זקן אהרן חלק א צט

מ"ע או איסור גמור אינו רשאי לעבור אפי' משום מצוה דרבים, דז"א דבע"כ דמה דמתרץ הש"ס בברכות מצוה דרבים הוא רק כאשר נימא דמ"ע דשחרור הוי מ"ע גמורה וכמ"ש הרשב"א בגיטין דדין זה אי משום מצוה שרי לשחרור תלוי בטעם המ"ע דלעולם תעבודו, דאי נימא דהטעם הוא משום לא תחנם אז משום מצוה גרידא נמי שרי דאין זה חנינה לעבד כיון שעושה לצורך מצוה משא"כ אי נימא דהטעם הוא כפשוטו אז משום מצוה נמי אסור דהוי מהב"ע, ודוקא משום מצוה דרבים הפקיעו חז"ל השעבוד, וע"ש שכתב דבש"ס גופי' ספיקא מספקא בטעם מצוה זאת, ובסברא זאת פליגי המקשן והתרצן בברכות שם, דלמאי דמתרץ שם מתחלה מצוה שאני, מפרש הטעם דלעולם תעבודו משום לא תחנם ולכך משום מצוה מותר, והמקשה שס"ד לאסור משום מצוה סובר שאין הטעם משום לא תחנם אלא כפשוטו, ומה דמשני בתר הכי מצוה דרבים שאני היינו לסברת המקשה דהטעם הוא כפשוטו ואפ"ה משום מצוה דרבים שרי גם לטעם זה, הרי דמשום מצוה דרבים שרי לעבור אפי' מ"ע גמורה, ובזה מיושב הסתירה העצומה על שנוי הסוגיא דברכות לסוגיא דגיטין דאילו בגיטין הקשה ממעשר דר"א ששחרר עבדו כו' ומשני מצוה שאני, ובברכות כשמשני מצוה שאני, פריך עלה והא מהב"ע הוא והוכרח לשנויי מצוה דרבים, ולמ"ש ניחא דבברכות רק לס"ד דמקשה דסובר דמ"ע גמורה היא ולכן משום מצוה גרידא אינו רשאי לחטוא ולעבור על מ"ע גמורה דשחרור, ודוקא משום מצוה דרבים התירו, משא"כ בהך דגיטין דחזינן התם דרבינא התיר לשחרר אפי' בההיא אמתא דהו"מ להשיאה לעבדו דהוי מינטר לה נמי וליכא אפי' אפרושי מאיסורא ואפ"ה התיר משום נטירותא יתירתא דישראל מינטר לה טפי, כ"ש משום מצוה דשרי, ובע"כ דסוגיא דגיטין סובר דהטעם הוא משום לא תחנם ולטעם זה שרי אפי' במקום מצוה גרידא ולא בעינן מצוה דרבים, ובחבורי לגיטין הארכתי ואכ"מ, עכ"פ מה דמשני בברכות מנוה דרבים היינו באם נימא דמ"ע דשחרור הוא מ"ע גמורה ואפ"ה משום מצוה דרבים שרי לעבור עליה, ולפ"ז בנ"ר דמצוה דרבים היא וכמ"ש שרי להתיר אפי' נדר שיש בו איסור: ודע כי כל זה לא כתבתי כ"א מפני שאין לי ידיעה נכונה לא בחוקי התקנה שחקקתם כבר ולא בחוקים שרצונכם לחקוק כעת וחוששני שמא באמת יש ניגוד וסתירה בין זה לזה, בין החוזה החדש לבין תקנה הקדומה, חבל לפי לשון נוסח הזה ששלחתם לי איני רואה שום ניגוד וסתירה, דהלשון שבתקנה הקדומה "די איינציגת רעליגיאנס געזעצ ליכע אויטאריטעט" ודאי שאין הכוונה דהרב יהיה שליט האידי עד שלא יהא צריך לימלך עם זקני וטובי העדה ובכל תקנות הקהלה יעשה ככל העולה על רוחו לבד, מעולם לא שמענו שיהא כח ב"ד יפה כ"כ וגם למרע"ה צוה הקב"ה שיהא נמלך עם הזקנים, אלא ודאי הכוונה שבכ"מ שיהא חלוקי דעות בין הרב ובין הקהלה, הקהל יאמרכ ך והרב יאמר שדעת תורה ודעת נוטה אחרת, אז דעת הרב הוא המכרעת, וכן מתפרש יפה לשון "אויטאריטעט" שדעתו היא המכרעת, אבל אינו נותן לו הזכות שיהא בכחו לתקן ולגזור ככל העולה על רוחו מבלי להתיישב עם טובי העיר, או אפשר שהכוונה שרק בנוגע להוראה ודת והטפה ביר"ש רק דעת הרב הוא יחידי, ובא לשלול הוראות יוצאות שלא מהרב שלא יהיה להם שומע, אבל בנוגע לתקוני הקהלה לתקן תקנות ולגזור גזירות לא ניתן לו יפוי כח ע"ז, וברור אצלי שלכך