זקן אהרן חלק א פז

למ"ד מתנה כמכר היינו משום דהם הבינו כפשטות הש"ס דמחלוקת זו אי מתנה כמכר דרך כלל בכ"מ היא, אבל למ"ש לעיל דבכ"מ כו"ע מודו דמתנה כמכר, ונמצא דמתנה גמורה אסור גם בנ"ד ואי מכירה אסור גם מתנה אסור, ולכן שפיר הוכיח ראבי"ה מעובדא דהאכילו בשר חזיר דמותר לסחור בדברים טמאים ובגוונא שזכרתי כגון בחנווני, דאין לחלק כפרש"י דהתם מיירי שנתן לו החזיר במתנה דאי מכירה אסור הוה אסור גם במתנה אע"כ דגם מכירה שרי ומטעם שכתבתי דדמי לנזדמנו והוכחת ראבי"ה יהיה באמת לא מרש"י דחולין כמו שהבינו כולם: אלא מהש"ס גופא דקאמר דהאכילו בשר חזיר, ואכסנאי יהודי היה, וזה לא הוצרך ללמוד מרש"י, דבמד"ר גופא איתא להדיא דמעשה הי' בחנווני ישראל, והמעיין בלשון המרדכי ימצא שבאמת לא נזכר שם דברי רש"י רק ז"ל והביא ראיה מהא דהאכילו בשר חזיר ואכסנאי יהודי היה עכ"ל, ואת זה למד ממד"ר, וצדקו מאוד דברי ראבי"ה, ואמנם רש"י גופי' ברור שמחלק בין מתנה למכר, וחילו מש"ס דע"ז וממשנה דשביעית דנותנין מתנת חנם, ולא ניחא לו לפרש כפי' הר"ש והר"ב דמיירי בהזמנה דוקא, דהא לשון המשנה פ"ג דמע"ש הכי הוא, אלא אמר לו העלם שנאכל ונשתה כו' אבל נותנין זל"ז מת"ח, ואי דהיינו דוקא במזמינו א"כ הא כבר תני אומר לו העלם ומאי קאמר תו אבל נותנין זל"ז מתנ"ח, ולשון זה משמע להדיא דאבל נותנין מתנת חנם דקאמר לאו היינו מזמינו דקאמר קודם ועיין במה"פ על הירושלמי דפ"ק דמע"ש שהשיג באמת על פי' הר"ש והר"ב מכח זה ועוד קושיות רבות אחרות ע"ש שהעלה דבמתנה ממש נמי שרי וכזה יהי' דעת רש"י ומשו"ה חילק בין מתנה למכר בחולין ות"ל אשר זכיתי ליישב גם שיטת רש"י ושי' ראבי"ה בלי גמגום: סימן מח להנ"ל מה שהעיר כ"ת ליישב הקושיא שהקשו על הט"ז (יו"ד סי, קט"ז) שפוסק דבבישול בשר עם דגים אינו בטל אפי' בששים כיון דהוי סכנה ודבר שהוא משום סכנה אינו מועיל ביטול וכמו ארס נחש שאין לו ביטול, וכל האחרונים תפסו עליו מש"ס (חולין דצ"ז) גבי כילכית באלפס דאמר התם דליטעמי' קפילא, ופרש"י דכלכית היינו דג קטן ואילפס של בשר הרי להדיא דדג בבשר בטל, ואם טעמי' קפילא ולא הרגיש שים טעם מותר, וכתב כת"ר לחלק וליישב דדוקא דג טהור בבשר קבלו חז"ל דיש סכנה אבל דג טמא שיש לו טעם משונה ליכא סכנה כלל, והנה כבר הקדימו בחילוק זה הרש"ש בהגהותיו לחולין שם, ועיין עוד בתשובת ח"ס (סי' ק"א) שכתב שגם בזמן הש"ס לא היה הסכנה בכל המיני דגים טהורים גופא, אלא רק במין דג הנקרא ביניתא ולא במינים המצויין בינינו כעת ע"ש, אכן כשאני לעצמי בתחלת ההשקפה בדברי כ"ת טרם עיינתי עוד בש"ס גופא, היה תמוה לי הקושיא מעיקרו דמה מכריח אותנו לפרש דהאלפס הי' של בשר, ודגים עם בשר נתבשלו בתוכו, ולמה לא נפרש דהאלפס היה נמי מדגים שנתבשלו בתוכו דגים טהורים ושוב נפל שם הכלכית דג טמא, ושפיר קאמר דלטעמי' קפילא אם נרגש בתוכו טעם דג טמא, ושוב עיינתי בש"ס גופא מצאתי ראיתי בפי' רבינו גרשום שפי' באמת כן דבאלפס נתבשלו דגים טהורים ע"ש, ואין מקום קושיא עוד על הט"ז מש"ס זה: והנה