זקן אהרן חלק א פט

קמא לתשמיש דתשמיש, ופרוכת שאינו אלא תשמיש דתשמיש יש להתיר. אלא דשוב ראיתי דאפשר לדחות לראיה שהבאתי, דמה שחילק כן הט"ז (יו"ד סי' רפ"ב) גבי כלים שנעשו מתחלתו להדיוט, י"ל דהתם שאני דעיקר איסורו קליש טובא וקיל הוא יותר מדבר מאוס, דאיסור דרבנן מיהא יש בו ודאי מדין הש"ס כיון דבעיא דר"ל לא איפשטא משו"ה פסקוה הפוסקים להחמיר מספיקא, ואילו בכלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין לו שום יסוד לכאורה בש"ס, דמקור האיסור הוא מאגודה במנחות דיליף לה מדברי ר"א בן שמוע שאוסר עצים שנשתמש בו הדיוט למזבח מהיקישא דהוקש עצים למזבח מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים כן, ומינה יליף האגודה שאין לקנות מעילים שנשתמש בו הדיוט לעשותן לס"ת ע"ש, וכבר השיגו הרבה פוסקים על האגודה דמה ילפותא הוא מקדושת מזבח לס"ת ובתי כנסיות לדידן, הא להדיא קאמר הש"ס (זבחים דף קט"ז) דמודה ר"א בן שמוע בבמה דמותר, וכ"ש קדושות דידן דלא עדיפי מבמה, ואין ללמוד מקדושת מזבח דחמיר טובא, לשארי קדושות דידן, וכ"כ העט"ז (סו"ס קנ"ג) בהא דאין לקנות מעילים שנשתמש להדיוט כתב דדוקא במקדש אמרי' כן, וגם המג"א (סי' קנ"ג סק"ה) כ"כ, וכן משמע מלשון מוהרי"ל גופא שאין איסור גמור אלא כששואלים אומרים אל תעשו מדבר שנשתמש להדיוט ע"ש, וכיון שאין איסור גמור לכן בתשמיש דתשמיש התירו לכתחלה משא"כ בדבר שנשתמשו בו לעבודת עם אחר וכמו פרוכת דידן דאיסורו הוא מטעם מאיס שאיסור זה הוא איסור גמור מדרבנן עכ"פ אפשר שאפי' בתשמיש דתשמיש נמי אסור דעכ"פ מאיס מיהא הוי, הן אמנם דאכתי י"ל לכאורה להיפך דגם איסור זה דנשתמש להדיוט הוי נמי איסור גמור וחמיר עוד יותר מהא דמאיס משום דבזה י"ל דאיסורו דאורייתא מהיקישא דר"א בן שמוע, ודחיית העט"ז דאין ללמוד מהתם לקדושות דידן משום דבמה שאני וקדושות דידן לא עדיפי מבמה, יש להשיב ע"ז, דהנה סוגיא דזבחים שם הכי איתא אימי' דשבור מלכא שדר קורבנא לרבא ואמר רבא דלישקול ציבי חדתא וע"ז א"ל אביי כמאן כר"א בן שמוע דתני ר"א בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים והא מודה ר"א בן שמוע בבמה דכתיב ויאמר ארונה לדוד ראה הבקר לעולה והמוריגים לעצים, ומוכח מזה דכמה מותר, ומשני רבא דהתם בארונה נמי בחדתי ע"ש, ולרהיטת הסוגיא צ"ל דדוקא לס"ד דש"ס דהיינו סבורים דהך דארונה מיירי בכלים ישנים ואפ"ה לקח דיד מהם למזבח, והי' קשה לן אפוא מהיקישא דר"א בן שמוע, היה מוכרח אביי לחלק בין מזבח לבמה, אבל לבתר דמוקים רבא שגם ההיא דארונה מיירי בחדשים ליכא תו הכרח לחלק בין במה למזבח ואיה"נ דבישנים אפי' בבמה אסור, וממילא שגם בקדושות דידן נמי אסור מהיקישא דעצים למזבח: ולפ"ז חזר וניעור הראי' שהבאתי ביתר שאת, והדברים ק"ו להתיר בנ"ד, דהשתא באיסור דנשתמש להדיוט דאיסורו הוי מה"ת מהיקש ואפ"ה מחלקינן בו בין תשמיש לתשמיש דתשמיש, ובתשמיש דתשמיש התיר הט"ז, כ"ש באיסורא דמאיס דלכו"ע אינו אלא דרבנן דאפשר להתיר בתשמיש דתשמיש כמו פרוכת, אלא דשוב ראיתי שזה אינו דמה שכתבתי דלמסקנא דרבא דההוא דארונה מיירי בחדשים אין הכרח תו לחלק בין במה למזבח, היינו אי נימא דלמזבח רק בכלים שכבר נשתמשו בהם הדיוט הוא דאסירי לגבוה, אבל כלים חדשים אף שנעשו מתחלה לצורך הדיוט כיון שלא נשתמשו בהן עדיין אין איסור, דלפ"ז אי נימא דכלים דארונה הוו חדשים, לא הי' קשה איך לקחם דוד לצורך מזבח וממילא אין הכרח לחלק בין במה למזבח, אבל אי נימא