זקן אהרן חלק א צא

סימן נ ב"ה יום ה' ז' תמוז תר"ב פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר קלמן העלד שליט"א רב בק"ק שאץ (רומיני'). מכתבו המלא חד"ת קבלתי בשעה שהייתי חולה ל"ע ועדיין לא שבתי לאיתני הראשון ועפ"י מצות הרופא כלוא אני במטה ונצרך לרחמי שמים, העתירו לד' בעדי, חגרתי שארית כחי להשיב לכ"ת מפני נחיצת הענין אבל קצרים יהיו דברי הפעם, חדא מפני שבאמת אין מקום להאריך בדבר שמלא בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, וגם כ"ת גופא כל רז לא אניס לי' ולא הניח מקום עבורי להתגדר ובשגם שמפני מחלתי ל"ע אינו רשאי לעיין ולכתוב, ולכן רק הדברים הפשוטים מה שנוגע לדינא אכתוב, על שאלתו דמר בדבר הפרצה שציירו בבהמ"ד דמות כמה אנשים פרצופים שלמים כל הגוף בידים ורגלים וכמה מהם אשר יכרעון על ברכים ובהם דמות כשני נקבות במספר עשרים אנשים בצד מעריב והמה נמוכים הרבה מקומות איש נגד פני אדם, והנה אין לי מה להוסיף, דעיקר הדין דצורת אדם מבואר להדיא בש"ס (ר"ה דכ"ד) ובטושו"ע יו"ד (סימן קמ"א) שאסור לעשותו ואף שעשאו אחר אסור להשהותו ואף ע"י נכרי אסור לעשותו דאמירה לנכרי אסור מדרבנן בכל איסורי תורה וכמ"ש התוס' ר"ה שם ובמס' ע"ז דמ"ג ובש"ך שם סקי"ז, אלא דרמב"ם ומחבר סברי דהאיסור אינו אלא בצורה בולטת אבל לא בשוקעת או בציור צבע, והטור (יו"ד סי' קמ"א) הביא בשם הרמב"ן וכן הביא הר"ן ע"ז פ' כל הצלמים בשם מוהר"ם מרוטענבורק שצורת אדם אסור אפי' בשוקעת, ובפלוגתא זאת ודאי שעלינו להחמיר כרמב"ן ור"מ דאפי' בשוקע אסור בהיות שכן הכריע הר"ן שם והוכיח כן מן הש"ס ע"ש, וגם בט"ז יו"ד שם ס"ק י"ב כתב דודאי שאין להקל כלל נגד הרמב"ן: והנה בציור בצבע כמעט כל הפוסקים ורמב"ם ומחבר שם ס"ד סוברים דציור בסממנים הוי נמי כשוקע וכ"כ הר"ן שם, ולפ"ז לשיטת הרמב"ן ומהר"מ מרוטענבורק והר"ן אסור ציור צורת אדם אפי' בציור שע"י סממנין כיון דלדידהו אפי' בשוקע אסור, וציור בצבע הוי שוקע, אלא דמה שיש לצדד בהיתר הוא עפ"י שי' התוס' (יומא דנ"ד) ובמרדכי פ' חזקת הבתים סי' תקמ"ט ובפ' כל הצלמים בשם הר"ם דציור בסממנים כיון שאין בהם ממש לאו כלום הוא ומותר ישראל לעשותו, דזה לא מיקרי לא בולט ולא שוקע ואינה עשייה כלל דאפי' שוקע לא הוי ע"ש, וכ"כ הד"מ והט"ז (יו"ד סי' קמ"א) והביאו ראיה מהא דרב צייר כוורא אע"ג דדגים מתמונות המזלות הוא שאסור לעשותן, ובע"כ משום דציור בצבע לא הוי עשייה כלל, וכן היה ראוי לומר גם מצד הסברא דציור בצבע גרע גם משוקע דבשוקע הצורה גמורה בעובי גוף ואברים אלא ששוקע, אבל בצבע סממנים אין שום ממש ואינו אלא חזותא בעלמא, ואפי' הצורות שרוקמים על הפרוכת באריג וחוטי רקמה ג"כ לא מיקרי בולט אף שלעינינו הרקימה בולטת על האריג ויש ממש בחוטים וכמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהלכות ע"ז) והמחבר ביו"ד שם, כ"ש בסממנים שאין בהם שום ממש אלא חזותא בעלמא, אכן באמת גם היתר הזה לאו דסמכא הוא, דפוק חזי מי ומי החולקים ע"ז, דלבד שהסכמת כמעט כל הפוסקים דגם ע"י צבע הוי מיהא כשוקע וכמ"ש לעיל, עוד הריטב"א בחדושיו לע"ז (דמ"ג) כתב להדיא