זקן אהרן חלק א צו

מ"מ בשעת הדחק גדול כנ"ד שזה שלש שנים שאינה יכולה לטהר עי"ז לבעלה ודאי כדיעבד דמי, ולפי"ז לאחר שסתרנו היסוד של הב"א שהעלה לחלק דלרפואה חוצץ וגם הוכחנו בראיות דלא כוותי', שפיר קמה וגם נצבה ההיתר בנ"ד לומר דאינו חוצץ: ומה שטען עוד הבינת אדם מסברא דהאיך שייך לומר דלצורך רפואה מיקרי אינה מקפדת, הא רצונה יותר שלא תצטרך לכך וממתנת מתי תתרפא ותסיר הרטיה, כבר השיג עליו בשו"ת שו"מ מהדו"ת ח"ג סי' ק"ח והביא ראיה מהא דחץ שתחוב בגופה דאינו חוצץ אם אינו עתיד להוציאה, הרי דאף שרצונה יותר שלא יהיה החץ בגופה ובכ"ז קי"ל דאינו חוצץ דאנן בתר השתא אזלינן וכיון שהשתא אינה מקפדת איני חוצץ. הן אמנם דאכתי היה מקום לאסור בנ"ד, דהא מדרך הנחת הפתילות שאין הפתילה מונחת זמן ארוך, ואף אם הנחת הפתילות יומשך זמן ארוך, בכ"ז כל פתילה כשהיא לעצמה אינה מונחת זמן ארוך אלא מתחלפות תמיד זו יוצאת וזו נכנסת בכל יום או יומים, ובזה הא כבר כתבו הראב"ד והרשב"א דכל דבר שמסירה לפעמים הוי חציצה, וכמו טבעת דהוי חציצה משום שמסירו בשעת לישה, אכן באמת גם טענה זו אינה, דהתם כשמסיר הטבעת בשעת לישה מקפדת היא על עצם הטבעת שלא יהיה עליה בשעת לישה, וכיון שאיכא שעות כאלו שלא ניחא לה שיהא הטבעת עליה מיקרי מקפדת, אבל הכא מה שמסרת הפתילה אין זה משום דמקפדת שלא יהיה פתילה בגופה, דהא חזינן שמנחת תיכף אחרת תחתיה, ומה שמסרת לפתילה זאת אינו כ"א מפני המוגלא שנתאסף סביבה אבל לא מפני שמקפדת על עצם הפתילה, ובכה"ג מיקרי ודאי אינה מקפדת, הן אמנם לא נעלם ממני ההר הגדולה שעומד נגדי בסברא זאת, והוא הנו"ב (חיו"ד סי' ס"ד) על האשה אשר הושם טבעת של שעוה תוך עמק הרחם שכתב דזה קרוי מקפיד שהרי היא מתלכלך תמיד בימי נדתה וצריכה להסירו בעת שתפסוק בטהרה לנקותו וגם בבדיקת שבעה נקיים וכן בימי לידה וא"כ הוא דבר שמקפיד וחוצץ, הרי דלדידי' מיקרי מקפיד אפי' בכה"ג שמחזיר מיד לאחר הנקיון, מ"מ כיון שסברתי נראה לכאורה נכונה דלא שייך לקרות מקפדת בדבר שרואים לעינינו שבכוונה מנחת ונזהרת הרבה שלא להיות בלא פתילה אלא שמחלפת אותה בפתילה אחרת טובה הימנה, ובכ"ז לא סמכתי על סברתי בזה כי יודע ומכיר אנכי מיעוט ערכי נגד בעל הנו"ב ז"ל, ורק אחרי שגדולי אחרונים חולקים וסוברים דכל שאינה מקפדת עתה בשעת טבילה מיקרי אינו מקפיד, ה"ה בתשובת שו"מ שם ובהגהות יד שאול סי' קצ"ח ובס"ס צ"צ החדש שכולם כתבו להתיר בפלומבא שבשן מטעם זה שאינה מקפדת עתה ואע"ג דלאח"כ יוסר הפלאמבא אפ"ה מיקרי אינו מקפיד, דהכל על שעת הטבילה משגחינן, וזו"ז הא כבר כתבו המרדכי ולבוש בטעם היתר הקאלטנעס דכל היכי דאיכא סכנה להסירם הוי אינו מקפיד וכ"כ בתשו' רעק"א שם דבמקום שאומרים הרופאים דאיכא סכנה אם תסירם אין חוצץ, וכ"כ הסדורי טהרה שהבאתי לעיל, ורק טענתם היחידה שהיה נגד זה דמ"ש מרטיה שעל המכה וקשקשים שע"ג השבר דהוי חציצה אע"ג שסכנה להסירם, וא"כ למה שבארתי לעיל ליישב גם קושיא זאת דהתם שאני דהחציצה גלוי מבחוץ, משא"כ בבית הסתרים באמת רטיה נמי אינו חוצץ וכמפורש בתוספתא הנ"ל לדברי ריב"י, ממילא נראה לסמוך על כל הנהו רבוותי בנ"ד שהחציצה הוא בבית הסתרים וזה שלש שנים אשר לא פסקה מלהניח הפתילות ומי יודע כמה זמן ועידן תצטרך להניח עוד, ולדברי הרופאים סכנה להסירם, ולהתיר