זקן אהרן חלק א צז

מקפיד בבית הסתרים, ג) מצד שוואטא ל"ה חציצה בפני המים וגם החציצה לחה מפני הליחות וכמ"ש אפשר כדאי להתיר בשעת דחק גדול כזה, ובכ"ז לרווחא דמלתא הייתי מיעץ שקודם הטבילה בעת שעומדת במקוה תקח פתילה חדשה ותלכלך הפתילה במים מבושלים, [דיסטילירטא] עד שיהא על הפתילה משקה טופח ע"מ להטפיח, ושוב תכניס הפתילה בעודנה רטובה ולחה לתוך הנקב ומיד תטבול, דבזה הוי המים שבפתילה מחוברת עם מי המקוה ע"י השקה ועלתה הטבילה וכההוא דמקואות פ"ח ואם הדיחה ידה במים, ואם אפשר לטבול הפתילה במי מקוה גופא ודאי דמהני לכל הדיעות, ואף אם במי מקוה אי"א מצד שמי מקוה אינן נקיות וסכנה הוא להניחה בנקב, אפשר נמי שתטבול הפתילה במים אחרים טובים ומבושלים, ואף שלדעת הש"ך (סימן קצ"ח סקל"ז) אינו מועיל ולהשקה בעינן מי מקוה דוקא, מ"מ בשעת דחק כזה כדאי רבינו הט"ז שם ס"ק כ"ח שמתיר אפי' במים אחרים ע"ש, כ"ז הי' נלענ"ד כדאי להתיר רק מפני שלהשערתי, האשה הזאת תושבת עיר וואלאזין הנה, ואתרי' דמחותני הגאון האב"ד שליט"א הוא לכן איני אומר בזה דבר עד שיסכים מחותני הגאון שליט"א, ואם הוא יסכים על צדדי היתר הללו יוכל לצרף גם דעתי, אבל כ"ז שהוא לא יסכים חלילה לסמוך על דעתי להתירה מפני שאתרי' הוא: וד' יצילנו משגיאות ויעזרנו לכוון ההלכה הברורה כנפש ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן נג כבוד הרב וכו' מהור"ר אליעזר יצחק כהנא שליט"א אב"ד דק"ק גאלין. מה שהקשה על מ"ש הכ"מ (פ"ו מהלכות אבות הטומאה) דטמא אינו נטהר כ"א בעלייתו מן המקוה, מההיא דברכות דכ"א דאמרו התם דיתכסה במים ויקרא, הרי שגם קודם שעלה כבר חשוב הוא כטהור ומותר בד"ת, הנה בפשוטו י"ל דבעל קרי שאני כיון דגם שאובין כשר לטבילתו וכדתנן (מקואות רפ"ח) מקואות של עכו"ם כשרין לבעלי קרי וגם במרחצאות של חמין כמבואר בברכות שם מ"ט לאזהירי אי משום צינה אפשר בחמין וגם במעד"מ על הרא"ש ומשו"ה גם בעודו בבית הטבילה נמי נטהר, אבל בשארי טמאים איה"נ שאינו נטהר כ"א בעלייתו: ואמנם באשר שום אחד מהפוסקים לא הזכיר לדין זה דכ"מ, ואדרבה מהם משמע להיפך דביו"ד (סי' ר') במ"ש דהנשים מבורכות לאחר שטבלו בעודן במים הקשו דהא כל הברכות מברכין עובר לעשייתן, ותי' דמשום טבילת גר שאי"א לברך קודם הטבילה תקנו כן בכל הטבילות וכמ"ש התוס' פסחים ד"ז ועיין בב"ח שם, ולדברי הכ"מ גם אם מברכת לאחר הטבילה בעודה במים אכתי הוי זה עובר לעשייתה, דטבילה לא נגמרה כ"א בעלייתו מן המקוה, ולכן נ"ל ברור דהכ"מ לא כתב כן כ"א במי שנטמא בעודו עומד במקוה נגע בנבילה או במשכב הזב וכההיא דמיירי הרמב"ם שם בהך דינא שעלה קאי הכ"מ, וכיון דבעמידתו במקוה נטמא ס"ל דאינו נטהר כל זמן שעומד שם, אי משום שלא יהא נראה כטובל ושרץ בידו, או גזירה שלא יטמא בה מחדש, ובההיא הוא דמצריך דוקא שיעלה מן הטבילה אבל בשארי טומאות איה"נ שגם בעודו במים נטהר, ואע"ג שלפי הטעמים הללו היה היתר גם כשיוקת