בס' ערוך השולחן ועוד בכמה ספרי אחרונים כתבו דמש"ס זה דחולין יהיה ראיה ברורה שאין עליה תשובה לאו"ה דגם דבר סכנה בטל בששים ודלא כט"ז, ולמ"ש יש תשובות הרבה, דהא לפי' רבינו גרשום מיירי התם בדגים עם דגים דליכא סכנה כלל, ואפי' לפרש"י דבאלפס נתבשל בשר יהא אכתי י"ל כהרש"ש דסכנה ליכא כ"א בדג טהור עם בשר, ולענ"ד י"ל דרש"י גופא מרמז על חילוק זה והיינו מה שדייק רש"י וכתוב שם וז"ל כלכית שקץ דג טמא, משום דהיה קשה לו דאיך אמר דלטעמי' קפילא והא דג עם בשר הוי סכנה ובסכנה אין מועיל ביטול, משו"ה דייק לפרש דהך כילכת הוא שקץ דג טמא והסכנה אינו אלא בדגים עם בשר אבל לא בשקצים, ולפ"ז לבד שלא יקשה על הט"ז מרש"י זאת, אדרבה מרש"י גופא מוכח כדבריו דבדגים עם בשר אינו מועיל ביטול מדהוצרך להוסיף דכלכית היינו שקץ, והקבלה לא הי' כ"א על דג עם בשר ולא על שקצים עם בשר, מכלל דבדג ממש עם בשר אינו מועיל ביטול וכהט"ז: ובאין עוד הנני ידידו המברכו בגח"ט בברכת אהרן וואלקין סימן מט ב"ה יום ד' כ"א שבט תר"צ פינסק הוד כבוד ידידי הרב וכו' כקש"ת מהור"ר מרדכי שלום יוסף שליט"א פריעדמאן אדמו"ר לחסידי סאדיגורא יושב בווין. יקרת מכתבו קבלתי, והנני בתשובה מאהבה על שאלתו בפרוכת מרוקם עם ציורים יפים מאוד משובצים עם אבנים יקרות והכל מעשה ידי אומן נפלא והפרוכת הזה היה יותר מששים שנה בבית הכנסת אחת שנחרב בימי המלחמה, ועתה רוצים גבאי ביהכ"נ אחד מקהלתו לקנותו לביהכ"נ שלהם, ואחרי שנתנו עינא פקיחא על הפרוכת ובדקו בכל הציורים המרוקמים ואבנים הטובות שבו בכדי להעריך שוויין מצאו בהציור של שני לוחת הברית שנרקמו עליו בחוטי זהב עשרת הדברות אבל לא כסדרן האמיתיי כ"א בשינוי הזה: אנכי, לא תשא, זכור, כבד, לא תרצח מצד ימין, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד, לא תחמוד מצד שמאל, דנמצא לפ"ז שני שינוים, א) דבור לא יהיה לך חסר לגמרי, ב) בכדי למלאות דיבור העשירי נרקם שני פעמים לא תחמוד, וכ"ק החליט בבירור שודאי נעשה זה בכוונה עפ"י דעה חצונית דעת מינות של כת הקראים שאצלם יש דעה חצונית על עשה"ד כמו שנרקם על הפרוכת ובודאי שנעשה מתחלתו לצורך בית כניסה של כת הקראים, ובכן נסתפק אם רשאי לקנותו לצורך בית הכנסת של עדה קדושה, ולהיפך אם רשאי למוכרו למוזעאום שהוא צורך דברי חול: והנה מה דפשיטא לי' לכ"ק, שודאי ממקום הטנופת בא, מבית כניסה של כת הקראים וידי זרים שלטו בו בזדון בריקום הזה שנרקם מתתלה בטומאה של דעה אפקורסות, לדידי מספקא טובא, חדא דמעולם לא שמענו שיהיה חלוקי דעות על דבור דלא יהיה לך אם הוא ממנין הדברות וגם הבה"ג וראב"ע פ' ואתחנן שהביא כ"ק שחולקים עם הרמב"ם בדבור דאנכי, לא נחלקו כ"א אם דבור דאנכי הוא ממנין המצוות, אבל על לא יהיה לך לית מאן דחולק ולכו"ע הוא במנין עשה"ד, לא רק אחב"י שומרי תורת משה אלא גם שארי אומות אם אך אינם עובדי אלילים, ומאמינים באחדות הבורא, עשרת הדברות קדוש הוא אצלם כפי הסדר דידן, כאשר כן כתוב ורשום בכל ספריהם ובבתי המסגד שלהם, וכ"ש כת הקראים שמחזיקים