זקן אהרן חלק ב קב

סובר גם הוא כהרמב"ם דהטעם הוא משום פגימה ולא מהני לזה גם מחילתו של חכם והדברים ארוכים ליישב דברי הש"ס בחולין שלא אמרו אלא מפני כבודו של חכם וכבר העיר הלח"מ ע"ז ואכ"מ, ולכן אפי' שחט בלא רשות הרב יש לאסור שחיטתו מחשש שמא ישחוט בסכין פגום, וכ"ש בנ"ד שפרק עול הרב לגמרי ולא שאל ממנו שאלות הריאה, מי יודע כמה מכשולים הוציא מתח"י, ובשגם שהרב מוחה בפירוש בכל תוקף וגם התרה בו ולא עוד אלא שאסר שחיטתו שרשות ביד הרב לעשות כן, ומה ששחט לאחר שנאסר ודאי דהבשר אסור ובכ"ז לא השגיח על כל זה ופיטם לעדה שלימה בבשר אסור מדינא, האם כל אלה אין די לאסרו, ואין ספק דלאיש כזה יש לאסור שחיטתו אפי' כשבדקו אחרי שחיטתו ונמצא הכל יפה וכמ"ש הריטב"א בחולין די"ח שאם מה שלא הראה סכינו לחכם הוא במרד ובמעל דשחיטתו אסורה אפי' בנמצא סכינו יפה, וגדולה מזו כתב בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קצ"ו דשו"ב שלא השגיח על אזהרת הרב וגם אחר ההתראה עמד במרדו ה"ז רשע ועבריין ואפי' להתפלל עמו אסור ואף שלא נדוהו הרי הוא כמנודה ע"ש, וממילא דלאיש כזה לא מהני גם מחילת הרב דלא מחל אלא לזהירים אבל לא לאיש כזה שעומד נגד התראת הרב ואסור למחול, איה סופר ואיה שוקל למנות המכשולים הרבים שהוציא באיסורי דאורייתא בעדנא דרתחא כשעושה מריבה עם רבו וחולק עליו עם המון עוזריו ונצרך לפניו להטות לב העוזרים על ידו ומסייעים אותו במחלוקת זו ובמה יכול לשחדם ולקנות לבבם אליו אם לא בלהטיו וכשפיו שמראה לפניהם כי הוא אומן גדול להשחיז ולהעמיד הסכין וכרגע ויודע לקלוף סרכות קשות כחבלים, מי יוכל למנות רוב המכשולים שהוציא מתח"י במצב כזה, ובפרט בשעה שפיטם אותם בבשר האסור לאחר שאסרו הרב ולא השגיח ע"ז הרי הוא מומר לאותו דבר, ומעתה יאמר נא הרב מרקוביץ בעצמו האם אין די בכל אלה לאסור את השו"ב באיסור עולם, והלא גם באחת מכל אלו די והותר הי' להעבירו מאומנתו וכ"ש בהצטרף כל אלו לא רק רשות כ"א מצוה וחובה לאוסרו והרי ביארנו בזה דמתחלה ודאי שנאסר כדין והאיסור נתפס על יסודות חזקות: ומה שטוען הרב מרקוביץ דהשתא מיהא נראה לפנינו כחוזר בחשובה דהרי פסק מלשחוט בלי רשות ומבטיח גם על להבא שישמע בקול מורים ויכפוף תחת השגחת הרב, ואין דבר עומד בפני התשובה, תמה אני איך יאמר כי הוא זה. והלא העיקר שבעקרים מגדרי התשובה הוא החרטה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב עוד לחטאו ולא שייך זה כ"א כשאינו בא להוציא מאיזה איש שום דבר, ורק שבא לשוב מעבירות שבידו וירא מעונש שמים אמרי' לי' שיעשה חשובה ויתכפר אם תשובתו באמת שלימה היתה, אבל כשבא ורוצה לזכות נגד בני אדם, וכ"ש בנ"ד שע"י זכותו והצטדקותו רוצה להסיר ממנו לזות האיסור ולשוב על כנו להיות שו"ב, איך אפשר להוציאו מחזקת איסורו ע"י תשובה, והלא האדם יראה רק לעינים ולא ללבב איך ניקום אנן ונסמוך ע"ז והלא לפנינו ספק הוא אם החליט בלבבו שלא ישוב עוד לכסלה, ועוד הפעם אבוא לשאול את הרב מרקוביץ הלא רב יושב על מדין ומורה הוראות בישראל הנהו. יאמר נא אם קדירה שבשלו בה חזיר כמה