ה ואני מסתפק בזה לפי שמשעה שאסרו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה מן ההפקר ואע"פ שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאינו נמצא שאלה בהפקר עכ"ל, הרי להדיא דאפי' בדבר שישנו בשאלה אמרינן נמי דמפקר לה. ואף שאני לעצמי לא זכיתי להבין דבריו מטעם שכתבתי דהא גופא כיון שיודע שבידו לשאול ולהתיר הנדר ממילא לא אסח דעתו ולא מפקר. ועוד דאפי' אם נניח שהתפץ נעשה הפקר ממש אבל הזוכה ודאי שצריך לכוון ולזכות מתורת הפקר, ובתרומה הא הכהן נתכוון לזכות מחמת שסבור שמגיע לו זה עפ"י דין ולא נתכוון כלל לזכות מתורת הפקר, ובכה"ג לא קנה אפי' היה זה באמת הפקר דדמי לעודר בנכסי הגר וכסבור שהם שלו וכמ"ש הט"ז חו"מ סי' רנ"ו ובקצוה"ח שם דהיכי שנתכוון לזכות מתורת מתנה לא זכה באותו חפץ מתורת הפקר, ואפי' למאן דסובר התם דקנה היינו כשהזוכה מיהא נתכוון לקנין אלא שנתכוון לשם מתנה ולא להפקר אבל הכא הכהן שסבור הוא שמגיע לו עפ"י דין ולא נתכוון לזכות כלל בשל אחרים דהא סבור ששלו הוא נוטל, והיכי שאינו מתכוון לזכות בשל אחרים כלל לכו"ע לא מהני כן היה נראה לענ"ד אלא שבטלה דעתי נגד דעת הר"ן, ולסברת הר"ן שפיר י"ל דלכו"ע אינו מועיל שאלה במסרו ליד כהן כיון דהזכייה הוא מתורת הפקר וכמ"ש: ואמנם אכתי אין ללמוד מזה לנידן דידן דמיירי בצדקה דאפי' נימא שבתרומה ביד כהן לא מהני שאלה, אפ"ה אין ללמוד לצדקה מזה דשפיר יש לחלק בין זכיית הכהן בתרומה שזוכה אותה לנפשי' לזכיית הגבאי בצדקה שזוכה אותה לעניים וכמ"ש הנו"ב שם דכיון שמתורת הפקר יזכה בו הגבאי א"כ לא עדיף זה ממציאה והרי המגביה מציאה לחבירו שקנה חבירו הוא רק מטעם מגו שזכי לנפשי' ולכך בליקט פאה ואמר לאיש פלוני עני קי"ל כרבנן שאם הלוקט היה עשיר לא זכה ויתננו לעני הנמצא ראשון כמבואר בש"ס ב"מ ד"י, וא"כ הגבאי הזה שאינו עני איך זכה מן ההפקר לצורך עניים והרי לא שייך מגו דזכי לנפשי' שהרי הוא עשיר ע"ש. וכדבריו כתב רש"י בב"מ וז"ל אדם בעלמא שאינו בעל שדה דאי בבעל השדה לא אמר ר' אלעזר זכה כו' דאפי' עני הוא מוזהר שלא ללקט פאה משדה שלו ע"ש,