לעלובה זאת לטבול בעוד הפתילה מונחת בתוכה ודו"ק: וגדולה מזה אפשר לומר דאפילו אם הסכנה לא היתה אלא בשעת טבילה ולאחר טבילה עוברת הסכנה נמי אין חוצץ ואע"ג שראיתי לגדול אחד הוא הגר"ש הכהן בהגהותיו על מחצית השקל יו"ד שם שהוכיח דבכה"ג רוצץ, ומה שהתירו הגאונים בשעת סכנה, היינו אם הסכנה הוא תמיד אף שלא בשעת טבילה אבל אם הסכנה אינו אלא בשעת טבילה חוצץ והוכיח זה מש"ס (זבחים דף י"ט) דתפילין חוצצות בבגדי כהונה וכפי' התוס' שם מטעם חציצה ולא משום הוספה בבגדי כהונה כפרש"י ואף דמצוות תפילין כל היום ומקפיד שלא להסירם מעליו מחמת חיוב המ"ע של הנחת תפילין וא"כ הוי מיעוט שאינו מקפיד ולמה חוצץ, א"ו דנהי שאינו מקפיד בשעת עבודה מ"מ מקפיד להסירם בשעה שצריך לפנות או בשעת שינה ומשו"ה מיקרי מקפיד ע"ש: אכן למה שביארתי אין ללמוד מהתם לנ"ד דהתם שאני דתפילין במקום מגולה הס ומשו"ה החמירו אפילו בחציצה כהאי, משא"כ בחציצה דביהס"ת דכל עיקרו אינו אלא דרבנן בעי' שיהא ראוי לביאת מים וכמ"ש, אין להחמיר בחציצה כזאת ואין למדין דרבנן מדאורייתא וכנ"ל בשם הר"ש דהרבה פעמים מצינו שהחמירו בחציצה במקום גלוי יותר מבבית הסתרים, וכ"ש בנ"ד דהסכנה הוא לעולם להיות בלא פתילה וכידוע שהרופאים מחמירים ומזהירים מאוד להניח הפתילות תמיד ונמצא דאיכא סכנה גם בשעת טבילה וגם לאח"כ ודאי דאינה מקפדת מיקרי, הרי כאן היתר שני בנ"ד: וגם אין לאסור מטעם שכתב הרמ"א שם דלכתחלה לא תטבול אפי' בדברים שאינם חוצצין, חדא שפשוט לומר דבנ"ד דהוי שעת הדחק גדול כדיעבד דמי, ועוד דלמה שבארתי י"ל נמי דהרמ"א לא החמיר כזה אלא במקום גלוי אבל כשהחציצה הוא בביהס"ת מודה גס הוא דמותרת לטבול אפי' לכתחלה, ולבד שמעצמני אפשר לחלק כזה בין חציצה בביהס"ת למקום גלוי וכנ"ל, עוד מצאתי לאחד מן המחברים שקדמני בזה וכתב דדברי הרמ"א גופא מוכיחים להדיא כן דאלת"ה הו"ל לרמ"א להגיה כן בסעיף כ"ד דמיירי בבית הסתרים והוי ידעינן נמי, דכ"ש במקום גלוי ומדלא הגיה אלא בחציצה שבמקום גלוי ש"מ דבביהס"ת מודה דרשאה לטבול גס לכתחלה: ועוד בה שלישיה לצדד להיתר, כיון דהפתילה עשויה מוואטא שהוא דבר ספוגיי ואינו מונע כלל ביאת המים דהמים מתחלחלים גם דרך הוואטא, ואינו דומה לשארי סתומות וחציצות מדברים קשים שהם באמת סותמין בפני המים וחוצצין, משא"כ וואטא אינה חוצצת כלל דהמים מחלחלים גם דרך החציצה, ואע"ג דהפתילה עשויה לסתום המים אכן הסתימה באה ע"י שתתמלא ממים ול א מוואטא עצמה, וא"כ פתילה מוואטא אפשר דאינה חוצצת כלל, ועוד מטעם אחר, דהא אמר שמואל כחול אם לרפואה חוצץ ואם עיניה פורחות אינו חוצץ, ופרש"י שהדמעה מלחלח אח הכחול ואינו חוצץ, הרי חזינן דאע"ג דכחול כשהוא לעצמו הוי חציצה אפ"ה כשנתלחלח וגם לא ע"י מים כ"א ע"י דמעות הוי תו חשוב כלח ואינו חוצץ וכמו כל דבר לח שאינו חוצץ דהטעם הוא משום דמתערב יפה עם המים ואינו חוצץ בפני המקוה, ולפ"ז גם פתילה הזאת כשהיא מונחת בתוך הנקב מתאסף סביבה הרבה מוגלא וליחות באופן שאינה יבישה ובודאי נתלחלחה ע"י הליחות, ממילא אינה חוצצת דלא גרע מכחול שנתלחלח ע"י הדמעות: ועל שלשה עמודי היתר הללו, א) שהסתימה בלועה ושקועה ודמיא לחץ התחוב שאינו נראה, ב) מצד שעושה את הנחת הפתילות כמה שנים עפ"י פקודת הרופא האומר שסכנה להיות בלא פתילה, הוי זה דבר שאינו