דבר הטומאה מן המקוה כשהוא עודנו במים, ומלשון הרמב"ם שהוא כלשון התוספתא ממס' מכשירין משמע דוקא שהטמא יעלה מן המקוה, אכן בטח יש איזה טעם אחר מה שאינו נטהר בעודנו נטמא במקוה גופא, יהי הטעם איזה שיהי' אף שנעלם ממני כעת למצוא טעם לזה, אבל זה עכ"פ נראה ברור כי כוונת התוספתא ורמב"ם דמצרכי שהטמא יעלה מהמקוה מיירי דוקא בנטמא במקוה גופא ועלה הוא שקאי הכ"מ אבל בשארי טומאות שנטמא בחוץ גם הם מודים שגם בעודו במים סלקא טבילה: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין. סימן נד ב"ה יום א' אס"ח שבועות תרפ"ט פינסק ברכה מרובה לכבוד ידידי הרב וכו' מוהר"ר יעקב ראזענהיים שליט"א בפראנקפורט דמיין מכתבו עם השאלה נתקבל ביו"ט ומפני הנחיצות מהרתי להשיבו כרגע בקיצור נמרץ מפני שלא היה ספוק בידי לעיין כל צורכי, והנה זה תכן שאלתו, שבכתב החוזה הנעשית כעת עם הרב החדש שלכם, רצון ועד הקהל להכניסם סעיף האומר כי תקנות וגזרות, ביחוד אלה הנוגעות ליחס קהלתכם לשאר הקהלות החברות וההסתדריות געמיינדע פאליטישע אנגעלעגענהייטן" יכול הרב לעשות רק בהסכמת ועד הקהל, אולם מבין חברי ועד הקהל נתעורר שאלה אם ועה"ק יכול להכניס סעיף כזה, כי לדעתם מתנגד הוא לתקנת הקהלה אשר נאמר שם כי הרב הנבחר הוא הסמכות הדתית היחידה "די איינציגט רעליגיאנס געזעצליכע אויטאריטעט דער געמיינדע", ובתשובה ע"ז רק מה שנוגע לדינא, כי לראות עיני איני רואה בזה שום חשש ופקפוק להכניס סעיף כזה וכמו שאבאר: דהנה אפי' אם נניח שהסעיף הזה הוא ניגוד וסתירה לתקנת הקהלה הקדומה, איני רואה איסור לפני ועד הקהל דהאידנא לבטל את התקנה הראשונה כשמוצאים שיש בזה צורך השעה והמקום, דהא כל נדרים וחרמות שמטילין הקהל יש להם התרה בלא פתח וחרטה וכמ"ש התוס' והרא"ש (שבועות דכ"ט) ואפי' אם הזכירו שבועה עם החרם נמי וכמ"ש הרמ"א יו"ד סי' (רכ"ח סעיף כ"ה) וא"צ ע"ז לא יחיד מומחה ולא שלש הדיוטות אלא הקהל עצמן מתירין, ונוסח ההתרה שיאמרו הקהל או הש"ץ יכריז שהתקנה וההסכמה בטילה וכמ"ש הב"י שם, ולפ"ז אפי' אם תקנה הקדומה שלכם היתה בחרם וגם ע"ד המקום וע"ד הקהל יכולים ועד הקהל דהאידנא לבטלה, ולאו דוקא כולם אלא אפי' רובם נמי וכמ"ש בתשובת הרא"ש הובא להלכה ביו"ד שם סעיף ל"א, ואפי' אם הקהל הראשון בעלי התקנה היו גדולים יותר בחכמה ובמנין מהקהל דהאידנא, אין להשגיח ע"ז ויכולים שפיר ברוב דעות לבטל לתקנה הקדומה בלא חרטה כי ודאי אדעתא דהכי תקנו מתחלה שיהא ביד הקהל לבטל כשימצאו צורך בזה וכמ"ש החת"ס ח"ו בליקוטי השו"ת סי' א': אלא דמה שיש לחשוש בזה שמא יש בקיום תקנה ראשונה איזה גדר לרבים או סייג לתורה ולדבר מצוה, ובביטול התקנה יש לחשוש לביטול הסייג והגדר, דבכה"ג שיש נדנוד וחשש איסור אין כח ביד הקהל להתיר אפילו יסכימו כולם לדבר אחת וכמ"ש הרשב"א בתשובה דאין מתירין נדר של שחוק מה"ט, וכ"כ הריב"ש בתשובה (סי' קע"ח) דכל שיש איסור בביטול התקנה אין כח לבטל וכ"פ