נתכוונו מתקנים הראשונים דהכי מתפרש לשון התקנה "רעליגיאנס גיזעצליכע" דהיינו חוקים והוראות הנוגעות לעניני דת, וכן הקהל דהאידנא שרצונם להכניס הסעיף בכתב החוזה כי תקנות וגזרות יכול הרב לעשות רק בהסכמת ועה"ק: כוונתם בזה לשלול מהרב זכות של שליט יחידי לעשות בכל מילי דמתא ע"ד עצמו, אלא רצונם שבכל גזירה ותקנה חדשה ימלך ויתיישב עם טובי הקהלה, אבל באם יקרה המקרה שיהיה חילוקי דעות בין הרב לבין ועה"ק והרב ימצא שמנקודת השקפת התורה בהכרח לעשות כמו שאמר הוא, ודאי שגם אתם לא תרצו לשלול מאתו זכות ההכרעה, רצונכם רק שלא יעשה בעצמו בלי המלכת דעת ועה"ק, אבל לאחר שיתיישב עמכם והמצא תמצא חלוקי דעות בינו לבינכם והרב יעמוד על דעתו מהשקפת התורה, ודאי שגם אתם לא תרצו לשלול מאתו זכות ההכרעה, וגם אתם לא תחשבו אחרת כי בענינים הנוגעים לדת, דעת הרב יחידי בזה, ואפי' אם אין זה נוגע נגיעה ישרה להדת רק שהרב יאמר אשר לפי השקפתו יצא מזה קלקול באחרית הימים, ודאי שגם אתם לא תחשבו לשלול ממנו זכות ההכרעה, וגם אם רצונכם בזה אין שומע לכם, כי מושבעים אתם מהר סיני מלאו דלא תסור, וגם מגדרי כבוד הרב שלא לסתור דבריו, ולפ"ז אינני מוצא שום סתירה וניגוד בין תקנה הראשונה לבין כתב חוזה דהאידנא, כי בנוגע להוראה והטפה ודאי שגם ועה"ק דהאידנא לא בא לגרוע ממנו שום זכות כי בזה יהא דן יחידי, הוא ולא אחר, ורק בנוגע לתקנות וגזירות כאשר מפורש יוצא מדבריכם, "פאלי" טישע אנעלפגענהייטען" אתם רוצים למעט הדמות שלא יהא שליט יחידי רק יעשה בהסכמת טובי העיר, וגם בזה אין אתם שוללים ממנו זכות ההכרעה במקרה חלוקי דעות, ויותר מזכיות הללו לא ניתן להרב גם עפ"י תקנה הקדומה: מסקנת הדברים לפי ראות עיני איש כמוני העומד מרחוק ולא נהירין לי שבילי חוקי עירכם איני מוצא בזה שום ניגוד וסתירה, ואין כאן לא איסור ולא נדוי וחרמי תקנת הקהל, אבל יש כאן דבר טוב והגון לתקן כן שהרב ישאל פי הזקנים בכל תקנה וגזירה וכאשר הרב עצמו מודה כי כן הוא גם השורת הדין, רק אתם היושבים על אתר ובקיאים אתם בחוקים שנחקקו מכבר ובכוונת החק שאתם רוצים להכניס בחוזה הזה, ואם אתם מוצאים שיש בזה ניגוד, גם בזה לדעתי סגי שועד הקהל יבטל תקנה ראשונה ודי בזה, וא"צ לא פתח וחרטה ולא ב"ד אחר וכפי הטעמים שזכרתי לעיל. ואם אולי יתעקש המתעקש וימצא כי בתקנה הקדומה יש סייג וגדר לתורה ולא ירצה לסמוך על טעמי ההיתר שזכרתי להתיר בלא ב"ד, אז תוכלו עכ"פ להתירה עפ"י ב"ד, כי אפי' מ"ד דכל הסכמת הקהל שיש בביטולה חשש איסור אין מתירין אותה היינו בלא פתח וחרטה ובלא ב"ד אבל ע"י פתח וחרטה וב"ד אפשר להתירה וכמ"ש בעצי לבונה ביו"ד שם, ואמנם אם תעשו באופן כזה תכתבו בכתב כי רצונכם לבטל התקנה ותשלחו הכתב ע"י אחד מחברי ועה"ק לבאד נוהיים שתמצאו שם כעת רב חכם ותראו לפניו מכתבי והוא יתיר לכם, וזה מהני לכל הדעות, ודוקא שכתב זה שמבקשים אתם התרה תשלחו ע"י אחד מחברי ועה"ק ולא על ידי איש אחר כי אין מתירין על ידי שליח וכמבואר בפוסקים, וחבר ועה"ק בעל דבר הוא ולא שליח, אבל לדעתי אין אתם צריכים לזה כלל ותוכלו בטח להכניס סעיף כזה בחוזה ושלום על ישראל ודייניהם: כנפש ידידו עוז המברכו בהצלחה לרגל בחירת רבם בברכת אהרן וואלקין.