זקן אהרן חלק א פ

א"ו דגם המה לא ס"ל דבטיל כ"א בבריה דמים אבל בבריה דיבשה הכל מודים דלא בטיל, וא"ש הא דמדמה הש"ס דין דבריה לדין חתיכה הראויה להתכבד, דזה מיירי בבריה דיבשה דהא שם במתני' דמדמה להו מיירי בגיד הנשה דבריה דיבשה הוא, ואחד מהראשונים דלעיל שמפרש המשנה נמי כפי' הרשב"א ור"ש, הוא הר"ש שירלייוו כתב להדיא לחלק כן הובא דבריו בס' מלאכת שלמה על משניות החדשים וז"ל ומה ראו כאן להתיר יותר משאר דברים החשובים דלא בטל כלל נראה בעיני דהאי תנא סובר דשאני בריה טמאה דמים מבריה טמאה דיבשה דבריה טמאה דמים הותרה מכללה דהא בריות דכלים או בבורות שיחין ומערות אע"ג דלית בהו סנפיר וקשקשת שרי וכיון דהותרו מכללן קילו ועוד דנברא מטהור דהיינו מים ומשום הכי איצטריך קרא יהיו לאסור עירוביהן דכיון דהותר מכללו הו"א נתערבו ואינן ניכרים שרי קמ"ל וה"ט דאקילו בו רבנן בתתק"ס אבל שארי דברים החשובין לא הותרו מכללן לכן אינם בטלים כלל עכ"ל, וא"כ ודאי דנוכל לומר שגם הר"ש שסיים דבריה בטילה בתתק"ס, נתכוין גם כן לבריה דמים כמו דג טמא דמיירי התם, ומי מכריח לעשות מחלוקת גדולה בין הר"ש עם כל הראשונים אשר המה נסתייעו מש"ס דגיד הנשה שזכרנו דבריה לא בטילה כלל, הא עיקר ההוכחה דס"ל דבריה בטילה הוא מחמת פירושם במשנה דתרומות, ומשם לא מוכח כ"א בבריה דמים אבל בבריה דיבשה דמיירי בפ' גיד הנשה איה"נ דס"ל דלא בטיל כלל ולהכי מדמה להו התנא לדין חתיכה הראויה להתכבד: הן אמת דהרא"ש הביא מקור אחר להוכיח דס"ל דבריה בטילה, והוא דבירושלמי (פ"י דתרומות) איתא הורה ר' יוסי בעכברא חד לאלף, ופי' דזה משום בריה ולכך הוצרך שיעור כזה, הא בשיעור הזה מיהא בטל, ואי נימא דמכאן למדו דבריה בטילה, שפיר מוכח דגם בריה דיבשה בטילה באלף, דהא עכבר בריה דיבשה הוא, אבל הא כבר כתבתי לעיל והעתקתי תשובת הרשב"א והר"ש שהם לא למדו זה מהירושלמי כ"א מחמת פירושם במשנה דתרומות מוכח כן, ואף שגם הרשב"א פי' דברי הירושלמי דעכבר הוא בריה, ולא שם מקום, מ"מ כתב בעצמו בתשובה מפורש דלאו משום בריה נגעו בה, ומוכרח היה לומר כן מחמת קושית הרא"ש גופא וז"ל בסי' שצ"ד, ראיתי שנשאל ה"ד אי עכבר שלם בתערובות מינין מותרין הרי ניכר העכבר ביניהן דאין מין טהור דומה לו ואם נחתך בטל הוא בששים כשאר האיסורים, ונראה דהיינו משום פליטתו כגון שנפל ביין או בשמן או בשכר וע"ז סמך הרב בעל הלכות ז"ל ועכבר שנפל ליין או לשמן אוסר עד לאלף, ואל תתמה עלה דהא בגמרא סברין לשעורי בשיעורא רבה, דרבינא סבר לשעורי בק"א כתרומה ורב תחליפא אמר דלמא כתבלין בקדירה דלא בטל טעמא כו' עכ"ל, הובא דבריו בס' מעד"י על הרא"ש, הרי מפורש מדבריו שאע"ג שפי' דעכבר בריה הוא, ולא שם מקום, אבל טעם בטולו לא משום בריה נגע בה מחמת קושית הר"ש גופא, וא"כ לא נשאר לנו הוכחתו דבריה בטילה כי אם לפי פי' במשנה, ומשם אין ראיה כ"א על בריית מים כמ"ש הר"ש שירלייו ז"ל, ואף שהרשב"א לא כתב זה מפורש מ"מ סתמא כפירושו מחמת הקושיות הנ"ל ומהיכי תיתי נעשה ביניהם מחלוקת רחוקה כ"כ, ועוד דבע"כ לומר כן דרק בבריית מים סובר כן דבטילה דהא הב"י הביא בשם תשובת הרשב"א קדירה