שנים ואח"כ אירע ספק אם הוכשרה כדין האם מותר להשתמש בקדירה זאת, בטוח אני שיאמר לא, דאין ספק הכשר מוציא מידי ודאי איסור, ובכן השו"ב דנן שנשתמש באיסורים חוטא ומחטיא כמה שנים. נתיישן ונשתרש בחטאו איך אפשר להכשירו מספק. האם יודע מחשבות הוא וביכולתו להעיד עליו כי חשובתו שלימה ולא יוסיף עוד לחטוא ולהחטיא, ויפה פרשתי כוונת הש"ס ברכות די"ט תנא דבי ר' ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה חשובה ופריך שמא ס"ד, אלא ודאי עשה תשובה, ויש להבין מה קשה להש"ס אף אי אמרי' שמא דמהיכי תיתי להרהר אף מספק, וכתבתי ליישב משום דלחוטא יש חזקת חיוב למקום, וכיון דכבר חטא ודאי והספק הוא אם פרע וסילק החטא ע"י תשובה, והוי כאינו יודע אם פרעתיך דנחשב לודאי לא פרע מחמת חזקת חיוב דמעיקרא דאין ספק פרעון מוציא ודאי חיוב, ושפיר פריך שמא ס"ד פי' דאיך ס"ד דאסור להרהר אחריו משום שמא עשה חשובה, כיון דכל ספק בתשובה חשבינן כודאי לא עשה תשובה, והוכרח לפרש דבת"ח אמרינן דודאי עשה חשובה, ובנ"ד אפי' אם היה אצלנו ספק אם באמת עשה תשובה שלימה הוי לנו לדון אותו צודאי חוטא כיון דיש לו חזקת חוטא דמעיקרא, וכ"ש שכפי הנראה מפרטי המעשה אין בזה אפי' ספק אלא ודאי לא עשה תשובה, ודברי הרב גופא יוכיח ע"ז דהלא הרב עצמו אומר דהשו"ב גזים דאם לא יכשירו אותו יפרוק שוב עול הרב ממנו וילך למקום שמכירין אותו בזיופיו, הם חברת הקצבים ויעשה מה שלבו חפץ, וא"כ מה חשובה היא זו, טובל ושרץ בידו, דאיש כמוהו ודאי דגזים ועביד, ויפה טוען הרב פארטוגאל שאין זה חשובה להתחרט על חטאיו אלא עסק ואמצעי טוב לעשות כבראשונה ביתר שאת, וכמ"ש הרא"ש כלל ח"ן שאפי' סיגף עצמו בתעניות אפשר שהוא תשובה של רמאות ואינו רואה להכשירו לעולם ע"ש, קצש"ד למרות חפצי העז לצדק את הבריות ובפרט לאיש דתלו בי' טפלי צללתי במים אדירים למצוא איזה היתר והעליתי איסור בידי כי לענ"ד נראה שאין להתירו בשום אופן, כל מן דין לא סמוכו לנא לשרת בקודש ולמסור תחת ידו עדה שלימה להאכילם בשר כשר: וכעת אבוא בדברים אחדים גם לאנשי העדה וביחוד לאלו המחזיקים ידי השו"ב הזה, בטוח אני כי לכל העם בשגגה מפני שאין אתם יודעים המכשולים הרבים והאיסורים החמורים אשר אתם נכשלים בהן, ונהפוך הוא כי סבורין אתם לעשות מצוה להחזיק בידי אחיכם האביון, ובטוח אני כי אילו ידעתם כמוני חומר כל האיסורים. שכרגע העברתם אותו מאומנתו ולא השכנתם באהליכם עולה, ולכן הנני פונה אליכם אחיי חדלו לכם הרע, ידוע תדעון כי אוכלים אתם בשר טרפה ממש ואולי גם נבילה כי שחיטתו אסורה מד"ת וכמ"ש כל הפוסקים, חדלו, חדלו לכם הרע וה' הטוב יסלח לכם על חטאים שחטאחם עד עתה בשגגה: חובה גדולה הוא לפניכם לדאוג עבור נשמתו של השו"ב ולהעבירו מאומנתו אשר באין ספק כי ע"י אומנת שחיטה יוריד שאול ולא יעל. וכל מי שרוצה לרחם עליו מחויב להעבירו. אבל יחד עם זה לדאוג גם בעד גופו וגופות עולליו ולמצוא תחבולה ועצה לתמכו בסכום כסף שיהא ביכולתו לבסס וליסד פרנסה אחרת אשר ימצא לחמו ממנה בהיתר ולא באיסור: ובאין עוד הנני חותם בברכת שלום כברכת אהרן וואלקין.