דאפי' בכלים חדשים שלא נשתמשו בהן עדיין להדיוט כיון שמתחלתן נעשו לצורך הדיוט הוא דפסילי, א"כ אפי' נימא דהך דארונה מיירי בחדשים אכתי יקשה היאך לקחם דוד למזבח והא התם מוריגין וכלי בקר ונעשו מתחלה להדיוט, ובע"כ לחלק דבמה שאני ומשו"ה שרי, ולפ"ז לדידן למה שפוסק הרמב"ם (פ"א מהלכות בית הבחירה) וז"ל אין עושין כל הכלים מתחלתן אלא לשם הקודש ואם נעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותם לגבוה, ומקורו מתוספתא פ"ב דמגילה ופ"ט דמנחות כלים שנעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותם כלי שרת, הרי שבעשייתן להדיוט כבר נאסרו לגבוה, ואכתי יקשה מההיא דארונה היאך לקחם דוד אפי' לרבא דחדשים היו, אבל אכתי נפסלו משעת עשייתן להדיוט, ובע"כ לחלק דבמה שאני, ואפ"ה על רבא גופא לא קשה מה הועיל במה דמוקי לה בחדתי כיון דכבר נעשו להדיוט, משום דבדין זה אם נאסרין לגבוה משעת עשייתן להדיוט אע"ג רלא נשתמש בהן עדיין, או בעינן דוקא שישתמשו בהן לצורך הדיוט אבל בעשייה לחוד אין נאסר, איתא פלוגתא בירושלמי (יומא פ"ג ה"ו) וז"ל עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליה מזוזה רשב"ג אוסר א"ר יוסי הווינן סברין מימר מה פליגין להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קדש צריך שתהא חציבתן בקדש ובקדש יחצבו בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקדש ובקדש נארגו וא"ר חנינא בשם ר' יוסי במחלוקת הוא הדא אמר אף לגבוה פליגין דתני העושה כלים להדיוט עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש לגבוה משנשתמש בו הדיוט אסור להשתמש בהן לגבוה והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה אלא במחלוקת שנויה ע"ש ובמפרשי הירושלמי, הרי לפנינו מחלוקת התנאים בנעשו להדיוט ולא נשתמש בהן אם מותר להשתמש בהן לגבוה, ולפ"ז י"ל דרבא סובר כמ"ד דמותר ולכן לדידי' בחדשים מותר אפי' בכלים שנעשו להדיוט, וא"צ באמת לדידי' לחלק בין במה למזבח, ושמא י"ל דבזה פליגי אביי ורבא בזבחים דאביי סובר כמ"ד דאפי' בחדשים נמי אסור אם אך נעשו לצורך הדיוט, וממילא בהכרח הי' לו לחלק בין במה למזבח, ורבא דסובר דבחדשים מותר מוקי לה בחדתי, ולפ"ז לדידן דפסק הרמב"ם כמאן דאוסר אפי' בחדשים, א"כ אכתי יקשה מההיא דארונה אפי' נוקי לה בחדשים, ובהכרח לחלק בין במה למזבח ולומר דאין למדין מקדושת מזבח לקדושות דידן וא"כ קדושות דידן דלא עדיפי מבמה וכמ"ש, דהו"ל למישרי בהו אפי' בתשמיש ראשון, אלא דמחמרינן לכתחלה וכמו שזכרתי מלשון מוהר"ל דאם שואלין אומרים אל תעשו ובדיעבד אין איסור אפי' בתשמיש ראשון, ולכן בתשמיש דתשמיש שפיר התיר הט"ז אפי' לכתחלה, אבל בנ"ד דמטעם מאיס אתינן לאסור דאיסור גמור הוא עכ"פ מדרבנן אפי' למצוה וכ"ש לקדושה דחמיר ממצוה, אפשר דאפי' בתשמיש דתשמיש נמי יש לאסור דעכ"פ מאיס הוא: ואמנם אכתי נ"ל מטעם אחר דאין לאסור בנ"ד בתשמיש דתשמיש משום מאיס, דהנה כבר כתבתי דעיקר הדין דמאיס אסור למצוה וגם לקדושה אינו אלא דרבנן ובדרבנן הא קי"ל דספיקו לקולא, וא"כ יש להעיר על עיקר הדין דמאיס יהא אסור השתא לדידן דהא מאיס אי אסור למצוה הוא בעיא דר"ל (ע"ז דמ"ז) אילן שנשתחוה לו לולבו מהו למצוה, והבעיא לא איפשטא, וממילא שעיקר דינו אינו אלא ספק כדין בעיא דלא איפשטא וא"כ הול"ל ספיקו לקולא ככל ספק דרבנן, ומצאתי שהפמ"ג באו"ח (סי' קנ"ד) הקשה כן על הרמב"ם למה פסק בעיא זאת דר"ל לחומרא דמיפסל מספיקא והא כל דרבנן ספיקו להקל,