של מרק שנפל שם בריה ונאבדה אסור הכל, הרי דס"ל דבריה לא בטל כלל מדאסר הכל ולא עשה שום חילוק אם היה השיעור או לא, וא"כ בע"כ לומר דהא דלמד מהמשנה דבריה בטל הוא רק בבריית מים, ולפ"ז נסתר יסוד של הכו"פ שרצה ללמוד מדברי הראשונים אלו דס"ל דבריה בטל, להתיר גם נמלים הא הוכחתי להדיא מדבריהם דבע"כ גס הם עצמם מודים דבריה דיבשה לא בטל כלל, ורק בריית מים ס"ל דבטל ואף שהרא"ש הבין מדבריהם דגם בריה דיבשה בטל, היא מחמת שהבין דלמדו כן מהא דעכברא, אבל למ"ש דלא למדו זה מעכברא ובפי' כתב הרשב"א דהתם לאו מדין בריה הוא, ודאי דלא מוכח מידי דס"ל דגם בריה דיבשה בטל, רק מפי' הר"ש משמע שפי' גם הך דעכברא דמשום בריה הוא, אכן אפי' נימא דהר"ש סובר כן לא הוה רק יחיד בזה דהרשב"א ומהר"ש שירלייו ודאי לא ס"ל כן וכמ"ש, ומה גם שקשה לומר דגם הרא"ש ס"ל כן דמשום בריה מיירי בעכבר וכקושית הרא"ש והרשב"א וכן משמע במעד"י שגם הר"ש לא יפרש הך דעכבר משום בריה, כללא דמלתא לא אדע אם יש גם אחד מהראשונים דסברי דבריה דיבשה בטל, ואף אי נימא דהר"ש ס"ל כן אינו כי אם יחיד והכו"פ סמך על כמה ראשונים דסברי דבריה בטל, אבל למ"ש כמה ראשונים ודאי ליתא ואינו כ"א דעת יחיד, ובשגם שהכו"פ סמך ע"ד הרשב"א שמובא בעור דס"ל דבריה בטל, והרשב"א ודאי דלא ס"ל כ"א בבריה דמים אבל בבריה דיבשה הא ס"ל להדיא דלא בטל וכמ"ש לעיל: ואין להקשות לשי' הרשב"א דפי' המשנה בביטול גופו, היכי משכחת להאי דינא, אי כשלא נימוחו, לבדוק בסימנין דהא סימני דג הם בראש ושדרה, ואי כשנמוחו ואי"א לבדוק בסימנים, לא הוי נמי בריה דהא בריה שנמוחה בטילה לשי' הרשב"א עצמו דמחוסר אבר אחד לא הוי שוב בריה, דהא הרשב"א סובר כשי' הרמב"ם דסימן דראש ושדרה לא הוי סימן כ"א כשמכירה בטב"ע שהוא מדג טהור, ולזה י"ל דראש ושדרה קיימין אלא דהסנפירין והקשקשים נפלו ובזה ודאי דלא מיבטל שם בריה בנפילת הסנפירין דהא לא מיבטל שם בריה עד שנחתך מגופו של דג כמ"ש הרשב"א הובא דבריו בס' דברי חמודות (פי' גיד הנשה סי' קמ"ז) ואפי' באבר אחד הביא דבעיא דלא איפשטא הוא בנזיר, וכ"כ בפמ"ג סי' ק' דדג שנפלו סנפיריו לא בטיל שם בריה מיני': הנלע"ד כתבתי וחתמתי בדרישת שלום כראוי לכ"ת ובברכת אהרן וואלקין סימן מו כבוד ידי"נ הרב וכו' מהור"ר יעקב מאיר סאגאולעוויץ שליט"א אב"ד בדאנציג מכתבו בדבר השאלה אם אפשר לתת הכשר על גבינות שנעשות בפאבריק של א"י ומשגיח ישראל עומד להשגיח על כל העבודה ועשיית הגבינות ועל דברים המעמידים, ולא רק עומד ורואה בלבד כ"א שיוכל לסייע קצת בעשייתן בכדי לצאת דעת הש"ך (יו"ד סי' קט"ו) שמצריך שהישראל יסייע בידיו, וגם החלב גופא נבחן על ידי אנאליז, רק להשגיח על החליבה אי"א מפני שהחלב מובא מהרבה חצירות ומן הנמנע להעמיד משגיחים בכל חצר וחצר, ובהיות שהדין מפורש ברמ"א שם סעיף ב' דבכה"ג שישראל רואה עשיית הגבינה ולא ראה החליבה דמותר רק דיעבד ולא לכתחלה, ולכן מסתפק כת"ר כיון דגם בלא הכשר רבים אוכלים הגבינה ונכשלים באיסור שאסור גם דיעבד, ובכדי לאפרושי מאיסורא אולי כדאי להעמיד המשגיח ולהתיר לכתחלה, זהו תוכן שאלתו והנני להשיבו בעז"ה: