זקן אהרן חלק א ק

סימן נה כבוד חרב וכו' מהו' בנימין יעקב פז נ"י בק"ק שאמוב (רוסיא). בתשובה על שאלתו בילד שנימל כד"ת במילה ופריעה ואח"כ נמשכה ערלתו וגם עור הפריעה הוחזר עד שנתכסה רוב העטרה באופן שנצרך למולו שנית או לתקן, ובכן בשאלתו הוא שואל, א) אם יש לסמוך על רופא ישראל שהוא לבדו יתקן לחתוך ולהחזיר עור המילה והפריעה, או מפני שהרופא אינו מוחזק בכשרות אסור לו להיות מוהל כי המוהל צריך להיות יר"ש, ב) אם האב והמוהל מחויבים לברך עוד הפעם, ג) אם בעינן עשרה אנשים בשעת תיקון המילה הזאת או גם בינו ובינו רשאי: והנני להשיבו בזה על ראשון ראשון, בנוגע מי יהיה המוהל, הנה לפי המבואר בשו"ע (יו"ד סי' רס"ד) דמומר לכל התורה פסול למול ודינו כעכו"ם לענין מילה, א"כ היה ראוי לחוש באיש כזה שמוחזק למחלל שבת בפרהסיא כיון דהלכה רווחת היא דמומר לחלל שבת בפרהסיא דינו כמומר לכל התורה, דאפי' אם נניח שודאי כדבריו שפעם הראשון נימול כהוגן, מ"מ הרי עכ"פ מדרבנן נצרך למולו שנית, וא"כ נצרך מוהל כשר, ובשגם שגם בעיקר מסופק אנכי אם גם בפעם הראשון נימול כהוגן, דמי זוטר מ"ש הט"ז שם בסוף הסימן שהרבה פעמים יש לחוש שהמוהל טועה בזה וסובר שמל ופרע כראוי ובאמת אינו כראוי ע"ש, ואם הוא כתב בזה בזמנו שהמוהלים ידעו היטב את הדין בכל פרטי דיני המילה ובכ"ז אפשר בנקל לטעות, כ"ש בזמנינו שהמוהלים אינם יודעים פרטי דיני המילה איזה ציצין המעכבין המילה, אשר באמת טועים בזה הרבה מוהלים שסוברים דהעיקר תכלית המילה הוא רק שתתגלה העטרה, ובכן חותכים רק מעט מעור הערלה ומתקנים אח"כ ע"י הפריעה עד שתתגלה העטרה וכבר העיד החמודי דניאל דכמה מוהלים עושים כן וכתב שהם ערלים גמורים, ועיין בתשובת יהודה יעלה חיו"ד סי' רנ"א ובבינת אדם בסופו שנסתפקו באמת אם גם עור הערלה הוי מעיקר המילה או דעיקר המילה הוי רק על עור הפריעה שתתגלה העטרה ממנו ועור הערלה צריך לחתוך רק כדי שיגיע לגילוי העטרה מעור הפריעה ונפקא מינא להיכי דלא חתך רק מעט מעור הערלה אלא שתיקן זאת ע"י הפריעה, ובתחלה הביא בב"א ראיות דעיקר המילה אינה כ"א לגלות העטרה אלא שאח"כ חזר מזה מכח הש"ס דיבמות דע"א דאמר התם דאברהם אבינו לא נצטוה על הפריעה ואפ"ה אמר שם דהמול ימול לרבות ציצין המעכבין המילה וא"כ ע"כ צ"ל דר"ל ציצין של עור הערלה ולא של הפריעה הרי להדיא דצריך לחתוך עור הערלה כולו מבלי שישתייר ציצין המעכבין ע"ש: ולכאורה לא היה צורך לבוא לדרשא דהמול ימול לרבות ציצין כו' דדרשה זאת לאו אליבא דכו"ע דאיצטריך לכמה דרשות אחרות, לרבות אפי' מאה פעמים, ולמשוך שחייב למול כמבואר שם, עדיפא הו"ל להקשות כיון דלא נצטוה על הפריעה א"כ למה נצטוה על המילה כל עיקר כיון דעיקר מילה הוא הפריעה, ואחרי שלא נצטוה על הפריעה, מה צורך יש במילה זאת מה שיחתוך לעור הערלה לבד, מיהו בזה אכתי י"ל כיון דלדורות יהיה הכרח לחתוך גם לעור הערלה, שבלא זה לא יגיע לאור הפריעה משו"ה נצטוה אברהם שלעת עתה יחתוך עכ"פ רק עור אחד ואע"ג שאין זה שום מצוה, ובלא"ה צ"ל כן דנצטוה ע"ז אע"ג שאין במילה זאת שום מצוה, דהא אפי' אי נימא דחיתוך עור הערלה הוי נמי מצוה בפני עצמה, אבל הא קי"ל מל ולא פרע כאילו לא מל, ואחרי שעל הפריעה לא נצטוה, מה תועלת בצווי לחתוך הערלה, הא כל זמן שלא פרע הוי כאילו לא חתך, א"ו דנצטוה רק