דכותב בדיו הוו נמי כבולט ומה"ט כתב שאסור לעשות צורת אדם אף בצבע בדיו וברקמה, וכן נראה דעת רבינו אליקים שהובא בהג"א פ' כל הצלמים ובמרדכי שם שכתב לאסור צורות שבחלונות ומשמע שהיו מצוירות בצבע, וכדבריהם אפשר להוכיח גם מן הש"ס (ב"ק דק"א) דאיבעי התם אי שותא מלתא או לא ולא איפשטא, וכתב הר"ן בתשובה (סי' ע') ובפר"ח יו"ד (סי' ק"ב) דבדאורייתא אזלינן לחומרא, וא"כ הכא בנ"ד הוי דאורייתא שלא לעשות צורת אדם, עלינו להחמיר ולומר דחזותא מלתא והוי כצורה בולטת, דהא איתא שם דאי חזותא מלתא הוי כאילו הצבע הוא בעין על הצמר ע"ש, והראיה היחידה שהביא הט"ז להוכיח דצבע לאו מלתא מהא דרב צייר כוורא, עיין בנקה"כ שם שדחה ראיה זאת: ואפשר לומר עוד דרב צייר כוורא, היינו דג אחת, ותמונת המזלות הם שני דגים, ולכן שרי לעשות כן לא משום דצבע לאו כלום אלא משום שאין זה צורה האסורה, דדג אחת אין זה תמונה אסורה כיון שאינה כדמות המזלות המשמשות במרום, אבל צורה אסורה כצורת אדם אסור לעשות אפי' בצבע סממנים וכמ"ש, ובס' יערות דבש מזהיר מאוד שלא להיות בתוך הבית צורה מצוירת וכ"ש בביהכ"נ מקום שמתפללין שם בקביעות, ועיין בס' ברכי יוסף שכתב דביהכ"נ פשיטא לי' שאסור כדברי ר' אליקים והמורים היתר להתפלל בקביעות במקומות שיש צורות עתידין ליתן הדין ועיין בס' בית לחם יהודה על יו"ד שם ועיין בפמ"ג (או"ח סי' צ') מ"ש, וכ"כ כל האחרונים שנכון מאוד לבטל כל צורה מבתי מדרשות ישראל, וכען אבוא בבקשה לאחינו גבאי בתי המדרש, אחי! אל נא תרעו, כי האיסור הוא איסור גמור, מה אומר ואדבר, אין די מלים בפי עטי לתאר גודל המכשילה שבזה, כי אפי' אם היו הדברים הללו מצד עצמן דברים מותרין לגמרי, ולא עוד אלא אפי' אם היו הדברים שיש בהן מצוה, אפ"ה עכשיו שעושים כזה שארי אומות שאינם מבנ"י וגם רשעים ופושעי ישראל גופייהו, אלו הן הרעפארמער, שוב אסור לפנינו מדאורייתא, וכמבואר בספרי פ' שופטים והובא שם ברש"י על הפסוק ולא תקים לך מצבה אשר שנא ד' אלוקיך, אף שהיה המצבה חביבה בימי אברהם מ"מ עכשיו שנאוי מפני שעשו אותם האומות ג"כ חק לעבודתם, ובכן גם העבודה הזאת אף אם מצד עצמו היו חביבים עכשיו שכבר עושים כן לעבודתם וגם כל הרעפארמער, וכוונתם הוא רק להתדמות לעכו"ם ולפושעי ישראל, וכ"ש בנ"ד שהדבר אסור מעיקר הדין כמו שבארנו, כלה גרש תגרשו התועבה הזאת ממקומות הקדושים, שמעו נא לקול הרב הגאון המד"א שלכם המלמד אתכם אורחות חיים, ומי ששיכן שמו בבית ד' הוא ישכון ביניכם שלו' אהבה וריעות וישמע לקול תפלתכם על גאולתן של ישראל: סימן נא להנ"ל בדבר שאלתו ע"ד היורש ר' אריה ליב שתובע מר' מאיר החוב שהלוה לו אביו עוד בשנת תרפ"ב. ותובע הקרן עם הריבית כי לדבריו היה עושה אביו ברוב הפעמים היתר עסקא ומסתמא עשה גם הפעם, ור' מאיר טוען שבודאי לא עשה הת"ע ולכן אינו רוצה לשלם יותר מהקרן, והנה אין לדמות זה למ"ש המחבר (יו"ד סי' קס"ט וסי' קע"ז) דבטענות שבין לוה למלוה כשהלוה טוען באיסור ריבית היתה ההלואה והמלוה אומר שהיתה בהיתר דמלוה נאמן, דהתם הא יש קמן מלוה שטוען ברי שבהיתר, אבל בנ"ד אפי' אם היורש היה טוען שודאי בהיתר היתה ההלואה