ע"ש סופו: אמנם ביותר יקשה לפי המבואר בב"ר פ' לך הובא ברש"י בחומש פ' הנ"ל באברהם לא נאמר את בשר ערלתו לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר שכבר נתמעך ע"י תשמיש אבל ישמעאל שהיה ילד ולא נתמעך ע"י תשמיש הוזקק לחתוך את הערלה ולפרוע את המילה לכך נאמר את בשר ערלתו ע"כ וכיון שכן גם לדורות אין שום חיוב לאיש כזה שנתמעך עור הפריעה אצלו לחתוך לעור הערלה, אם נימא דעיקר מילה הוא הפריעה, וכזה יקשה גם בגר שבא להתגייר בשעה שהוא גדול ונשוי שכבר נתמעך עור הפריעה, מה צורך יש במילה לחתוך עור הערלה כיון דכל עיקר חיתוך הערלה בכדי להגיע לעור הפריעה, אבל באיש כזה שאין לו עור הפריעה מה צורך יש בחיתוך הערלה, וי"ל משום דהוצאת דם ברית הוי מצוה מחלקי מצות מילה, והיינו טעמא דבנולד מהול מחויב להטיף דם ברית וזה דוחה שבת, דלכאורה אינו מובן הא בתורה לא כתוב כ"א מילה ואחרי שנולד מהול מה צורך שוב בהטפת דם ברית וגם לחלל שבת ע"ז אע"כ דקים להו לחז"ל דהוצאת דם ברית הוי מצוה בפני עצמה, ולכן הי' נצרך אברהם לחתוך לעור הערלה, לא בכדי לקיים מצות מילה, דלא הוצרך לזה כיון שלא היה לו עור הפריעה, אלא היה נצרך לזה בכדי להוציא דם ברית, ועיין בס' ברית שלום שהוכיח מכמה מקומות בש"ס דהוצאת דם מצוה בפ"ע היא, ואי נימא דעיקר מילה הוא הפריעה יהא מוכח כזה מצווי שנצטוה א"א על המילה, דלא מצינו בה שום תועלת זולת הוצאת דם ברית, ולכן שפיר עשה הב"א שלא הוכיח מעיקר המילה דאברהם, דע"ז י"ל שלא היתה כ"א לצורך הוצאת דם ברית, אבל הראיה ממה שנצטוה על ציצין המעכבים, ודאי דראיה טובה היא, דבזה אי"א לומר דמשום הוצאת דם הוא, דהא כבר היתה הוצאת דם בחיתוך הראשון, ואי נימא דעיקר מילה הוא הפריעה, כי איכא ציצין מאי הוה, כיון דעל הפריעה לא נצטוה, ודם ברית כבר הוציא, אע"כ דגם חיתוך עור הערלה הוי מעיקר המצוה, מיהו בעיקר הדין לא אדע מה מקום ספק יש בזה ומה מקום צורך להוכחות ופלפולים בהיות שהדבר מפורש בירושלמי (שבת פי"ט ה"ב) המול ימול אחת למילה ואחת לפריעה, ואפי' למ"ד דאברהם לא נצטוה על הפריעה דלדידי' אי"א לדרוש מקרא זה לפריעה, ובע"כ דהמול ימול לדרשא אחרינא אתא, אכתי יש לימוד אחר בירושלמי שם מקרא דלמולות דכתיב גבי משה, למולות שתי מילות אחת של מילה ואחת של פריעה, הרי להדיא דעור הערלה הוא מצוה בפ"ע, ואפי' למ"ד דיהושע היה הראשון שנצטוה על המילה ולדידי' אי"א לדרוש גם למולות על פריעה ובע"כ דלדרשא אחרינא אתי, אבל לא פליגי כ"א בדרשה, מר דריש להאי דרשה ומר לדרשא אחריתא, אבל בעצם הדין לא פליגי ודבר פשוט הוא בירושלמי שגם עור הערלה הוי מצוה וכ"כ כל הפוסקים, ולכן בהכרח לחתוך רוב החופה את העטרה ומי שלא חתך כ"א מעט אף שע"י הפרי עה תיקנה שיתגלה העטרה לא קיים מצות מילה כיון שעור הערלה לא נחתך ממקום חבורו כי מאוסה היא עור הערלה והחיוב להסיר חרפה זאת מגופו: ואפי' באותן ציצין שאינם מעכבים את המילה, היינו נמי אינם מעכבים אם לא חתכם ונשארו מחוברים בגוף, אבל אכתי מחויב לפורעם ולגלות העטרה כולה ואם לא פרעה ונשאר העטרה מכוסה אף במקצת הרי זה מעכב, דגילוי העטרה מעכב אפי' במקצת, ודין זה למדתי מלשון המשנה (שבת דקל"ז) מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל דיש לדקדק במשנה זאת דמיירי רר בדיני חיתוך עור